אור הישר (נזיקין א) מ

ע"ב אלא תחתיו דשומר ושומר קמא אפטר ליה לגמרי לימא תהוי תיובתא דרבא דאמר שומר שמסר לשומר חייב כו' לימא מסייע ליה לרבא כו', והנה לפ"ד הראב"ד בפ"ד הי"א מנ"מ דשומר שמסר לשומר אם ירצה הניזק יגבה מהשני כדמפרש שם הלח"מ בשם הטור, א"כ הלא נוכל לפרש תחתיו דשומר היינו שאם יבחר הניזק לגבות מהשני יכנוס הוא לחיוב תשלומין תחתיו דראשון, ולפ"ז לא פגע ולא נגע להא דרבא לא לקושיא ולא לסייעתא, דאיהו איירי אי דין שמירה של הראשון הוא שלא יוכל למסור חיובו לאחר א"ד אם מסרה לאחר פטור מכל מה שהיה נפטר אם שמרה הוא עצמו כדפירש"י בב"מ ל"ו ע"א ע"ש, משא"כ הכא לדעת הראב"ד תהיה פירוש תחתיו דשומר, על אפשרות גביית ההיזק מהשני תחת הראשון ושומר קמא לא אפטר ליה לגמרי אם הניזק ירצה, ובע"כ דזה אין סברא כלל לאמר, רק אי מפרשינן תחתיו דשומר אז שומר קמא אפטר ליה לגמרי, ולפ"ז שפיר פריך הש"ס לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר שומר שמסר לשומר חייב, הרמב"ם שם דהניזק אומר לו למה לא שמרת אתה בעצמך ומסרת לאחר שלם לי אתה ולך עשה דין עם השומר שמסרת לו אתה ע"ש, ומזה ראיה גמורה, לדעת הרמב"ם נגד השגת הראב"ד כנלע"ד

שם מאי מסרו לרועה לברזיליה דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה, ע' בת' הרא"ש כלל ל"ט סי' ב'

שם רב יוסף אמר כש"ש דמי בההיא הנאה דלא בעיא למיתביה ליה ריפתא לעניא הוי כש"ש, ע' בת' הר"ן סי' י"ט ובאבני מלואים לאה"ע סי' כ"ח ס"ק ל"ח ובמש"כ בחידושי לזבחים י"ט ע"א

תוד"ה בההיא. דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם כו', ע' בהגהות הגר"א ז"ל ובבאר שבע לסוטה מ"ד ע"ב

בא"ד דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות ע"כ, מהכא סתירה מפורשת למש"כ חכם אחד דלא אמרינן עוסק במצוה פטמה"מ אלא היכא דשתי המצות הן בין אדם לחבירו כמו הכא גבי פרוטה דר"י משא"כ כשעוסק במצוה שבין אדם למקום לא מפטר ממצוה שבין אדם לחבירו ע"כ, דהא הכא חזינן דהתוס' כייל מצות בין אדם לחבירו עם מצות בין אדם למקום יחד לענין עוסק במצוה פמה"מ

בא"ד פסק ר"ח וה"ג דהלכה כרב יוסף כו', ע' בת' ריקנטי סי' שס"ה

בא"ד ונראה לר"י דהלכה כרבה בכל מקום לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה כו', ע' בווי העמודים לס' יראים סי' ק"ב אות יוד

בא"ד ואין לפרש דהיינו דוקא בב"ב כמו שיש מפרשים כו', ע' מגילה כ"ט ע"ב תוד"ה והלכתא ובמנחות ל"ב ע"א תוד"ה מנעל ובמש"כ בחידושי שם

דף נ"ז ע"א דאר"א הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה כו', ע' משך חכמה לפ' תצא בפסוק השב תשיבם

שם א"ל אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דשומר אבידה כש"ח דמי כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ו'

שם א"ל ליסטים מזויין גזלן הוא א"ל שאני אומר ליסטים מזויין כיון דמיטמר מאינש גנב הוא, והנה מלשון שאני אומר משמע דבזה גופה פליגי אי ליסטים מזויין גנב או גזלן. וכמ"כ פליגי הני תרי תירוצי הש"ס בר"פ השואל צ"ה ע"א ע"ש, והנה מ"ד גנב טעמו מובן משום דמיטמר מאינשי, אכן מ"ט דמ"ד גזלן הלא מיטמר מאינשי ול"ד לגזלן. וצ"ל עפ"מ דקאמר ר' יוחנן הטעם לקמן ע"ט ע"ב האי דקא מטמרי דלא נחזינהו אינשי וניערקו מינייהו, ואע"ג דזה נופל יותר לאמר על גזלנים דעוברים ושבים כדאמר לקמן שם גבי בעלי שכם ע"ש, משא"כ בגזלנים מן הבתים והחצירות, מ"מ י"ל גם הכא דהאי דקא מיטמרי דלא נחזינהו אינשי ומוספי נטירותא יתירתא, וע' במפרשים ע"ד הרמב"ם והראב"ד פ"א ה"ג מה' גניבה

ע"ב תוד"ה לא אם אמרת בסה"ד, שזה קולתו גרמה לו שמתחייב בכפל וזה חומרתו גורמת לו שפטור מכפל כו', ע' בת' הריב"ש סי' רע"ח

תוד"ה ואי בעית אימא כדמחליף. לא נ"מ מידי כו' ושמא אגב שהביאו שם הביאו כאן, ע' בקצוה"ח סי' כ"ב סק"ב ובנה"מ שם סק"ו

דף נ"ח ע"א אבל דחפתה חברתה פשעה ומשלמת מה שהזיקה דא"ל איבעי לך עבורי חדא חדא, והנה בס"פ הפועלים גבי בר אדא סבולאה דרב פפא חייביה משום דה"ל לעבורי חדא חדא, הוא משום דס"ל כרבא ולא כרב כהנא דהכא כדכ' התוס' שם והרא"ש בסוגיין. אבל הרי"ף בב"מ שם כ' דוקא ש"ש חייב מטעם דהו"ל לעבורי חדא חדא אבל ש"ח פטור, והקשו שם הר"ן והנמו"י מהך דהכא דחשבינן פשיעה מה"ט ומשלמת מה שהזיקה וכיון דחשבינן לה פשיעה הוה לן לחייביה אפילו בש"ח, ותירצו דודאי פשיעה היא דלגבי נזיקין חייב אבל לגבי ש"ח פטור שאין ש"ח מקבל עליו אלא כדנטרי אינשי בשלהן וכיון שאין דרכן של ב"א להעביר בהמתם אחת אחת פטור ע"ש

והנה לעיל כ"א ע"ב אהא דתנן הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נ"ש, דייק הש"ס טעמא דקפצו הא נפלו פטור אלמא קסבר תחילתו בפשיעה וסב"א פטור הניחא למ"ד תחב"פ וסופה באונס פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא למימר ופירש"י הניחא למ"ד פלוגתייהו בפ' המפקיד דמ"ב ע"ש ולפ"ד הר"ן והנמו"י הלא אפ"ל ע"כ ל"ק בהמפקיד תחב"פ וסב"א פטור אלא גבי