אור הישר (נזיקין א) מג

שהיא במחלוקת כדאמרינן בסוגיין מ"ד מקום שמי גשמים שוללין שם כש"כ אמת המים ומ"ד אמת המים כו'

ע"ב א"ר יוסף א"ר יהודא א"ש הלכה כר"ש וכן אר"נ א"ש הלכה כר"ש, ע' תוי"ט לב"ב פ"ב מ"ב

במשנה המדליק את הגדיש כו' עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור, והנה הרמב"ם בפי"ד ה"י מנ"מ פסק כסתימת המשנה, ואפ"ה אין להקשות עליו מדוע לא הזכיר התנאי שהצית בגופו של עבד דדוקא אז פטור משום דקלבד"מ כדאמרינן לעיל מ"ג ע"ב, די"ל דתנאי זה צריכינן רק לפ"ד ר"ל דס"ל אשו משום ממונו כמבואר שם, משא"כ לר"י דס"ל משום חציו בלא"ה פטור מטעם קלבד"מ דחציו הן, והרמב"ם הלא פסק כר"י ס"ה נזקי ממון, ועמש"כ בחידושי לעיל כ"ב ודף מ"ג

רש"י ד"ה מעזיבה. ודומה לו בספר עזרא ויעזבו ירושלים עד החומה ע"כ, וכן פירש"י בסוכה ט"ו ע"א, אבל פסוק זה הוא בנחמיה, וכה"ג הוא ברש"י ביצה ד"ו ע"א ובסוכה י"ב ע"א, ועמש"כ הגרע"א בגליון הש"ס שם

דף ס"ב ע"א בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור או לא כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"מ

שם א"ל רב יימר לרב אשי טעין כסא דכספא בבירה מאי א"ל אי אינש אמיד הוא דאית ליה כסא דכספא כו', רב אשי לטעמיה לקמן קי"ז ע"ב

שם ל"ק הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני, ע' שעה"מ פ"א ה"ט מה' גזילה ובבשמים ראש סי' שס"ב ובלח"מ רפ"ד מה' אישות

תוד"ה עשו תקנת. ור"ת מפרש דהך בעיא כשהמוסר מכחיש את הנמסר כו', ע' בס' לבוש מרדכי לב"מ סי' ב'

תוד"ה מי מנחי. ואין לפרש דלענין שבועה מיבעיא ליה אי עשו תקנת נגזל כו', ע' תקפו כהן סי' כ"ח

ע"ב שמדת תשלומי כפל נוהגת כו' מנה"מ דת"ר על כל דבר פשע כלל על שור ועל חמור כו' אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ומשא אף כל דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אבל עופות לא כו', וקשה הלא אהא דתנן לעיל ס"פ הפרה דבתשלומי כפל נכללו שור וכל בהמה וחיה ועוף וקאמר בגמרא משום דבכפל כתיב על כל דבר פשע כלל כל דבר פשיעה ע"ש, ולפ"ז מה מקום לשאלת הש"ס הכא אבל עופות לא, וי"ל דסוגיא דהתם נשנית בתר כל השקלא וטריא דהכא עם המסקנא דמסקינן דעל כל דבר פשע ריבויא הוא

תוד"ה מרובה. ואכתי הא איכא שהנדבה באה מן המעשר ונדר שהוא דבר שבחובה אין באה אלא מן החולין כו', וכן הקשו התוס' במגילה ד"ח ע"א ובחגיגה ד"ח ע"א ובתענית י"ג ע"ב והרא"ש בפירושו לקנים פ"א, אולם בחידושי לקנים שם עלה בידי בס"ד לתרץ קושיתם בטוב טעם לולא דבריהם ז"ל ע"ש

תוד"ה יצאו קרקעות. ומיהו לפ"מ דמסקינן לקמן האי כל ריבוי הוא מדלא כתיב הני פרטי גבי כסף וכלים וס"ל דכפל ושבועה הכל אחד ניחא כו' ע"כ, ע"ל ס"ג ע"א תוד"ה ל"ל ותוד"ה חד

בא"ד וא"ת וגניבה בקרקע היכי שייכא וי"ל במשיג גבול ע"כ, הנה בב"מ ס"א ע"א תוד"ה אלא לאו דגזל ל"ל, כ' וא"ת ולוקמא בגזל גופיה ובגזל עבדים כו' ע"ש, ולפמש"כ התוס' הכא קשה אמאי לא הקשו על גזילת קרקע גופה ע"י השגת גבול, דהא אין נ"מ בין גניבה לגזילה בהשגת גבול רק דזה עוקר תחומו בגניבה וזה בגזילה כדכ' הרמב"ם פ"ז הי"א מה' גניבה

ומש"כ שם התוס' מהא דקרקע אינה נגזלת, ג"כ בלתי מובן לע"ד דזהו רק לענין דלא קנה הגזלן או מי שקנה מהגזלן וכן דלא קנה בשינוי מעשה משום דלא יצאה מרשות הבעלים, אבל לענין עבירת הלאו דלא תגזול דאיירי התם, ודאי דעבר הגזלן בגזילת קרקע כדכ' הרמב"ם שם ובסה"מ ל"ת רמ"ו, ומקורו מהספרי בפ' שפטים פיסקא קפ"ח, וע"ש בזרע אברהם ובמנ"ח מצוה תקכ"ב ובמש"כ בחידושי לב"מ שם

דף ס"ג ע"א דאר"ח בר אבא אר"י הטט"ג באבידה משלם תשלומי כפל שנאמר אשר יאמר כי הוא זה, הנה דין זה ודרשה זו היא אליבא דכו"ע, אמנם לרבה דס"ל דשומר אבידה הוא ש"ח, א"כ אפילו בטוען טענת סתם גניבה ג"כ הוי מצי למיפטר נפשיה בזה מן הקרן להכי צריך לשלם תשלומי כפל, אבל לרב יוסף דס"ל דשומר אבידה הוא ש"ש אמאי יהיה חייב בתשלומי כפל הרי קרנא בעי שלומי כדלעיל נ"ז ע"א, ובע"כ דלדידיה צריך לטעון שנגנבה בליסטים מזויין, ולפ"מ דבטענת אונס זה בעי למיפטר נפשיה מן הקרן להכי צריך לשלם תשלומי כפל, ואכתי אי הוה ס"ל דלסטים מזויין גזלן הוא איך קרי ליה טוען טענת גנב, בע"כ משום דס"ל דלסטים מזויין גנב הוא משום דמיטמר מאינשי כדלעיל שם, וכ"ז נתבאר מדברי הרמב"ם פ"ד ה"ד מה' גניבה והטור ס"ס שנ"ב, ועמש"כ בחידושי לקמן ק"ח ע"ב ולב"מ צ"ג ע"ב

רש"י ד"ה קדוש בבכורה. אבל צבי ואיל כו', ע"ל נ"ד ע"א רש"י ד"ה שאין קדוש בבכורה ושם ע"ב רש"י ד"ה כתב רחמנא שור

תוד"ה רעהו. תימא לר"י ומאי איצטריך רעהו למעוטי הקדש מכפל בטט"ג הא ליכא שבועה בהקדש, דבור זה שייך לתוד"ה יצאו קרקעות כדמוכח בתוס' שבועות מ"ב ע"ב ד"ה על כל דבר פשע, וע' שער המשפט סי' ט"ז סק"ב

ע"ב אתה אומר לשבועה או אינו אלא לדין כו', ע' מהר"ם מה שהקשה בשם השר מקוצי ומה שתירץ לזה בדורש לציון דרוש יוד.