אור הישר (נזיקין א) נא

דהיאוש נבנה מתחילתו על דין שהיה בטעות ולכן לא הוי יאוש, משא"כ בשור שהיה יוצא ליסקל ועבד היוצא ליהרג, דלפי עדות העדים הראשונים היה הדין אמת להיות נסקל, ואף דישנם בעולם זוממין השתא מיהת ליתנייהו קמן, לאו היינו דר' חנינא עדים בצד אסתן ותיאסר ב"ב קל"ה, ואחרי שבאו הזוממין נעשה דין חדש לבלי לסקלו, ואע"פ שזה הדין האחרון הוא אמת לאמתו, בכ"ז המשפט הראשון לשעתו היה ג"כ אז דין אמת, ולכן היאוש הנבנה על יסוד דין הראשון נשאר ג"כ בתקפו, כן הוא דעת ר' יוחנן, ור"ל סבר אע"ג דלשעתו היה המשפט אמת, אבל אחר שנתגלה טעות העובדא ע"י המזימין ממילא בטל הדין למפרע ובכעין זה יאוש טעות נקרא ולא הוי יאוש כנלע"ד

שם ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן כו', ע' מל"מ פ"ג ה"ח מה' גניבה ובשעה"מ פ"ה הי"ז מה' עבדים

שם אמר רבא קפחתי לסבי דבי רב דהא ר"ג פוטר עצמו מכלום הוה כו', ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' כ"ג

תוד"ה אמר. ובסנהדרין מפרש ר"ת אימא רב המנונא פי' לא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב אלא א"ר המנונא אמרי בי רב, ע' בחידושי הרשב"א בסוגיין וברש"י לקמן ק"ו סע"א ובתוס' עירובין ס"ג ריש ע"א וביבמות פ"ג ע"ב ד"ה אמרי ובזבחים פ"ז ריש ע"א

ע"ב מ"ט תשלומי חמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ארבעה ולא תשלומי שלשה, כה"ג בב"מ נ"ז ע"ב וע"ש רש"י ד"ה ולא תשלומי ג' וד', והנה עכ"פ הקרן והכפל נכללים בחשבון תשלומי דו"ה, ועפ"ז נפלאתי ע"ד המהרש"א ביומא כ"ב ע"ב בד"ה איפרעו מיניה ע"ש, וע"ע משך חכמה ס"פ ויקרא בד"ה אוציא את תשלומי כפל

דף ע"ו ע"א כי אתא ר"ד אר"י בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים והרי חזרה קרן לבעלים כו', והנה הרמב"ם פ"ה ה"ח מאסו"מ כ' וז"ל הגונב עולת חבירו והקריבה סתם נתכפרו בה הבעלים הראשונים, וכ' הכ"מ דמקורו הוא מהך דהכא דפריך והרי חזרה קרן לבעלים ומ"ש לשם בעלים לאו דוקא דסתמא נמי כשר כדאיתא בריש זבחים לאפוקי שלא לשמו נקט הכי עכ"ל, אמנם מפירש"י הכא והרי חזרה קרן לבעל הבית הואיל ולשם בעלים נזבחו, משמע דלא כהכ"מ, דאי אפילו בסתמא כשר לשם בעלים, א"כ ל"ל לרש"י להוסיף הואיל ולשם בעלים נזבחו, ובע"כ דדייק לשון הש"ס דקאמר ששחט לשם בעלים, להכי מפרש הואיל ולשם בעלים נזבחו ולאפוקי סתמא, אולם לפ"ז צ"ל דהירושלמי בשקלים פ"ב ה"ב פליג על אוקימתא דרב דימי דהכא, דהתם קאמר אילו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם סתמא לא לשם בעלים הראשונים מכפרת ע"ש, והרמב"ם נקט כדעת הירושלמי ושלא כרב דימי דהכא דאמר דוקא אם שחט לשם בעלים כנלע"ד, וע' שעה"מ פ"ז ה"ד מה' חובל

אולם לכאורה מ"ש מהא דתנן ר"פ התערובות קדשים בקדשים יקרב לשם מי שהוא ופריך שם ע"ד ע"ב והא בעי סמיכה ע"ש, והכא דוחק הוא לאוקים בקרבן נשים כדהתם, וי"ל דהיכא דבעל הקרבן ידוע לפנינו בודאי דלכתחילה בעי סמיכה כדהביאו התוס' שם ובגיטין כ"ח ע"ב הרבה דוגמאות מכמה מקומות וגבי תערובות התם משום דאפשר ברעייה ע"ש, משא"כ הכא דכהן המקריב סבור על הגנב דהוא בעל הקרבן וסומך עליו, ובנוגע לעצם הקרבן סמיכה לא מעכבא הכפרה כדאמרינן במנחות צ"ג ע"ב שאם עשאו לסמיכה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר, והכא בעל הקרבן אונס גמור הוא על חסרון הסמיכה בקרבנו ושפיר פריך הש"ס והרי חזרה קרן לבעלים

רש"י ד"ה דריה"ג בסה"ד. אבל בשעת טביחה אכתי ממון בעלים הם ע"כ, וקשה הרי רש"י גופיה פי' לעיל י"ב ע"ב כי אמר ריה"ג ממון בעלים הוי מחיים שאחריות הוא עליו ע"ש, ובשעת טביחה כבר נסתלק מאחריותו כדפירש"י בחולין קל"ט ע"א ובמעילה י"ט ריש ע"א, ולשיטת התוס' בחולין כ"ב ע"ב ד"ה והביא, נסתלק מאחריותו משעת מסירתו לכהן ע"ש וצ"ע כעת

ע"ב תהי בה ר' אלעזר לר' יוחנן שחיטה מתרת והלא זריקה מתרת, הנה קושית ר' אלעזר מדוייקת טפי לפ"מ דר' יוחנן גופיה ס"ל במעילה ד"ה ע"א היתר אכילה שנינו והוא לאחר זריקה, ואיך קאמר הכא דשחיטה מתרת אע"פ שלא נזרק עדיין. אמנם כבר הקשו התוס' במנחות ק"ב ע"א ד"ה דאי בעי, מר' יוחנן דמעילה אדר' יוחנן דבסוגיין, ולפמש"כ הלא קושית התוס' שם היא ממש קושית ר' אלעזר דהכא, והנה סתמא דגמרא בסוגיין קאמר אישתמיטתיה הא דר"ש כה"ע לזרוק כז"ד, ולכאורה קשה טובא מנא להו להש"ס לאמר דאישתמיטתיה, דילמא ס"ל כרבנן דר"ש דלית להו כל העומד, וכדכ' התוס' בסוגיין בשם ר"ת דר' אושעיא ל"ל כה"ע לזרוק כז"ד אלא כת"ק ע"ש, ובע"כ דתשובה נצחת היא, והיינו דלר' אלעזר אישתמיטתיה דכל אוקימתא דר' יוחנן הכא הוא לאוקים דעת ר"ש, ולפי שיטתו עכ"פ שפיר תירץ, אע"ג דר' יוחנן לגרמיה ס"ל היתר אכילה שנינו, ועפ"ז סרה קושית התוס' במנחות מר' יוחנן ומרב אשי, דאפ"ל דתרווייהו ס"ל דלא כר"ש, ואפ"ה נכונה אוקימתא דהכא דאיירי אליבא דר"ש, כן היה נלע"ד לולא דברי התוס' במנחות שם

שם כל העומד לזרוק כז"ד כו' ע' בת' ח"צ סי' ס"ב ובת' חו"י סי' פ"א ובת' מקום שמואל סי' ג' מ"ח ק"א ובס' שערי רחמים חא"ח סי' י"ב ובמה שהארכתי בחידושי למנחות ק"א ק"ב ובש"מ.