אור הישר (נזיקין א) ס

לרש"י האי טעמא גם לפסול עדות דאשה, לפ"מ דבמשנתנו תנן דאם הזיקה פטורה מלשלם עד שתתגרש, והשתא לדעת הסמ"ע שם בשם הר"י והנ"י דבממון לא בעינן שאתה יכול להזימה, א"כ אם אשה העידה בדבר שבממון בע"כ לא תתקיים כאשר זמם דהא אין לה לשלם, ואולי לא תתאלמן ולא תתגרש לעולם, והוי גם גבה עדות שאי אתה יכול להזימה כמו בקטן ולדעת הש"ך שם סקט"ז הלא צריך גם בממון עדות שאי אתה יכול להזימה ובאשה וקטן אי אפשר כנ"ל. וע"ש בתומים סקי"ב, וכולם לא הזכירו לא לדברי רש"י דהכא ולא למש"כ בשטמ"ק לעיל ט"ו ע"א בשם תלמיד של ה"ר פרץ ז"ל אהא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה ועמש"כ בחידושי שם, וע"ע בת' הגרע"א סי' קע"ו

רש"י ד"ה גר אין לו חייס. ואע"ג דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיות כו', ע"ל ט"ו ע"א ושם ברש"י ד"ה עכו"ם יש לו יחס ובמש"כ בחידושי לב"ב ט"ו ע"ב

תוד"ה יהא עבד. אבל לגרע מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא כו', ע' נוב"י מ"ת חח"מ סי' י"א ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ג ע"א ולערכין ד"ב ע"א ולכריתות ד"ז ע"ב וע"ע בשעה"מ ה' מילה

בסה"ד ורש"י פי' בפ"ק דגיטין גבי שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן התורה כו', ע' בס' שאילת שלום סי' כ"ג אות י"א

תוד"ה שכן אין במילה אע"ג דלא שייכא במילה פירכא היא, ע' שאגת אריה סי' סמ"ך

בא"ד וי"מ דאין מצווה למול את בנה כו' ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד ר"ס רס"ז

ע"ב מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח ר"ל אמר קנה לוקח כו', ע' בת' מהר"ם אלשיך סי' י"ח ובאבני מלואים סי' צ' ס"ק י"ג

שם באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות, ע' אבני מלואים סי' פ"ד סק"א ובחזקה רבה חאה"ע סי' י"ב

תוד"ה הכי. וכן קשה לרבא דפסק כר"ל בריש החולץ דקנין פירות לאו כקה"ג דמי וס"ל האחין שחלקו לקוחות הן כו', ע' תוס' גיטין ס"פ השולח ובסוכה כ"ג ע"ב ובבכורות מ"ח ע"א

דף פ"ט ע"א תוד"ה כל. וא"ת כיון דאתיא כר"מ דדאין א"כ לא תהא רשאי למחול מפני שתצטרך לשלם ללקוחות כו', הנה מדברי התוס' משמע דמפרשי כפירש"י בפ' הכותב שם, דהא דאמר אמימר התם מאן דדאין דד"ג כו' קאי גם אמוחל שט"ח ולא רק אשורף כדפירשו שם הרא"ש והר"ן ע"ש, ובזה החזיק הקצוה"ח בסי' כ"ה סק"ב קושית הגאון מו"ה חיים יונה ז"ל, עפ"ד התוס' לקמן ד"ק ע"א דדבור הוה מזיק ממש א"כ מאי האי דקאמר אמימר מאן דדאין דד"ג מגבי ביה דמי שטרא מעליא הלא אפילו מאן דלא דאין דד"ג הי"ל להתחייב משום דדבור הוי מזיק, והק' ג"כ על בעלי התוס' שהקשו רק משורף שט"ח לקמן ד"ק שם ולא הקשו ממוחל דדמי ודאי לזיכה את החייב, והביא שאח"ז מצא ברמב"ן ז"ל שהזכיר ראיה זו ממוחל אגב אורחיה וחשבה לראיה גמורה, ובישוב קושיא זו כ' הקצוה"ח לחלק דמוכר שט"ח אין ללוקח שום הקנאה בגוף החוב רק שיעבוד נכסים ולפ"ז אפילו הזיק בידים שיעבודו של חבירו כגון שחפר בה בורות שיחין נמי אינו אלא גרמי וכמו שחטו תם בפ' המניח דאינו אלא גורם אבל שורף שטרותיו של חבירו דהמלוה יש לו גוף החוב ומשו"ה כשמזיקו הוי מזיק ממש ולא גורם משו"ה הקשו התוס' משורף ולא ממוחל וסיים שזה ברור ע"ש

ולע"ד בלתי מובן דבריו לפ"מ דאיהו גופיה נקיט עפ"ד התוס' בסוגיין דבשורף ומוחל ביחד קאמר אמימר מאן דדאין דד"ג כו', וכיון דאמימר גופיה כללינהו תחת סוג אחד והשתא לפי החילוק דקצוה"ח תקשה בשלמא מוחל דליכא רק שיעבוד נכסים שפיר הניחו אמימר בסוג דגרמי כדאמר מאן דדאין דד"ג, אבל בשורף שטר דהמלוה יש לו גוף החוב ומזיקו נקרא מזיק ממש, א"כ מה מקום לכוללו בגדר גרמי, ומדקאמר אמימר גם בשורף מאן דדאין דד"ג ש"מ דאין לחלק ביניהם

כן איכא למידק בדבריו גופיה לפ"מ שהניח דבשטר של המלוה מונח עצם גוף החוב ולהכי אם שרפו נקרא מזיק ממש ולא גורם, א"כ מדוע נימא דאם מכר המלוה שטר זה דלא מכר לו רק שיעבוד הנכסים דאית ביה ולא גוף החוב עד דמשום זה יהיה נקרא רק גורם ולא מזיק, הלא לעיל ד"ח אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכל זכותא דהו"ל לראשון בגוה זבין ע"ש, ובכלל מה שייך לחלק בין שיעבודא דאית ביה לגוף החוב הרי כל עצמו של השיעבוד הוא לגבות החוב, ולכן נלע"ד דאין בדבריו כדי לדחות דברי הרמב"ן ז"ל וגם התוס' ל"פ ע"ד הרמב"ן רק שהקשו משורף וכמ"כ ממוחל דתרווייהו כחד הוא

בא"ד הקשה הר"ר שמואל ב"ר חיים ותזבין כתובתה במעמד שלשתן דאז אינה יכולה למחול כו', ע' ש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק צ"ז ובמפרשים שם ובשעה"מ פ"ו ה"ז מה' מכירה

בא"ד ותירץ ר"י דכיון שאין הכתובה בשם האשה הרי הוא כאילו משהה אשתו בלא כתובה כו', ע' אבני מלואים סי' י"ג סקי"ד

ע"ב כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן, ע' במיוחסות סי' כ"ג.