אור הישר (נזיקין א) מח

ברירה כו', וכ"כ התוס' ביומא נ"ו ע"א ובעירובין ל"ז ע"א ובבכורות מ"ח ע"א וע"ש מה שהארכתי בחידושי, ובזה מתורץ ג"כ קושית התוס' כ"ה ע"ב ד"ה חבר, וע"ע בר"ש דמאי פ"ז מ"ד

דף ע' ע"א אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' ס"א ס"ב קס"ו רי"ז

שם איכא דאמרי אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה טעמא דכפריה דמיחזי כשיקרא כו', ע' בת' רמ"א סי' מ"ב וע"ע בראב"ן סי' מ"ח

שם ואיכא דאמרי שותפא שויא למאי נ"מ למיתפס פלגא, ע' תומים סי' ק"ה סק"ג ובנה"מ שם סק"ג

שם והלכתא שליח שויה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תי"ב

רש"י ד"ה ואי תפס שליח משל נאמן כו' וללישנא קמא נמי אי תפס משל נאמן מפקינן מיניה כו', ע' תומים סי' ק"ה סק"ב

ע"ב גנב ומכר בשבת כו' משלם תשלומי דו"ה והתניא פטור ארמב"ח כי תניא ההיא דפטור באומר לו עקוץ תאינה מתאינתי ותיקני לי גניבותיך כו' רבא אמר לעולם כרמב"ח כיון דקא מקני ליה בהכי הויא מכירה, והקשו האחרונים הלא רבא ס"ל ריש תמורה כמדאדל"ת אעל"מ ואיך הויא מכירה כשנעשה באיסור דאורייתא, ותירץ הש"ך בחו"מ סי' ר"ח משום דהכא אפשר לעשות בהיתר משא"כ בכל הני דתמורה שא"א לעשות אם לא שיעבור כו' ע"ש, ובט"ז שם כ' דהכא הוא רק איסורא דיומא קגרים, וע' בת' מהר"ם אלשיך סי' ע"ה ובתרע"א סי' קכ"ט קע"ד קצ"ד

ולעד"נ דהתוס' לא ס"ל חילוק הט"ז, מדהקשו בתמורה ד"ד ע"ב לרבא דס"ל אעל"מ שוחט את הפסח על החמץ לפסול ותירצו דבירושלמי יש קרא להכשיר, וע' פסחים ס"ג ע"א תוד"ה השוחט ובשעה"מ פ"א מה' ק"פ, והשתא אי נימא דבאיסורא דיומא קגרים לא אמר רבא דלא מהני א"כ אין מקום לקושית התוס', דאיסור שחיטת הפסח על החמץ הוא דוקא בין הערבים, ומשנה שלימה שנינו בפסחים ס"ג ובמועד לשמו פטור (פי' מלאו דלא תשחט דפסח שלא בזמנו פסול והויא לה שחיטה שאינה ראויה) ורש"י בזבחים י"א ע"א ד"ה אם בשאר כ' וז"ל וכמה פעמים שנה הכתוב לעכב קביעת זמנו בי"ד בין הערבים. וא"כ הא ודאי איסורא דיומא הוא, ובכלל מאי נ"מ אם האיסור הוא מצד עצמו או מצד הזמן הלא עכ"פ רמי רחמנא איסורא שבזמן כזה בל יהיה עשוי ענין כזה. ואם ירצו לחדש בדעת רבא דאעל"מ בלתי שייך רק באיסור מצד עצמו ולא בזיקת איסור אחר, לפ"ז לא הוה להו למתלי באיסורא דיומא אלא משום דבמלאכת היתר איכא זיקת איסור, ובזה סרה נמי קושית הנתיבות בסי' ר"ח מאותו ואת בנו דשחיטתו כשרה ולא אמרינן אעל"מ והוי כנוחר ובנחירה ליתא משום או"ב כדתנן בחולין פ"א, דלפמש"כ לא נקרא רק זיקת איסור דאו"ב במלאכת היתר, וכן בכל כה"ג אפילו בלא איסורא דיומא, ובמק"א הארכתי בזה

רש"י ד"ה בגבה שיער ראיתי בקשרי אצבעותיה, ע' ב"י ח"מ סי' ל' אות י"ד

רש"י ד"ה קלוטה. שאויר חצר קנה ללוקח דכיון דסופו לנוח כמונח דמי, ע' ב"מ י"ב ע"א רש"י ד"ה כמונח דמי

תוד"ה אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו. תימא דמנ"ל הא כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' ש"ב

דף ע"א ע"א וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם אמרי הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם, ע' בת' אחיעזר חי"ד סי' ה'

שם וכי זה חוטא וזה מתחייב, כה"ג פריך הש"ס לעיל נ"א ע"א אי דשוו שליח תרווייהו כו' אשלד"ע, וע' בתוס' לקמן ע"ט ע"א ד"ה נתנו ובקדושין מ"ב ע"ב ד"ה אמאי ובטו"א לחגיגה ד"י ע"ב

, שם מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ג'

שם דבי ר' ישמעאל תנא או לרבות את השליח כו', ע' ברמב"ם ומל"מ פ"ג ה"ו מה' גניבה ובס' מעין גנים על חו"מ סי' שמ"ח

שם דתנן המבשל בשבת כו', עמש"כ בחידושי לחולין ט"ו ע"א

שם בשלמא למ"ד דאורייתא אמטו להכי פטרי רבנן אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן כו', ע' מש"כ הרא"ש בסוגיין וביש"ש לחולין פ"א סי' כ"ה

תוד"ה או לרבות את השליח ומאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח, ע' בת' הגר"א סי' קפ"ז ובהפלאה בקו"א בחידושיו לב"ק ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ז ע"א ולחולין ע"ח ע"ב

, תוד"ה בשלמא. וי"ל שנתן רשות לשליח לשחוט כרצונו ואפילו לעכו"ם כו', ע' בס' שושנת העמקים להפמ"ג כלל כ"א

ע"ב שוה"נ איסוה"נ נינהו לאו דמריה קטבח, הנה בכתובות ל"ד הגרסא לאו דידיה הוא דקטבח, והיינו הך, דגמ"ד הב"ד לסקילה אוסרו בהנאה לכל דעולם, וממילא כמו שהוא לאו דידיה כן הוא לאו דמריה, אמנם לפי המסקנא באוקימתת הש"ס דהכא חילוק גדול בין בעלים לשומר, דבעלים הצריכים לקנין גוף השור ומפני גמר דינו לסקילה אינו שוה מאומה, להכי מתייאשים מן השור בהחלט גם מעורו כמו מבשרו לאכילת כלבים כמש"כ התוס' בזבחים