אור הישר (נזיקין א) נח

לתיבת במבושיו, אז נוכל לדרוש מן והחזיקה גם על אבר אחר שבו ג"כ איכא סכנה כמבושיו, ולפ"ז צריך תיבת מבושיו להורות על תיבת והחזיקה, דגם על אבר אחר דמסכן חייבת וצ"ע

ע"ב במשנה נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבשת כו', ונרשם עה"ג בשם מהרש"ל שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין ע"כ, ולפנינו נמצאת גרסת המהרש"ל ברי"ף וברא"ש ע"ש, ויל"ד טובא הלא דרשה זו מהאי קרא ר"ש דריש לה לעיל ע"א ומשמע דרבנן פליגי עליה, ולהכי מקשו שם התוס' ושאר ראשונים ז"ל לרבנן במבושיו מאי דרשי ביה ועמש"כ בחידושי שם, כן לפ"מ דר"ש מקיש שם לקטלא מה קטלא עד דמתכוין ליה דכתיב וארב לו וקם עליו עד שיתכוין לו בשת נמי עד דמכוין ליה דכתיב ושלחה ידה ע"ש, וזהו דוקא דעת ר"ש כדביאר דבריו בברייתא דהנשרפין דע"ט עד שיאמר לפלוני אני מתכוין. אבל רבנן פליגי וס"ל דנתכוין להרוג את זה והרג א"ז חייב כדדייקינן לעיל מ"ד ע"ב ממתניתין דהתם. והאי וארב לו מבע"ל לרבנן לדרשא אחריתא ע"ש, ומשמע נמי דהאי הקישא דבשת לקטלא איצטריך, דאל"ה גם לר"ש גופיה מיותר הוא, דהא כמו דאית ליה קרא דוארב לו לכוונה דקטלא כמ"כ אית ליה קרא דוהחזיקה במבושיו לכוונה דבשת והקישא למ"ל, ומדהביא ר"ש האי הקישא שם דאיצטריך ליה, ומדר"ש נשמע לרבנן דגם לדידהו איצטריך האי הקישא, וממילא כמו דפליגי עליו בקטלא כמ"כ פליגי עליו בבשת

ועוד לעיל ספ"ב מלבד מה שלא העתיק משנתינו כגרסת הרי"ף והרא"ש, תניא נמי התם דאתא האי והחזיקה לומר לך כיון שנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוין לבייש ע"ש, הרי בהדיא מברייתא דהתם דהאי קרא אתי לכוונת נזקין ולא לכוונה דבשת, וכן פירש"י שם בהדיא חייב על הבשת אע"פ שלא נתכוין לשם בשת ע"ש, וממשנתנו דהכא משמע דהאי קרא אתי לכוונת בשת, ואם נימא דברייתא דהתם אתי כרבנן ומשנתנו דהכא כר"ש כמש"כ לעיל אתי שפיר, אך קשה להחליט סתמא דמתניתין דאתי כר"ש וצ"ע

שם ביישו ישן ומת מהו כו', ע' בת' הריב"ש סי' כ"ז

תוד"ה סומא אין לו בשת. דהא לא משתמע מעיניך שיהא פטור כו'. ע' בחידושי קול יהודא על סדר הש"ס מש"כ בשם הגאון מהרא"ל ז"ל אבד"ק סקאל

דף פ"ז ע"א וכן היה ר' יהודא פוטרו מכל מצות שבתורה כו' והנה הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח אות כ"ט כתב דהא דאר"י סומא פטור היינו ממ"ע אבל במצות ל"ת מחוייב מן התורה, ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' קי"ב השיג עליו וכ' דאף מל"ת פטור, ובמנחת חינוך סוף מצוה ב' הביא בשם ספר המכריע ג"כ דפטור גם מל"ת, רק הוא חידש דאפ"ה באותן מצות דב"נ מוזהרין עליהם גם הוא חייב דאין סברא שיהיה גרע מבן נכר ע"ש, והגאון ר' יצחק חיות ז"ל בספרו שדה יצחק סי' א' הביא מש"כ במכתבו להגאון בעל מנ"ח ז"ל ראיה לדבריו מהא דאמרינן בחולין צ"ו דטב"ע עדיפא מסימנים דאל"כ איך סומא מותר באשתו, והשתא אם נאמר דסומא פטור מכל מצות שבתורה א"כ מאי מקשה סומא איך מותר באשתו הלא הוא פטור מכל המצות וע"ש שהאריך בזה

ונפלאתי הלא ר"י פוטר נמי את הסומא מחייבי גלות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד כדאמרינן בסוגיין. האם באמת הותרה לו הרצועה להרוג ולחמוס ולחלל את השבת במזיד וכמ"כ בכל איסורי עריות, ובאמת צדקו דברי הגאון בעל מנ"ח דאין סברא שיהיה גרע מעכו"ם שגם עליו יש שבע מצות ב"נ, ובע"כ דהא דר"י פוטרו ממצות היינו להכניסו בחיוב מצוה מן התורה בעשה או בל"ת לכל חד כדאית ליה כנ"ל, וכל חיובו הוא מדרבנן כמש"כ התוס' והאריכו בזה האחרונים ע"ש, ובנוגע לגלות מלקות ומיתות ב"ד הוא פוטרו אם עשה כן בדיעבד כדיליף מקראי, אבל אין זה פטור ומותר, רק פטור אבל אסור, והשתא כשיבא אל אשתו והוא חושב שמא זו היא אשת איש אחרת איך מותר לכתחילה לבא עליה ובע"כ בטביעת עינא דקלא, וע"ע בת' הרא"ש כלל ד' סי' כ"א

שם א"ר יוסף מריש הו"א מ"ד הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות קא עבדינא יומא טבא לרבנן כו', ע' שירי קרבן לירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב ד"ה סמיכת זקנים וע"ע בפי' הראב"ד לתו"כ נדבה פרשת ב' וביש"ש פ"ק דקידושין סי' ס"ד

במשנה החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו, ע' בת' ברית יעקב סי' ק"ה

שם חש"ו פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין העבד והאשה כו' אבל משלמין לאחר זמן כו'. אולם בחש"ו לא קתני דמשלמין לאחר זמן, וע"ל צ"ת ע"ב וברש"י ד"ה ואכפייה רפרם ובת' מהר"ם מפאדוואה סי' צ' ובביאור הגר"א לחו"מ סי' תכ"ד סקט"ו וע"ע בליקוטים סוף ס' פרדס הגדול לרש"י ז"ל ד"ה וזה פירש רב נחשון

שם העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורין כו' נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם. הנה בחו"מ ס"ס ל"ה אהא דאשה וכל הפסולין להעיד, כ' הרמ"א י"א דתקנת קדמונים הוא דבמקום שאין אנשים רגילים להיות כגון בביהכ"נ של נשים כו' דאפילו אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים כו' ע"ש, ולכאורה הלא עדות שאי אתה יכול להזימה הוא כיון דהן