אור הישר (נזיקין א) סא

שם אסור לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה וטעמא מאי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כו', ע' בת' רדב"ז ח"ב סי' תרי"ב וע"ע תוס' כתובות נ"א ע"א ד"ה מני ר"מ ובמש"כ שם הגאון ר' אברהם ברוידא ז"ל בספרו שמעתא חדתא

שם דתני חדא עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש כו', והנה כמו לפי ברייתא זו שייך קנין גוף העבדים אל האשה אע"פ שהוא אוכל פירות, דהא דוקא מתחת ידה יוצאין בשן ועין כמ"כ לענין שלשים שקלים דעבד ג"כ שייך אל האשה ולא לבעלה כדתניא במכילתא משפטים, וע"ש בהתוה"מ סי' קי"ג

שם ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה, ע' כתובות נ"ט ע"ב תוד"ה קונמות ובשעה"מ פי"ב ה"י מה' נדרים

תוד"ה מ"ט כדרבא. ומאי ראיה היא לר' אמי בהא אפילו רב יהודא מודה כיון דמחוסרת גוביינא אתי שחרור מפקיע מידי שיעבוד כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ז'

דף צ' ע"א המוכר עבדו לאחר ופסק עמו שישמשנו שלשים יום רמ"א ראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו קסבר ק"פ כקה"ג דמי רי"א שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו קסבר ק"פ לכקה"ג, והק' בקצוה"ח סי' שפ"ו סק"ז לפ"מ דאמרינן בפסחים דכ"ט אהא דתניא האוכל חמץ של הקדש כו' דמ"ד מעל סבר אע"ג דהשתא לא חזי כיון דלקמיה חזי גול"מ הוא וכממון דמי והשתא לפ"מ דר"מ ס"ל כר"ש לעיל דע"א דגורם לממון כמ"ד א"כ ניהי דק"פ כקה"ג הא לאחר שלשים דשני הוה וא"כ תוך שלשים נמי הוי דשני מחמת דבר הגול"מ, וע' בעונג יו"ט סי' כ"ו

ולע"ד יפלא עצם הקושיא הלא ר"מ דייק בעיקר הא דכתיב תחת ידו דהוא רשותו כמבואר במכילתא ור' יהודא דייק יותר מאי דכתיב כספו דלכן הוא דשני, וכ"ה הלשון בירושלמי קידושין פ"ג ה"א מאן דמר הראשון ביום וביומים ומת תחת ידו מאן דאמר השני ביום וביומים כי כספו הוא ע"ש, והשתא נחזי אנן הלא ר"מ מודה דכספו הוא דשני ואפ"ה קאמר דזכות יום או יומים שייך לראשון משום דמעשה ההכאה היתה ברשותו והוא כדכתיב תחת ידו, הרי דר"מ מתחשב רק עם זמן ההוה ולא עם זמן העתיד אע"פ דאז הוא כספו ממש, מכש"כ דלא יתחשב בזה עם גורם לממון של העתיד

שם ר' יהודא אומר שני ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא כספו קסבר קנין פירות לאו כקה"ג דמי, ע' ב"ב ד"נ ע"ב תוד"ה קנין פירות ובתוס' ור"ן לגיטין מ"ח ריש ע"א

במשנה סטרו נותן לו מאתים זוז כו', ע' בליקוטים סוף ס' פרדס הגדול ובתורת חיים לסנהדרין דף נ"ח ע"ב

תוד"ה איש ואשה. ובענין זה י"ל עבד של שני שותפין דבסמוך שלזה הגוף ולזה הפירות כו', עמש"כ הגאון נצי"ב ז"ל בביאור הרחב דבר פ' בהר כ"ה ט"ו

ע"ב במשנה החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור כו', ע' בת' חו"י סי' קס"ג

שם איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן כו', ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' פ"ב

שם כי תניא ההיא כגון שראו בלילה כו', ע' בחידושי הריטב"א לכתובות כ"א ע"ב ולראש השנה רפ"ג

שם וכי קדמו ודנוהו ד"נ מאי הוי ליהדר ולידייניה נמי ממונות כו', והק' הקצוה"ח בסי' ת"ו הלא בכריתות כ"ד אמרינן שוה"נ שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו וכיון דבגמה"ד נעשה הפקר איך פריך הש"ס ליהדר ולידייניה נמי ממונות הא אמרינן לעיל די"ג ע"ב נגח ואח"כ הפקיר פטור, וע"ש מה שתירץ ובמה שהשיג עליו בת' ברית יעקב סי' ז' וע"ע בת' רע"א סי' קצ"ו

ולע"ד לפ"מ דהמימרא בכריתות ר' יוחנן קאמר לה וא"כ קושית הקצוה"ח נסתר מחמתו, דאיהו גופיה כ' בסי' רע"ג סק"ג דר' יוחנן ס"ל כד' יוסי בנדרים מ"ג דאין הפקר יוצא מיד בעלים אלא בזכיה ע"ש, והא דנגח ואח"כ הפקיר פטור מבואר בהדיא התנאי בחו"מ סי' ת"ו ס"ג דהוא דוקא כשזכה בו אחר ע"ש וא"כ י"ל דכל דברי ר' יוחנן הוא דאם נמצא מי שמחזיק בו זכה בו, אבל כל זמן דלא זכה בו שום אדם לא יצא עדיין מרשות בעלים הראשונים נס אליבא דר' יוחנן ושפיר פריך הש"ס ליהדר ולידייניה נמי ממונות, בר מן דין י"ל דאע"ג דבעלמא מן הסתם הוא הפקר אבל הכא פריך הש"ס דמשום שיעבודא דניזק לגבות הזיקו מן העלייה דמזיק יעכבו הב"ד את השור תחת ידם עד אחרי גמה"ד דדיני ממינות ג"כ, ובחידושי לכריתות שם הארכתי בזה

אחרי שובי נחמתי לאמר דדוקא גבי הוזמו עדיו שייך לאמר דין הפקר וזכיה, דכיון דהוזמו עדיו נמצא שלא היה מעולם שוה"נ, אבל בגמ"ד שלא הוזמו עדיו אין בו לא דין הפקר ולא דין זכיה כדאמרינן בחולין קל"ח סע"ב קל"ט רע"א אי דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא דלא גמר דיניה ובעי לאתויי לבי דינא וקיומי ביה ובערת הרע מקרבך ופירש"י בר קטלא הוא ומהיכן נמלט ובערת הרע מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביאן לב"ד כדי לבער רשעים מישראל ע"ש, והשתא הגע עצמך אם פגע במזיק שהוא בר מיתה מחוייב גם