אור הישר (נזיקין א) מב

נינהו, ולא באו בכחו מדין התורה, ואיך יביא קרבן בעזרה בשביל שליחותם, ומשני דגבי מעילה בעינן רק דתתעביד השליחות, אפילו ע"י קוף או פיל או אפילו בניחותא דפעולה לבעה"ב שלא ע"י שליחות כלל כההיא דמעטן של זיתים, כיון דעכ"פ הוא נהנה מזה, ועמש"כ בחידושי למעילה שם וע"ע בת' שיבת ציון סי' נ"ג

תוד"ה לבתה הרוח. ואין לחלק משום דבהנהו אין מחוסר אלא הולכת האש בעלמא ע"י רוח מצויה אבל כאן מחוסר ליבוי כו', ע' בתשובות פני יהושע ח"ב חו"מ סי' ק"ו

דף ס' ע"א אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו כו', ע' רמ"א או"ח ס"ס שי"ט מה שהביא בשם הירושלמי, ובת' הגרע"א סי' כ' האריך בזה

שם קמה ל"ל מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ולר' יהודא דמחייב אנזקי טמון באש קמה ל"ל כו', ולכאורה הלא שדה נמי כתיב בהאי קרא, וא"כ מ"ש משכחה דכתיב ושכחת עומר בשדה ודריש ר' יהודא בסוטה מ"ה ע"א בשדה פרט לטמון וחכ"א בשדה לרבות את הטמון ופירש"י שם וז"ל לר' יהודא משמע בשדה על פני השדה ולרבנן משמע בתוך השדה ע"ש, ולפ"ז הי"ל לר"י למעט הכא טמון משום שאינו ע"פ השדה, ולרבנן לרבות משום דעכ"פ בתוך השדה הוא, ובשלמא לרבנן אית להו הכא למידרש מקרא דקמה מה קמה בגלוי, אבל לר"י קשה דמה התם דכתיב בשדה דהיה מקום לפרש בתוך השדה ולרבות טמון כרבנן ואפ"ה מפרש איהו על פני השדה ולאפוקי טמון, מכש"כ הכא דכתיב השדה בודאי דהו"ל למידרש על פני השדה בגלוי דוקא ולאפוקי טמון, ואיך מחייב ר"י נזקי טמון, וי"ל דשדה דכתיב גבי שכחה בע"כ הוא נסמך אל העומר השכוח בה, וכיון דעיקר קרא קאי על הדבר שהוא בתוך השדה, בזה יש מקום לר"י ורבנן לפלוגי באיזה אופן מתייחס הדבר הזה אל השדה, אי בגלוי או אפילו בטמון עד דמתפרש להו מדרשת הכתוב ע"ש, משא"כ הכא דעצם תיבת השדה אתא ללחכה נירו וסכסכה אבניו דהוא גוף השדה, והדבר המונח בשדה ביאר הכתוב בתיבת קמה, ומשו"ה לרבנן דנפק"ל מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ממועט טמון, אבל ר' יהודא לא מייתר ליה האי קרא למעט טמון, דאיצטריך ליה לכל בעלי קומה הם בעלי חיים ואילנות, וממילא מחייב אטמון

שם תאני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו וגו' כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחילה כו', ויש להעיר מהא דאמרינן בברכות נ"ד ע"ב אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים שנאמר ויהי בשחת כו' וע' בס' אהבת ציין דרוש ה' להגאון בעל נוב"י

רש"י ד"ה ולר"י פלוגתא דר"י בהאי פירקא ע"כ, הנה רש"י בתור פרשן מפרש רק לשון הש"ס ולר"י דמחייב אנזקי טמון באש, ועל זה קאמר דהוא לקמן ס"א ע"ב נגד רבנן דפטרי התם ע"ש, אבל עצם מקור דעת ר"י, בסוגיין הוא, דכיון דהוא דריש קמה לרבות כל בעלי קומה ממילא לא אייתר ליה האי קרא למידרש מה קמה בגלוי, והכי משמע מפירש"י לעיל ד"ה סוף ע"ב

רש"י ד"ה כל בעלי קומה אף בעלי חיים ואילנות, בזה כייל רש"י גם דברי הירושלמי המובא בתוד"ה לרבות, וע"ל ס"א ע"ב רש"י ד"ה היה גדי ובהתוה"מ משפטים סי' קמ"ב

תוד"ה ליבה. כי הוא עשה הכל דהו"ל כמו זה יכול וזה אינו יכול דחשיב אינו יכול מסייע שאין בו ממש כו', ע' בסוגיין לקמן בסמוך תוד"ה והכא ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד ענף ה' ז' ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ח ע"ב

תוד"ה והכא גרמא. דאם שנים הביאו עצים ואור וליבו שניהם בכל אחד כדי ללבות פטור ותימא הוא, ע' בהג"א ובס' אורח נאמן לאו"ח סי' א' סק"ה

ע"ב אימא לכו מילתא דשויא לתרווייכו כי תצא אש כו', ע' בים התלמוד מש"כ בזה דבר נחמד

שם מהו להציל עצמו בממון חבירו שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו כו', ע' בתמים דעים להראב"ד סי' ר"ג ובמה שהארכתי בחידושי לקמן קי"ז ע"ב

שם מהו ליטול גדישין של שעורים דישראל ליתן לפני בהמתו ע"מ לשלם גדישין של עדשין דפלשתים כו', ע' בתוס' סנהדרין ד"כ ע"ב ובתשובות פני יהושע ח"ב חח"מ סי' ק"ה ובשאג"א סי' פ"א ובקצוה"ח ר"ס שנ"ט ובהעמק שאלה לשאילתות פ' נח סי' ד' אות ה'

שם שלחו ליה חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא כו', ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' קל"ו

רש"י ד"ה ויצילה שלא ישרפוה הואיל ואסור להציל א"ע בממון חבירו, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סוף סי' ל"ו

דף ס"א ע"א כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על ד"ת אין אומרים דבר הלכה משמו, ע' בקונטרס קדמת העמק לשאילתות סדר במדבר אות ב'

שם מאי שלולית א"ר יהודא אמר שמואל מקום שמי גשמים שוללים שם רב ביבי א"ר יוחנן אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה כו', מכאן מוכח דסתמא דירושלמי בפאה פ"ב ה"א דקאמר שלולית כל שהיא מושכת, ר' יוחנן דהכא הוא, ובמנחות ע"א ע"ב פירש"י כשמואל דהכא ובתוס' שם עפ"ד הירושלמי שם, ושניהם לא הזכירו לסוגיא דהכא