אור הישר (נזיקין א) נד

והשלימה לעשרה, ובאופן זה הרי היו שניהם יחד במחשבה ובפעולה לאיסור

וביותר לפמש"כ התוס' בסה"ד אהא דמוקי לעיל דע"א בטובח ע"י אחר דפריך וכי היכן מצינו דזה חוטא וזה מתחייב דהוה מצי לתרוצי דסבור שהוא שלו אבל משני שפיר והאמת ע"ש, ולפ"ז סרה גם קושית הטו"א יחד עם כל מה שהק' לעיל נ"א גבי בור של שני שותפין. דאה"נ דהוו מצי לתרוצי בכמה גווני רק משני שפיר והאמת כגון שעקרו שניהם חוליא בבת אחת והשלימה לעשרה, וכ"ה נמי בירושלמי שם תפתר שנתנו שניהם אבן האחרונה, וע' קצוה"ח סי' שמ"ח סק"ד ובאבני מלואים סי' ה' סק"ג

תוד"ה תקנו. ופליגי אדר' אמי דאר"א המשאיל קורדום של הקדש לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה משמע דסבר דקנה מדאורייתא כו', ע' שעה"מ פ"ב ה"י מה' גזילה

ע"ב אילימא שכירות דמטלטלין מטלטלין בני שטרא נינהו כו', ע' ר"ן לב"מ דצ"ט ע"ב

שם ור' יוחנן הא דקא מטמרי דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מינייהו, עמש"כ בחידושי לקמן ק"ו ע"ב וע"ע ילקוט שופטים רמז ס"ו

שם אר"מ בא וראה כמה גדול כח של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה' שה שלא בטלו ממלאכתו ארבעה, ע' אבן עזרא משפטים כ"א ל"ז ובמורה נבוכים ח"ג פמ"א

במשנה לא יגדל אדם את הכלב אא"כ היה קשור בשלשלת, ולכאורה מדלא מפליג בין טב לביש. ש"מ דאפילו אינו כלב רע ג"כ לא הותר בלא שלשלת, וראיה מהא דאמר עלה בשילהי פרקין דאפילו שקלי ניביה וטופריה נמי אסור משום פחד נביחתו, רק אם רואין שהוא קשור בשלשלת אינו מפיל אימתו על הבריות, ולפ"ז יל"ד לעיל ט"ו ע"ב אהא דתני ר' נתן, לא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו משום לא תשים דמים בביתך, ה"ד אי כשאינו קשור בשלשלת אפילו אינו רע אסור, ובקשור אפילו רע מותר כדתנן במשנתינו וצע"ק, וע' שבת ס"ג ע"א ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה מה שהרכיבו הגנב על כתיפו וזלזל א"ע בו כו', ע' בס' קול יהודא חידושים מלוקטים על סדר הש"ס, מש"כ בזה בשם הגאון מהרא"ל ז"ל אבד"ק קראקא

רש"י ד"ה אין מגדלין בהמה דקה. וכל שדות א"י סתמן דישראל, ע' העמק שאלה לשאילתות ס"פ ויגש

דף פ' ע"א וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר על יד על יד ע"כ, ונראה דה"ה אם גבה אותם מעכו"ם בחובו, וע' ביו"ד ס"ס קי"ז ובמפרשים ובמש"כ בחידושי לעיל י"ט ע"ב ולקמן פ"ב ע"ב

שם וכן מי שנדר ליקח בית ולישא אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותי ליקח מיד עד שימצא את ההוגנת לו כו', ע' להרמב"ם והרמב"ן בסה"מ עשה צ"ד

שם לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן, כה"ג שילהי פ' חזקת הבתים וע' סנהדרין ל"ב ע"ב

רש"י ד"ה כלבים כופריים. קטנים וננסים הם ל"א כלבים גדולים של ציידים ואין מזיקין ע"כ, באור זרוע ח"א סי' רנ"ח הביא פי' רבינו שמשון דכלב כופרי הוא קטן כעין שועל ומגדלין אותו בני הכפרים

רש"י ד"ה ישוע הבן. משתה שעושין לפדיון הבן, ע' תרומת הדשן סי' רס"ט

ע"ב חתול מותר להורגו כו' ואין בו משום השב אבידה לבעלים, ולכאורה יל"ד לפ"ז אמאי אמרינן לעיל נ"ד ע"א שה דאבידה לד"ה קשיא, אימא להכי כתב רחמנא שה להורות דדבר הנאבד שמוטל עליו חיוב השבה הוא דוקא אם הוא כעין הפרט היינו שה דאין בו תכונת מזיק, די"ל דלמעוטי מזיק את הרבים מחיוב השבה לא צריך קרא כיון דמחוייב נמי לקיומי ביה ובערת הרע מקרבך כדאמרינן בחולין קל"ט ע"א ועמש"כ בחידושי שם, ומכש"כ דאינו מחוייב להעמיד א"ע בסכנה בכדי להשיבו לבעליו, וע' ברמב"ם ומפרשים פט"ו הי"ז מה' גזילה

שם כי קמבע"ל לרבינא באוכמא בר חיורא בר אוכמא כו', כה"ג בבכורות י"ז ע"א

רש"י ד"ה מלתא. שמואל קטן שבכולן היה וזה שאין רב נכנס לפניו כו', ע' מגילה כ"ב סוף ע"א וברש"י שם ובביצה ד"ט ע"א רש"י ד"ה והאמר ובמש"כ בחידושי לחולין י"ג ע"א בתוד"ה בעא, וע"ע בת' כנסת יחזקאל סי' ה' ו'

תוד"ה אומר לנכרי. כש"כ מילה דשרי על יד נכרי איסורא דאורייתא בשבת כו', ע' בת' ריקאנטי מסי' צ"ח והלאה

בא"ד דמן הדין הו"ל למשרי לקבור מת בשבת אלא לפי שהוא מכוער ומגונה כו', ע' משך חכמה לפ' ואתחנן בפסוק וזכרת כי עבד בד"ה ובזה יתפרש וע"ע תשב"ץ ח"א סי' כ"א

דף פ"א ע"א ומהלכין בשבילי הרשות על שתרד רביעה שנייה, ע' תבואת שור קונטרס בכור שור

שם ומלקטין עשבים בכל מקום חוץ משדה תלתן כו' ומנא ידעינן אר"פ שאריה משארי לאדם לא שאריה משארי לבהמה, ע' בס' קול יהודא חידושים על סדר הש"ס מה שהביא הכא בשם הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל.