אור הישר (נזיקין א) מט

ע"א סוף ע"א, משא"כ השומר דמצי לפטור חיובו מבעליו גם אחרי הגמ"ד, איהו לא מתייאש מיניה כלל מפני האיסור הנאה שיש בו, לפ"מ דקיימינן הכא דאומרין באיסוה"נ הש"ל (ובת' ברית יעקב סי' ז' קאי על קושית הש"ס ולא לפי המסקנא)

והנה לקמן ד"צ ע"ב אהא דפריך וכי קדמו ודנוהו ד"נ מאי הוי ליהדר ולידייניה דיני ממונות, הקשה הגרע"א שם בגה"ש ובתשובותיו סי' קע"ו ובקצוה"ח סי' ת"ו ובקו"א לחו"מ של הגר"ז ס"ס י"ד ובח"ס חו"מ סי' קס"ה הלא השור נעשה הפקר מסיבת יאושו של בעה"ב כדאמרינן בכריתות כ"ד ע"א, ואמרינן לעיל י"ג ע"ב נגח ואח"כ הפקיר פטור ועמש"כ בחידושי לכריתות שם, אולם אם נוקי סוגיא דלקמן ד"צ כמו הכא דנגמר דינו בבית שומר ודאומרין באיסוה"נ הש"ל, א"כ לא נתייאש השומר כלל משום דמצי פטר א"ע בשור זה מחיובו ולא נעשה הפקר, ולהכי פריך שפיר דנידייניה עוד דיני ממונות

שם וסבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כמ"ד, ע' צל"ח לפסחים ד"ה ע"ב

תוד"ה איסורי הנאה. וא"ת ול"ל טעמא דלא דמריה קשחיט תיפ"ל דאין זו טביחה דמחתך בעפר הוא כו', עמש"כ בחידושי לחולין ד"מ ע"ב

דף ע"ב ע"א דלא אכלי בישרא דתורא, ופירש"י לא דקדקתי טעמו של דבר, ובתוס' כתבו שרוי בתענית היה ע"כ, ודבריהם מובנים עם מה שאמרו בב"ב י"ב ע"ב דקודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות, ובב"מ ק"ז ע"ב אמרינן דפת שחרית מחכימת פתי וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו ע"ש, והכא דר"נ הורה לו שלא כהלכה, ורבא הקשה לו עד דלמחר הדר ביה והודה לו לרבא, לכן הוצרך לאמר בהתנצלות זו דלאורתא אמר הכי מפני שהיה שרוי בתענית, ומאי דנקט אכילת בשר אפשר עפ"מ דאמרינן בברכות מ"ד ע"ב כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו לבר מבישרא ע"ש, אבל לפירש"י קשה דמיון אכילת בשר לדקדוק טעם בהלכה, לכן נלע"ד דדוקא לרבא אמר מליצה זו, עפ"מ דאיהו דריש בעירובין כ"א ע"ב קרא דולהג הרבה יגיעת בשר דכל ההוגה בהן טועם טעם בשר

שם כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דידיה קטבח, וכ' הרשב"א בחידושיו וז"ל וא"ל דהא כל טבח דחייב רחמנא לאו דמריה קטבח אם איתא דישנה לשחיטה מתחילה וע"ס וכי שחט בה פורתא קנייה בשינוי אידך כי קטבח דידיה קטבח וי"ל דפשיטא להו דבשחיטת פורתא לא קני לה עכ"ל, והנה כבר העירו התוס' קושית הרשב"א לעיל ע"א ע"ב בד"ה אסוה"נ ותירצו נמי דלא חשיב שינוי מעשה לקנות בכך ע"ש, אמנם איכא למידק בשלמא התוס' דקבעו קושיתם בסוגיא דלעיל, התם שפיר תירצו ע"פ המסקנא דהכא וטבחו כולו בעינן וליכא, פי' דמשו"ה לא חשיב שינוי מעשה לקנות בכך, וכמו שהביאו שם מקודם בד"ה כיון ששחטו, משא"כ הרשב"א שקבע קושיתו ותירוצו כאן בלתי מובן, הלא הכא בזה גופה פליגי דלרב הונא בריה דרבא מחייב אהאי פורתא ורב אשי השיבו וטבחו כולו בעינן וליכא, ומה מקום ללשון הרשב"א הכא שכתב דפשיטא להו דשחיטת פורתא לא קני כנ"ל, הלא הפשיטות הוא רק לפי תירוצא דרב אשי בתר הכי, אבל איהו דמקשה מקודם אז בודאי דלר"ה בריה דרבא לא פשיטותא היא כלל וצ"ע כעת

רש"י ד"ה אינה לשחיטה, ונ"מ לענין המחשב בקדשים כו', ע' זבחים ד"ל ע"א ובחולין כ"ט ע"ב ל"ו ע"א קכ"ח ע"א ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב עד זומם חידוש הוא כו' הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ל"ז

תוד"ה דאס"ד. משמע דאי הוי דרבנן חשיב דמריה שפיר ומתוך כך היה נראה לדקדק דתקרובת ע"ז אסורה בהנאה כו', ע' בס' ברית יעקב חא"ח סי' וי"ו

בא"ד וי"ל כיון דכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקוש ולא להנאה, ע' מל"מ פ"ה ה"ח מיסוה"ת ד"ה ונראה במה שנדקדק

תוד"ה אין לך. וא"ת ולמה הוי חידוש כלל והלא מן הדין יש להאמין בתראי במיגו כו', ע' בת' הגרע"א סי' קל"ו

דף ע"ג ע"א א"נ דפסלינהו בגזלנותא להך לישנא דאמרת משום חידוש ליכא כו', ע' בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק ק"ב ובנה"מ שם ס"ק כ"ב ובס' תשובות ר' אליעזר סי' א'

שם כיון דאיתזמו להו אגניבה איגלאי מילתא למפרע דכי אסהדי אטביחה פסולין הוו כו', ע' משך חכמה לפ' שפטים בפסוק והנה עד שקר העד

שם רבנן סברי תוך כד"ד לאו כדיבור דמי כו', ע' שב שמעתתא שמעתא ג' פ"ד

תוד"ה דאסהידו. שראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה כו', ע' בחידושי הגרע"א לב"ק

ע"ב וסבר ר' יוסי תוך כדי דבור כד"ד והתנן הרי זו תמורת עולה כו', ע' בש"ך חו"מ סי' רנ"ה סק"ה וביד רמה לב"ב קכ"ט ובמל"מ ושעה"מ פט"ו ממעה"ק ובקצוה"ח ונה"מ ע"ד הש"ך שם ובמש"כ בחידושי לתמורה כ"ה ע"ב ובדכ"ו ע"א, וע"ע העמק שאלה לשאילתות פ' מטות סי' קל"ח אות א'

שם כי לית ליה לר' יוסי כדי שאילת תלמיד לרב כו'. ע' בשיירי כנה"ג לאו"ח סי' ר"ו ובמל"מ ספ"ב מה' שבועות ובת' ושב הכהן סי' כ"א כ"ב.