אור הישר (נזיקין א) מז

דף ס"ח ע"א המוכר לפני יאוש ר"נ אמר חייב רב ששת אמר פטור כו', ע' בת' הגרע"א סי' קפ"ז ובס' שאילת שלום סי' כ"ה

רש"י ד"ה פרט לשהקנה לו לשלשים יום. למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום דהוא כשכירות בעלמא ע"כ, והנה לפ"ז ל"ד לבעיא דר' ירמיה לקמן ע"ח ע"ב מכרה חוץ מל' יום, דהתם איירי דחלות המכירה התחילה אחר ל' יום. משא"כ הכא היתה חלות המכירה תיכף אלא שהיתה לזמן מוגבל של ל' יום ורחמנא אמר ומכרו דמשמע מכירה חלוטה, ומכירה כזו נחשבת רק כעין שכירות, ועמש"כ בחידושי לב"מ נ"ו ע"ב

אמנם הרמב"ם בפ"ב הי"א מה' גניבה דמפרש גם בסוגיין דחלות המכירה התחילה לאחר ל' יום כמו בבעיא דר' ירמיה לקמן שם, לכן מחלק הוא בין שתי הסוגיות באופן אחר, היינו דהכא איירי דהגנב הוכר בתוך ל' יום א"כ חוזרת הגניבה לבעליה קודם חלות המכירה ולא הויא דומיא דטביחה שאינה חוזרת, משא"כ שם הי"ב היא בעיא דר' ירמיה, התם איירי דהוכר הגנב אחר שעברו השלשים יום. כן פי' הלח"מ שם בדעת הרמב"ם

אולם קשה אם נפרש בדעת הרמב"ם ובבעיא דר' ירמיה שכבר עברו השלשים יום וחלתה המכירה, א"כ מה מקום לר' ירמיה להסתפק ולהרמב"ם לפסוק דהוא ספיקא דדינא, הלא מתקיימת במלואה מכירה דאמרה תורה וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לערכין דכ"א ע"א ושם ד"ל ע"א

ע"ב הב"ע כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב ומי קדיש כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' נ"ג

שם גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ע"כ, והנה כמו שאינן יכולין להקדיש כמ"כ אין יכולין להפקיר כדאמרינן לקמן ס"ט ע"ב כי איתיה ברשותיה הוא דמצי מפקר ליה כי ליתיה ברשותיה לא מצי מפקר ליה, וע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' ע"ז ובת' ברית יעקב חא"ח סי' ז' וע"ע בראב"ן סי' מ"ח

תוד"ה הוא דאמר. וא"ת אכתי הרי יכול לחלל מע"ש של חבירו כו', ע' קצוה"ח סי' שנ"ד סק"ד וסק"ה ובאבני מלואים סי' כ"ח סקי"ג

בא"ד ומיהו קשה דבפ"ק דבכורות משמע דהפודה פט"ח של חבירו פדיונו פדוי כו', ע' מל"מ פ"ד ה"ב מה' תרומות ובמנחת חינוך מצוה כ"ב

דף ס"ט ע"א ומי א"ר יוחנן הכי והאר"י צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד, עמש"כ בחידושי לקמן ע"ב

שם ר' יהודה אומר שחרית בעה"ב עומד ואומר כל שלקטו עניים יהא הפקר כו', ע' שאגת אריה סי' צ"ב צ"ג ובת' ברית יעקב סי' ק"ט

תוד"ה כל הנלקט. ועוד דשמא היה בטל ברוב כו' ע"ל ד"ק ע"ב תוד"ה אומר ובמש"כ בחידושי למנחות ד"ו ע"א ולחולין קט"ז ע"א

תוד"ה כל שלקטו בסה"ד. ועוד דבסתמא אין מתייאש אלא לגבי עניים ואין מועיל לפטור מן המעשר עד שיהיה הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה, ע' בס' שערי ישר שער ה' פרק י"ב

ע"ב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו, ולעיל ס"ח ע"ב קאמר ר' יוחנן גופיה בלשון מה ביתו שלו אף כל שלו, וזהו נמי לשון המשנה בערכין כ"ו ע"ב שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ע"ש, ולכאורה תקשה מסתם משנה דערכין אסתם משנה דצנועין דהתם חזינן דאע"ג דליתיה ברשותו מפריק ותופס פדיונו, ובשלמא אי לאו דר' יוחנן הוה אמינא מאן תנא צנועין ר"מ או ר' דוסא כאוקימתא דרבא או דרבינא, אבל מדברי ר' יוחנן מוכח דצנועין היא סתמא, ולהכי מקשה הלא ר' יוחנן ס"ל הלכה כסתם משנה כו'

אמנם קשה לפ"מ שהוחלט אצל כל גדולי הראשונים ז"ל דכל היכא דאמרו בש"ס בלשון אמרו דבר אחד, הוא להודיע דלית הלכתא כחד מינייהו ואפילו הם מאה דהיא שיטה ולית הלכתא כשיטה, וע' תוס' ב"מ ס"ט ע"א ד"ה אלא שיטה וברי"ף ורמב"ן פ"ק דסוכה גבי סוכה דירת קבע ובת' הרשב"א סי' שי"ד ובתשובת הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד ובמק"א הארכתי בזה, וא"כ אדרבה כל מה דקאמר ר' יוחנן הוא ע"פ שיטתיה דלפ"מ דס"ל הלכה כסתם משנה, ולפ"ז תהיה הלכתא כסתם משנה דערכין שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ועפ"ז תקשה לפי שיטתו מסתם משנה דערכין אסתם משנה דצנועין, ולהכי מה"ט גופיה קאמר צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד וכל היכא דקאמר בהאי לישנא לית הלכתא כוותייהו, ולמטרה זו דוקא אמר הכי להורות דסתם משנה זו אינה נכללת בסתמי המשניות דהלכה כוותייהו, ומאי האי דקמקשה הש"ס מר"י אדר"י הלא בחדא שיטה קאי וצ"ע כעת

שם אמר רבא אי לאו דא"ר יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו ד"א כו', ע' בת' פרי יצחק ח"ב סי' ט"ז

רש"י ד"ה הלוקח יין מבין הכותים. בע"ש ביה"ש, בחידושי הרשב"א לסוכה כ"ג ע"ב כ' וז"ל פירוש בע"ש ושכח ולא הפריש ויש שגורסין כן בפירוש כו' ע"ש, ומאי דרש"י מסיק הכא כדתניא בתוספתא כוונתו למש"כ התוס' בסוכה שם בד"ה דתניא ועמש"כ בחידושי לחולין י"ד ע"א

תוד"ה אלא. הקשה רבינו טוביה תקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן והאמר ר"י הלכה כסתם משנה כו' ושמא היכא שמתנה בפירוש לא קאר"י דאין