אור הישר (נזיקין א) נט

פטורות מלשלם, ואפשר דלא תתגרש ולא תתאלמן ותהיה פטורה לעולם, ואפ"ל דדין הזמה הוא דוקא במקום שהעדות נוסד אדינא דאורייתא, אבל תקנת קדמונים זו נוסדה רק בגדר תקנה על מקומות הבלתי מצוים עדים כשרים, (וע' בפיה"מ להרמב"ם לעיל י"ד ע"ב במשנה דשום כסף) דגם ענינים כאלו לא ישארו בקטטות ומריבות לעולם אלא יבאו ע"י ב"ד לפשרה, ולכן תקנו הקדמונים שיקבלו עדים כאלו למען השלום, ובאופן כזה לא שייך דין הזמה לכל פרטיה כמו בדין תורה, וע' יש"ש לעיל פ"ק סי' מ"א ובמש"כ בחידושי לקידושין ע"ג ע"ב, אולם כ"ז צריכינן רק לפ"ד הש"ך בחו"מ סי' ל"ג סקט"ז דגם בדיני ממונות בעינן עדות שאתה יכול להזימה, משא"כ לדעת הסמ"ע שם סקכ"ו בשם ר"י ונ"י דדין זה הוא רק בדיני נפשות ולא בד"מ לפ"ז בלא"ה ניחא, וע"ש בתומים סקי"ב ובמש"כ בחידושי לעיל ט"ו ע"א

רש"י ד"ה ופטור מדמי ולדות כדאמר בשור שנגח את הפרה (צ"ל בשור שנגח דו"ה) דמ"ב

ע"א אנשים ולא שוורים ע"כ, והנה זהו דעת ר"ע אבל ריה"ג נפק"ל מבעל השור נקי ע"ש, -ולפ"ז קשה לכאורה מ"ש דבסתמא דמתניתין דהכא סתים רש"י טעמיה אליבא דר"ע, ובסתם משנה דלעיל מ"ח ע"ב דמחלק נמי בהאי דינא בין שור לאדם כ' רש"י וז"ל כדאמרינן בפרקין דלעיל דמ"ב נקי מדמי ולדות ע"ש, וטעם זה הוא אליבא דריה"ג, ואפ"ל דשם קאי רש"י אמש"כ מקודם ה"ה דמתכוין לאשה נמי פטור כו' ע"ש, והוא לפי אוקימתא דרב אדא בר אהבה דקאי אריה"ג, משא"כ משנתנו דהכא דפטר שור מדמי ולדות דאפ"ל דוקא כשלא נתכוין לאשה דומיא דאנשים דקרא כדכ' התוס' לעיל מ"ב סע"א, וכשלא נתכוין דומיא דאנשים לא איירי התם רק ר"ע, וכן מוכרח לשון משנתנו זה חומר באדם מבשור כו' הרי בע"כ דאופן אחד לשניהם, משא"כ במשנה דמ"ח דאוקים שם מ"ט ע"א הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות, הרי בהכרח דאינו דומה לאנשים דקרא דבהו כתיב בהדיא דלא מתכוונים לאשה עצמה, ובגוונא דנתכוונו לאשה לא איירי התם רק ריה"ג לפי אוקימתא דרב אדא כנ"ל, וע"ל מ"ב ע"א תוד"ה כתב השני

תוד"ה וכן השני. דאע"ג דפטר ר"י סומא מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב ואע"ג דאשה מיפטרא במ"ע שהזמ"ג כו', ע' טו"א למגילה כ"ד ע"א ובחידושים המלוקטים על סדר הש"ס בס' קול יהודא ע"ד התוס' דהכא ובפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת סוף חלק שלישי ובס' האשכול ח"ב סי' כ"ט ובנחל אשכול שם ובמה שהאריך בזה בת' עדות ביהוסף חי"ד סי' ט'

ע"ב תוד"ה וקתני. ועוד נוכל לפרש דהא דקתני בבניו ובבנותיו פטור היינו דוקא בשבת וסברא הוא דלית לן למיפטריה משום דסמוכים על שלחנו כו', ע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' תכ"ד ס"ק י"ד

דף פ"ח ע"א מ"ט דר"י א"ק כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה ורבנן אחיו הוא במצות כו', וכה"ג פליגי ר"י ורבנן בסנהדרין פ"ה ע"ב גבי גונב נפש בחציו עבד וחציו ב"ח, ובגמרא שם פ"ו ע"א תלי פלוגתתם דהתם בפלוגתתם דהכא ע"ש, ולכאורה מדוע פליגי הכא בעבדים סתמא והתם בח"ע וחב"ח ומה שייך למיפלג שם בח"ע וחב"ח אם דין עבד סתם לא הוזכר במשנה שם, אולם לפי המבואר משתי הסוגיות נראה דשתי המשניות סובבות על צירי הכתובים שבכל אחת, ולכן גבי בושת דהכתוב הזכיר דין אחוה לרבנן לרבויי עבדים ולר"י למעט, ועכ"פ לתרווייהו איירי קרא בסתם עבד משו"ה פליגי כמ"כ במשנתינו, משא"כ בגונב נפש דכתיב מאחיו ומבני ישראל, והבינו דקרא קאי על ח"ע וחב"ח להכי פליגי אינהו נמי בכה"ג, אכן הסתעפות פלוגתתם לדינא הוא בשוה לשני המקומות, דהתם אע"ג דפליגי בח"ע וחב"ח מ"מ מובלע בפלוגתתם ממילא דין עבד סתם, דהא עכ"פ הוזכר בכתוב שם אחוה, ואתי למר לרבות ולמר למעט כדאמר התם, כן הא דפליגי שם בח"ע וחב"ח מסתעף מזה גם לעלמא היינו לאכילת פסחים לקידושין ולגירושין, דתלי בפלוגתא דר"י ורבנן בגונב נפש דסנהדרין כמבואר בירושלמי פסחים פ"ח ה"א ע"ש

שם אלא מעתה לר"י זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אמר רבא א"ר ששת א"ק ובערת הרע מקרבך, ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ד ובתניינא חח"מ סי' ז'

שם אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות כו' עדות לא מצית אמרת אתיא עדות בק"ו מאשה כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ו אות ט"ז

רש"י ד"ה פסולה לעדות דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות ד"ל בעדים זוממין דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפק"ל דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה הוא דלאו בר עונשין הוא ע"כ והנה מאי דרש"י פי' דמהאי קרא גופיה דכתיב אנשים ממעטינן ג"כ קטנים, מבואר בבבלי בשני מקומות נפרדים, בשבועות שם ובב"ב קנ"ה ע"ב, אבל בירושלמי רפ"ד דשבועות וביומא רפ"ו ובסנהדרין פ"ג ה"ט דריש תרווייהו ביחד אנשים ולא נשים ולא קטנים, אמנם הרמב"ם פ"ט מה' עדות נקיט מיעוטא דקטנים מדכתיב אנשים, אבל נשים נקיט פסלותן לעדות מדכתיב על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה, וע"ש במפרשים ובמש"כ בחידושי עה"ת פ' שפטים שם

והנה בגליון הש"ס האריך לאוקים טעם שני דרש"י שהוסיף על הכתוב עפ"ד הסמ"ע בחו"מ סי' ל"ג סקכ"ו דבממון ל"צ שיהא יכול להזימה ע"ש, וע"פ הנחה זו אפשר לדקדק לע"ד מדוע לא יספיק