אור הישר (נזיקין א) נו

אא"כ, והנה עפ"ז אפשר נמי לתרץ הא דבני מערבא מסקו לדאורייתא לתלת שנין כדאמרינן במגילה כ"ט ע"ב, היכי עקרי לתקנתא דעזרא שיהו קורין קללות שבתו"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה כדאמר שם ל"א ע"ב, דלפמש"כ התוס' הכא ניחא, ואפ"ל שהיו קורין נמי הני קללות בזמנן כתקנת עזרא שלא על סדר הפרשיות אלא כהוספה לסדרן התמידי

תוד"ה ואינה מביאה עגלה ערופה. וא"ת מאי איריא משום דלא נתחלקה תיפ"ל משום דאית לן למיזל בתר רובא דעלמא כו', ע' בחידושי באר שבע לסוטה מ"ה ע"ב וע"ע בחידושי הריטב"א ליומא כ"ג ע"א ובגבורת ארי שם

תוד"ה ואין מטמא בנגעים. וי"ל דבית המקדש סברא הוא אע"ג דנתחלקו דחזרו וקנו אותו כדי שיהא לכל ישראל חלק בו אבל ירושלים אם מתחילה נתחלק למה היו חוזרין וקונין אותה ע"כ, וקשה הרי כמו שביהמ"ק נחוץ לכל ישראל להיות להם בו חלק משותף בשביל הקרבנות ואכילת קדק"ד, כמ"כ צריכים כל ישראל לאכילת קדק"ל ומע"ש ולעלות לרגל ותניא ביומא י"ב אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינן שלהן. ובתוספתא מע"ש הגרסא מפני שהן של שבטים וצ"ע, ועמש"כ בחידושי למעילה י"ג ע"א

תוד"ה לא יגדל אדם חזירין. וא"ת תיפ"ל דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאין כו', לולא דברי התוס' היה נלע"ד דקאי על גר שנפלו לו חזירים בירושתו כדלעיל ד"פ ע"א, או כשגבה מעכו"ם בחובו, ואשמעינן דלא יגדלם אלא צריך למוכרם כמבואר ביו"ד ס"ס קי"ז, וע"ש במפרשים ובתוס' פסחים כ"ג ע"א סד"ה אמר ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ס"ב ובת' טוב טעם ודעת ח"ב ה' מאכלי עכו"ם סי' ב'

דף פ"ג ע"א אמרי לשון יונית לחוד חכמת יונית לחוד, ע' בת' הריב"ש סי' מ"ה

שם אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות. ע' ב"י יו"ד סי' קע"ח ובכ"מ פי"א ה"ג מה' ע"ז ובמש"כ בחידושי למעילה י"ז ע"א

שם איבעית אימא בדעכו"ם ואב"א בדהפקר, אפשר לאמר דהני תרי אוקימתות פליגי אי גזל עכו"ם אסור או מותר, וע' בתוס' ב"מ מ"ח ע"ב ושם פ"ז ע"ב ד"ה אלא למ"ד

תוד"ה שני אלפים בסה"ד, דהכא אנביאים ואמשכן קאמר. במשך חכמה פ' בהעלותך בפסוק שובה ה' כ' דמסתברא להגיה דאלוים ואמשכן קאי ע"ש

ע"ב תניא ר' דוסתאי בן יהודא אומר עין תחת עין ממון כו', ע' מכילתא משפטים ובהתוה"מ שם סי' צ"א ובאבן עזרא שם ובמורה נבוכים ח"ג פמ"א ובתורה תמימה פ' מסעי בפסוק ולא תקחו כפר לנפש רוצח

רש"י ד"ה וכמה הוא יפה. שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי, וכ"כ הנמו"י אבל הרא"ש ז"ל כ' כאילו הוא עבד כנעני נמכר בשוק שהוא נמכר לעולם אבל עבד עברי אין לו שומא להמכר לעולם להפסיד לו בשומא הזאת שהרי היה יכול למכור א"ע לשש ולאחר שיצא בשש ימכור עצמו שנית וכן כל ימיו כו', ובפלפולא חריפתא כתב שנראין לו דברי רש"י, ובסמ"ע סי' ת"כ כ' בפשיטות דלרש"י והנמו"י הוי השומא כעבד עברי ולהרא"ש כעבד כנעני וכן הבינו שם הקצוה"ח ושאר אחרונים ע"ש, ולולא דבריהם ז"ל היה נלע"ד דהראשונים ז"ל ל"פ כלל, והא ראיה דבב"ב י"ג ע"א פירש"י שאין דמים לב"ח שאין עבד עברי נמכר אלא לשש ע"ש, הרי בהדיא לשונו כלשון הרא"ש. אולם בסוגיין לא בא רש"י אלא לפרש תוכן הנזק במה הזיקו והפסידו, ולכן כ' שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי, ולפ"ז לתביעת ממון גמור נחשב תשלום הנזק, וכדאיירי רש"י במהות המכירה כשהיא לעצמה אצל הנמכר הרי לא היה יכול לבאר באופן אחר, דהא להיותו ישראל לא ימכור עצמו בעבד כנעני, ומשו"ה כ' שאם היה נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי, אבל רש"י ודאי קאי על מהות תשלום הנזק ולא על אופן מכירתו, ובזה מדוקדק הא דרש"י לא כתב דבריו על עבד נמכר בשוק. רק על וכמה הוא יפה, משום דקאי על חסרונו שבגופו אחרי שקטע את ידו, אכן אופן השומא גם רש"י יודה לדעת הרא"ש דשיימינן ליה כעבד כנעני וכדמשמע מדבריו בב"ב שם, ואע"ג דאי הוה שיימינן ליה בע"ע אז היה עולה במחירו מה"ט גופיה שהיה נמכר בכל שש שנים, בכ"ז מקילינן בשומא כדכ' הרא"ש דלהקל בכל שומות אנו למידין לעיל דנ"ח מוביער בשדה אחר דאמרה תורה לשום ערוגה אגב שדה. ועמש"כ בחידושי לחולין ד"ב ע"א

רש"י ד"ה הכל לפי המבייש כו', ע' בפירש"י במשנה כתובות ד"מ ע"א וברש"י סנהדרין צ"ד סוף ע"א ובמש"כ בחידושי ליומא פ"ז ע"ב

דף פ"ד ע"א ואי אמדינן דמצי מקבל ועבדינן ביה ונפיק רוחיה אי מיית לימות מי לא תנן גבי מלקות כו', ע' בת' ברית יעקב סי' קי"א

רש"י ד"ה קטן שהרג אדם ננס כו' ע"כ, כוונתו דלא נטעה בקטן דלאו בר חיובא, וע' בס' הצבא המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה ב'

רש"י ד"ה מאי עבדינן ליה הא גברא קטילא הוא והוי שא"א יכול להזימה. ע' משה"ק הגרע"א בגליון הש"ס ומה שתירץ בס' שאילת שלום סי' כ"ו.