אור הישר (נזיקין א) נה

תוד"ה ומעיין בסה"ד. ויש לחלק בין יוצא מאליו לטרח בו וחפרו, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ראה סי' קמ"ז אות ג'

תוד"ה כאן לזירין. וא"ת כיון דאיכא איסור כלאים אמאי אסור ללקט כו', ע' בס' חזון איש למס' כלאים סי' א' אות ט"ז

ע"ב ומחכין בימא של טבריא ובלבד שלא יפרוש קלע ויעמיד את הספינה כו', ע' משך חכמה לפ' ברכה בפסוק ים ודרום ירשה ובביאור הרד"ל לפדר"א פי"ח

שם מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו, פי' אף דלעצמו מותר להחמיר בדבר של צער רק מפני שהוא בפנינו בזה יורה שאנו אין מקפידין על חומרא זו אלא הוא וזה אסור, ופירוש זה מדוייק מדברי הירושלמי ברכות ספ"ב, וע' קרן אורה לתענית ד"י ע"ב

שם התועה בין הכרמים מפסיג ויורד מפסיג ועולה כו' הא דאורייתא היא דתניא השבת גופו מנין ת"ל והשבותו דאורייתא דקאי בי מיצרי אתא הוא תקין דמפסיג ועולה מפסיג ויורד, וקשה הלא סוף סוף התקנה היא דמותר להציל א"ע אפילו במקום דמטא הזיקא לחבירו ע"י הצלת עצמו, א"כ מדוע לא פריך הא נמי דאורייתא היא, דהא בסנהדרין ע"ג ע"א מוקמינן קרא דוהשבותו לו אטרחה דנפשיה, ומטרח ומיגר אגורי ילפינן מלא תעמוד על דם רעך ע"ש, והשתא אם מחויב ג"כ מדין התורה לטרוח ולשכור מממוניה למען הציל נפש מישראל. מכש"כ היכא דרק ע"י הפסדו בזולת טרחתו יוכל נפש מישראל להנצל בודאי דרמי עליה מדין התורה ומאי תקין יהושע, ובשלמא לפי שיטת הרשב"א בסוגיין דהאי תקנה היא בלא נתינת דמים אחרי כך משא"כ בסנהדרין שם חייב הניצול לשלם למציל כל מה שהוציא כמש"כ שם הרא"ש ע"ש, א"כ שפיר יש מקום להאי תקנתא דמקרא דלא תעמוד עד"ר חייב לשלם אח"כ, ואתא איהו ותיקן דפטור וע"מ כן הנחילם את הארץ אבל לשיטת הראב"ד המובא ברשב"א בסוגיין דגם הכא חייב לשלם אח"כ ומקרא דל"ת על דם רעך נמי ילפינן הכי כמש"כ שם הרא"ש א"כ מה תיקן יהושע וצע"ק, וע' ווי העמודים לס' יראים ס"ס ע"ר

שם ומת מצוה קנה מקומו ורמינהו המוצא מת מוטל באיסרטיא כו', ע' בס' האשכול ח"ב סי' נ"ב

דף פ"ב ע"א והא כי אתא רבין א"ר יוחנן אחד אילן הנוטה לתוך שדה חבירו ואחד אילן הסמוך למיצר מביא ע' בלח"מ ובאבן האזל פ"ה ה"ג מנזקי ממון

שם ותיקן טבילה לבעלי קריין, בירושלמי יומא פ"ח סוף ה"א פליגי אמוראי בתקנה זו ר' יעקב בר אחא ר' ייסה בשם ריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המטה רב הונא אמר אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום כו', וע' תשב"ץ ח"א סי' ק"ב

שם עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת כו', והגה הב"י ביו"ד סי' רל"ט הביא בשם הרשב"ץ שהקריאה בצבור היא תקנת סופרים ע"ש, ולפי המבואר בסוגיין משמע שהבינו דאפילו מה שנביאים תיקנו ג"כ נקרא תקנת סופרים, וכ"כ בטו"א לר"ה כ"ד ע"א ובלב אריה לחולין פ"ז ע"א

שם מעיקרא תיקנו חד גברא תלתא פסוקי א"נ תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים כו', ע' בס' האשכול ריש חלק ב' ובנחל אשכול שם ובטו"א למגילה כ"ד ע"א

שם דאורייתא לעיוני דילמא מיקטר א"נ מאוס מידי משום חציצה כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' נ"ג. ע"ב ותיקן טבילה לבעלי קריין דאורייתא היא כו', ע' צל"ח לברכות כ"א ע"ב

שם עשרה דברים נאמרו בירושלים כו', באדר"נ פל"ה חשיב הרבה יותר מעשרה וע' בת' הרדב"ז ח"ב סי' תרל"ג ובס' עזרת כהנים למס' מדות קונטרס מבוא המקדש שערי ירושלים. שם ואינה מטמאה בנגעים, ע' בס' חזון איש למס' נגעים סי' ט' אות ז'

שם ואין עושין בה כבשונות, ע' מעילה ד"ז ע"א תוד"ה אלא ובמש"כ בחידושי שם

שם ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין והיו מעלין להם תמידים כו', בנוגע לכל הסוגיא הארכתי בחידושי למנחות ס"ד ע"ב ע"ש ותדרשנו לכאן

רש"י ד"ה לדברי תורה שלא ישנה עד שיטבול, ע' רש"י ברכות י"ח ע"ב ד"ה ונחת וטבל ושם כ"ב ע"א ד"ה אלא לאו ושם ע"ב ד"ה אמר רבא ובד"ה ולית הלכתא ושם כ"ו ע"א ס"פ מי שמתו ובדף נ"א ע"א בד"ה התם מעיקרא ובתוס' שם ד"ה מעיקרא

רש"י ד"ה גינת ורדין כך שמה והיא היתה צריכה לקטרת והיינו כיפת הירדן על שם שדרך הורד לגדל על שפת הירדן ע"כ, והנה משמע מסוגיא דהכא עם פירש"י דבשביל עשב כיפת הירדן הצריך לקטרת, וגידולו מוכרח על שפת הירדן לכן הניחו גינת ורדין אלו שהיו למטרה זו בירושלים מימות נביאים הראשונים, והוא תמוה לכאורה הלא הירדן הוא רחוק מירושלים, ואפ"ל דמגידולן על שפת הירדן נעקרו בגושיהן ושתלום באותן גינות ורדין בירושלים, משום דזימנין איכא קלקול הדרכים ולא יהיו מצוי להם בכל שעה שיצטרכו לקטרת. וע' בשטמ"ק כאן ובכריתות ד"ו ע"א ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה אתא. וא"ת היכי אלים ר' יהודא ב"ב לבטל תקנת עזרא וי"ל דדילמא סבר דלא תיקן עזרא דבר זה א"נ התנה שכל מי שרוצה לבטל יבטל א"נ לא פשט ברוב ישראל ע"כ, וע' ע"ז ל"ה ע"ב תוד"ה מכלל ובגיטין ל"ו ע"ב תוד"ה