אור הישר (נזיקין א) נז

רש"י ד"ה נזקי שור באדם נזקין שבאו לשור ע"י אדם נזקי אדם בשור אדם שהוזק ע"י שור כו', ע' בת' ברית יעקב ס"ס ק"ה מה שהביא בשם הראב"ן

ע"ב שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות, וחנה הסמ"ע ריש סי' א' כ' בפשיטות דהא דעבדינן שליחותייהו הוא דרבנן ומשום נעילת דלת, אבל בנה"מ שם כ' דהוא דאורייתא רק שנמסר לחכמים ולא עשו אותנו לשלוחים רק במקום דאיכא נעילת דלת תדע דהא מקבלין גרים בזה"ז מטעם דעבדינן שליחותייהו וקידושיו קידושין ולא תפסי אח"כ קידושי שני ואין כח ביד חכמים לעקור ד"ת בקום ועשה ע"ש, והנה בנוגע לעבדינן שליחותייהו דקבלת גרים ע' בתוס' יבמות מ"ז ריש ע"א ובגיטין פ"ח ע"ב ד"ה במילתא דשכיחא ובקידושין ס"ב ע"ב ד"ה גר, אמנם במה שהביא ראיה מהא דתפיסת קידושין דגר דהוא דאורייתא כו', בזה יש לדון מהא דתנן ריש מכות מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה לוקה ארבעים ע"ש, והשתא הלא פסול דבן חלוצה הוא מדרבנן כדאמרינן ביבמות כ"ד ע"א, ואפ"ה חל דין הזמה ומלקות דאורייתא על דבר דעיקרו הוא מדדבנן וצ"ע, וע"ע בת' סי' רכ"ח

שם כי קא עבדינן שליחותייהו בממונא בקנסא לא עבדינן שליחותייהו כו', ע' בחו"מ ומפרשים סי' א' ובפרדס הגדול סי' שי"ג ובת' הרמ"א סי' מ"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ח'

שם הלכך אדם באדם אע"ג דאית ביה חסרון כיס כיון דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו, ע' בת' נחלת דוד סי' י"ד

רש"י ד"ה אלהים בעינן דהא כולהו בפ' אלה המשפטים כתיבי כו' וקסבר אכולהו קאי כו', ע' שאילתות פ' משפטים סי' נ"ח ובהעמק שאלה שם אות ט"ו

רש"י ד"ה מאי איריא שור דאזיק אדם דלא שכיח לגמרי, ע' שירי קרבן לירושלמי ריש סנהדרין ד"ה נזק

תוד"ה א"נ. ותימא דבכמה מקומות שהיו דנין דיני גזילות כו' ע' תמים דעים להראב"ד סי' קס"ז ובכ"מ ולח"מ פ"ה הי"ג מה' סנהדרין ובנחל יצחק סי' א' סעיף ג'

דף פ"ה ע"א בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמיפלגי רבי סבר אין דנין אותו בכו"פ כו', ע' בהתוה"מ פ' קרח סי' ל"ו

שם דכסיפא ליה מילתא למשקל מבשרו למשדייה לכלבים, לכאורה משמע מהכא דידו הקטועה א"צ קבורה, והוא דלא כסוגיא דכתובות ד"כ ע"ב דמוכי שחין קוברין זרועותיהן. וע' בת' שבות יעקב ח"ב סי' ק"א

שם אלא אומדין כמה אדם רוצה ליתן על ידו המוכתבת למלכות בין סם לסייף, ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ב'

רש"י ד"ה נתנה רשות לרופאים לרפאות ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי ע"כ, וע' תורת האדם להרמב"ן שער הסכנה ובפי' הטור עה"ת ורבינו בחיי בפסוק ורפא ירפא ובתורה תמימה שם

תוד"ה כלל ופרט. נראה לר"י דבכו"פ המרוחקין זמ"ז דפליגי תנאי דהכא וההוא דפליגי נמי אביי ורבא כו' וקשה מאי האי דהרכיבו כל הענינים המפוזרים בש"ס ביחד, הרי לאו בחדא מחתא מחתינהו ולא נוכל לא להרכיבן ולא להפרידן, דהא אמוראי ודאי פליגי, ור' אפטוריקי דמנחות ואביי בנדה ס"ל דאין דנין, ורבא בנדה שם ורב אדא בר אהבה ואמרי לה כדי דמנחות אינהו ס"ל דנין, ולכל חד מינייהו ליכא בזה שום פלוגתא דתנאי, דאל"ה אמאי ל"ק כתנאי או לימא כתנאי דרבי ובן עזאי דבסוגיין, ובע"כ משום דכל חד קאמר אליבא דכו"ע וליכא כל פלוגתא דתנאי בזה וסוגיא דסנהדרין בודאי דלא שייכא לכל המקומות הנ"ל, דהא כמו דלא ס"ל בהחלט דדנין כמ"כ לא ס"ל דאין דנין, רק משם אנו למדין ענין אחר לגמרי, דמשום דמרחקי מהדדי דיינינן להו בכלל ופרט רק לרבויי מידי כמש"כ התוס' שם, והא דמקשה בפסחים הניחא למ"ד כלל ופרט המרוחקין זמ"ז אין דנין אותו בכו"פ שפיר אלא למ"ד דנין מאי איכא למימר כו', התם שפיר פריך משום דקאי אליבא דרב פפא ואיהו הא קאמר בסוגיין דפלוגתא דרבי ובן עזאי היא, וצ"ע כעת

ע"ב שלא במקום נזק היכי משכחת להו צער כוואו בשפוד כו', ע' שטמ"ק לעיל כ"ו ע"א

שם שבת דהדקיה באינדרונא ובטליה, כה"ג לקמן צ"א ע"ב וע"ל ד"כ בסוגיא דדר בחצר חבירו ברא"ש ונמו"י ובאבני מלואים סי' ע' סק"ג

שם כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור כו' ת"ש המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' סמ"ך אות ס'

דף פ"ו ע"א אביי אמר נותן לו שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב כו', ע' בתוס' כתובות ר"פ מציאת האשה ד"ה שלה ובאבני מלואים סי' פ"ג סק"א

תוד"ה עד שיתכוין לו וא"ת לרבנן במבושיו מאי דרשי ביה ושמא מבע"ל לשום דרשה ע"כ, לולא דברי התוס' היה נלע"ד עפ"מ דתניא בספרי פ' תצא פיסקא רצ"ב במבושיו אין לי אלא מבושיו מנין לרבות כל דבר שי"ב סכנה ת"ל והחזיקה מכל מקום ע"ש, ונראה דבאמת מתיבת והחזיקה בלבד בלתי מוכח על אבר אחר שי"ב סכנה, רק כוונת הספרי דאחרי דתיבת והחזיקה סמוכה