אור הישר (נזיקין א) סג

שם מי גרם לראובן שיודה יהודה ופירש"י מדרש אגדה בתנחומא מכיון שהודה יהודא ואמר צדקה ממני עמד ראובן ואמר אני בלבלתי יצועי אבי עכ"ל, והנה במכות כ"ג ע"ב אהא דהופיע רוה"ק בבית דינו של שם, קאמר אקרא דויכר יהודא ויאמר צדקה ממני מנא ידע דילמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא לגבה יצתה ב"ק ואמרה ממני יצאו כבושים ע"ש, ולפ"ז קשה טובא מתי הודה יהודא, הלא קודם ב"ק היה גם הוא מסופק דילמא מאינש אחרינא הוא, ולאחר הכרזת הב"ק כבר היתה מיותרת הודאתו, ואפילו אם הודה בעצמו ג"כ אח"כ, הלא עכ"פ בלתי נופל לאמר דאיהו גרם להודאתו דראובן. דמלבד דאחרי הב"ק נראית הודאתו כשרגא בטיהרא, הרי גם באמת לא היה מודה בעצמו אי לאו הב"ק מפני הספק כנ"ל, ואין לאמר דהב"ק גילה לו בפרטיות ועפ"ז הודה ברבים, דלשון הופיע רוה"ק בבית דינו של שם משמע דכל הב"ד שמעו, דוגמא דהופיע רוה"ק בב"ד של שמואל הרמתי ובב"ד של שלמה דחשיב התם, דבכולהו משמע דכל היושבים שם שמעו וכדפירש"י שם נשמעה בקול גדול, ואין לאמר נמי דאגדת תנחומא ס"ל דיהודא הודה מעצמו בזולת הב"ק, רק לפ"מ דחשיב ירחי ויומי ואתרמי וכקושיא דרבא שם, דג"ז אינו לפ"מ דמסיק שם דהופעת הב"ק היא גמרא, הרי דקבלה היתה בזה, ופי' שם המהרש"א דמלת ממני לא אמר יהודא אלא הב"ק ע"ש

וביותר איכא למידק בסוטה ד"י ע"ב דקאמר יהודא שקדש ש"ש בפרהסיא ומכיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה ב"ק ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור מאן נינהו חמו"ע צדקה ממני מנא ידע יצתה ב"ק ואמרה ממני יצאו כבושים ע"ש, ולפי הנ"ל קשה התם גופה. דמעיקרא קאמר שקדש ש"ש בפרהסיא הרי דכל ההודאה היתה מעצמו ומטעם הודאתו הבטיחו הב"ק להציל ג' מבניו מן האור, ובתר הכי מסיק דמצד עצמו היה מסופק אם ממנו הוא עד שהב"ק הודיעו, ולפ"ז מה מקום להודאתו ולקדוש ש"ש בפרהסיא אם הב"ק הופיע לפני כל הב"ד וצע"ג

ע"ב א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי מילתא גנאה דאית בך קדים אמרה א"ל דכתיב עבד אברהם אנכי, במד"ר חיי שרה פרשה ס' ט' מבואר הכי בשם ר' יצחק

שם תנן במתניתין כו' כל המחובר לטהור טהור כו', ע' בס' אורח נאמן לאו"ח סי' קנ"ו ס"ק כ"ג

שם אי דלית דורא דלינא ואי לא לא דלינא, בילקוט שופטים רמז מ"ג הגרסא אי דלית בהדאי דלינא בהדך ואי לא לא דלינא

שם כד הוינן זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי מעיקרא כתיב וה' הולך לפניהם יומם וגו' ולבסוף כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, ע' תנחומא משפטים סי' י"ח ובמורה נבוכים ח"ב פל"ד ובטור עה"ת וברבינו בחיי ובמנחה בלולה פ' משפטים כ"ג כ'

תוד"ה שיתין רהוטי רהוט פי' ה"ר משולם כו' ובחנם דחק דאורחא דגמרא בהכי כמו שיתין תיכלי כו' ע"כ, וכ"ה דעת רש"י בשבת ד"צ ע"ב, ובסנהדרין ע"ב פירש"י הכי אפילו על לישנא דקרא ששים גבורים, אבל במו"ק כ"ח ע"א יהיו התוס' כמסתפקים על מספר זה אם הוא בדוקא, וע"ע מש"כ בחידושי למנחות צ"ג ע"ב

דף צ"ג ע"א בתר מרי נכסי ציבי משך כו', ונרשם עה"ג בשם מהרש"א דהוא בדוגמא שאמרו בשבועות מ"ז ע"ב קרב לגבי דהינא ואידהן ע"כ, ובספרי פ' דברים פיסקא ו' הלשון הדבק לשחוור וישתחוו לך וכה"ג זבחים צ"ו ע"ב ע"ש

שם המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, לכאורה צריך להבין הלא אם הוא מוסר דין על חבירו בודאי לא לחנם הוא רק משום שהוא נגזל ומשו"ה הגזלן ג"כ נענש, אבל מדוע יהיה הצועק נענש תחילה. ובע"כ מפני שהי"ל להתחיל בדברי פיוס וריצוי ולבקש ממי שיפשרו ביניהם, והוא לא עשה כן רק תיכף התחיל למסור דינו לשמים, אין זאת רק שסמך על רוב צדקת עצמו ועל רוב רשעתו של חבירו, ובאמת בנוגע לדין של מעלה נהפוך הוא דכבר אחז"ל בברכות נ"ה ע"א דכל המוסר דין על חבירו לשמים עונותיו נזכרים, ולכן הוא נענש תחילה מפני שבחשבון עונותיו בדקו תחילה תיכף משעת מסירת הדין לשמים

שם ולא קשיא הא דאתא לידיה בתורת שמירה הא דאתא לידיה בתורת קריעה, ע' בחו"מ ס"ס רמ"ו ובש"ך שם סי' ס"ו ס"ק קכ"ו ובתשובות פני יהושע ח"ב חח"מ סי' ק"ג ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק י"ג

שם ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא כו', משה"ק בת' חו"י סי' קצ"ט איך נעשה רב יוסף דיין בדבר שהוא הנתבע ע"ש, כבר הביא השטמ"ק בשם הרמ"ה וז"ל הא דחייביה ר"י לההוא גברא לאו למימרא דאיהו דייניה חדא דהא אפקיד גביה ולא מצי דאין ליה ועוד דהא תניא האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר וכו' אלא האי חייביה דקאמרינן אודעיה דמחייב תשלומין וכמאן דחייביה דמי ע"ש, כן במשה"ק בחו"י ל"ל לר"י למימר משום דקיץ להו בלאה"נ י"ל משום שהוא גבאי צדקה הו"ל ממון שי"ל תובעין וכמש"א רב יוסף לעיל ל"ו אנן יד עניים אנן, וכן הבין בחו"י דר"י אפקדה גביה רק לשעה ע"ש, גם בזה כ' בשטמ"ק בשם המאירי דרב יוסף הפקידו לאותו האיש שפשע בהן לחלק לעניים כו' נמצא שנסתלק ר"י מאותו האיש לגמרי רק משום דמיקץ הוה קיץ להו כך וכך בכל שבת ושבת ולא