אור הישר (נזיקין א) לט

דמשמע דאמלקות קאי ע"ש, ולא הביא דרש"י בסנהדרין נ"ט ע"ב פי' בהדיא דהבעיא היא אי לוקה משום מנהיג בכלאים או לא, וע' בת' הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז

תוד"ה למינהו. דבאלו טריפות משמע דאי הוה כתיב למינהו בצווי של דשאים אסור להרכיב שני דשאים זה בזה כו', ע' ירושלמי כלאים פ"א ה"ז ובמה"פ שם

בא"ד דלא מחייבי ב"נ לא בכלאים ולא בהרבעה כו', ע' בתוס' סנהדרין ד"ס ע"א ד"ה חקים ובתוס' חולין ד"ס ע"א ד"ה הרכבה ובכ"מ ומל"מ פ"א ה"ו מה' כלאים ובביאור הגר"א ליו"ד סי' רצ"ה סק"ד ובט"ז שם סי' רצ"ז

בא"ד וא"ת ל"ל למילף כלאים דהרבעה בהמתך בהמתך משבת לרבויי עופות תיפ"ל מלמינהו כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' קדושים סי' צ"ט אות ג'

תוד"ה המנהיג. כי היכי דילפינן כולהו משבת ה"נ ילפינן שבת בהמתך בהמתך מהרבעה לאסור דגים בשבת במלאכה והדר ילפינן דהנהגה משבת, ע' ס' יראים סי' סמ"ך ובווי העמודים שם

ע"ב ארבעה דברים העושה אותן פטור מד"א וחייב בדיני שמים, ע' בש"ך חו"מ סי' כ"ח סק"ב ובאחרונים שם מה שהאריכו בזה

תוד"ה הא כסהו פטור. ובקונטרס משמע דכל כסוי עד דטאים ליה חשיב כשמירה פחותה ע"כ, ולע"ד בלתי מובן איך אפשר להבין כן בדעת רש"י מגמרא ומסברא, הלא לעיל נ"ב אמרינן בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים ויכרות ארזים ויכסנו, הלא עכ"פ כסוי ארזים מועיל ולא בעי עד דטאים ליה בעפרא, ותו אמרינן התם דאם היה הכסוי כראוי לשוורים ולגמלים פטור ואפילו התליע מתוכו, כן יעיד הנסיון דע"ג חפירה מכוסה היטב מובילין כל המשאות שבעולם ובונים עליו בניינים, ואיך יעלה ע"ד רש"י לאמר דכל כסוי עד דטאים ליה חשיב כשמירה פחותה

לכן נלע"ד דרש"י העתיק לשון הש"ס לעיל ד"נ ע"א דקאמר כורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה ע"ש, אולם רש"י הבין לסוגיא דהתם בד"ז, ניהי דעל בור מכוסה אפשר להוביל ג"כ משאות כבדות וגם לבנות עליו, אכן לפעולה דכסוי כזה צריך אומנים ומומחים גדולים. אמנם לפ"מ דהכתוב איירי בסתם כורה ופותח בור ברה"ר והוא צריך לסלק תיכף בעצמו הזיקו דעביד איהו, ולסתם בני אדם כאלו היה מקום לאמר דכל כסוי חשיב אצלו כשמירה פחותה עד דטאים ליה, ובכ"ז חזינן דעת תורה דכתב על סתם כורה בור ולא יכסנו, משמע דסגי בכסוי דעביד איהו ולא בעי עד דטאים בעפרא, בע"כ הוא משום דהתורה מיעטה בשמירתו

דף נ"ו ע"א רש"י ד"ה אלא בחד. ובדיני שמים מחייב כו' ע"כ, וצ"ל דהכא מיירי כשתבעו להעיד והא דאמרינן בפסחים קי"ג ע"ב דהיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו הקב"ה שונאו, התם מיירי שלא תבעו להעיד ואפ"ה הי"ל לילך בעצמו להציל עשוק מיד עושקו כדכ' במשך חכמה לפ' ויקרא בפסוק אם לא יגיד

תוד"ה אלא. ודוקא שוכר אבל אומר פטור מדיני שמים דסבור שלא ישמעו לו כו', ע' ברמ"א ובש"ך חו"מ סי' ל"ב סק"ג ובביאור הגר"א סק"ב ובש"ך שם ר"ס ק"ה ובשער המשפט סי' קפ"ב סק"א ובשעה"מ פ"א מה' תרומות ובפ"ה מה' מלוה ובת' מהר"ם אלשיך סי' ע"א

אמנם נראה דגם הרמב"ם נקט בעצם סברת התוס' לפמש"כ בפ"ב ה"ב מה' רוצח וז"ל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו כו' שופך דמים הוא ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת ב"ד ע"ש, הרי דבכדי שיהיה חייב בד"ש דייק שיהיה שכירו או עבדו, והוא לאפוקי ע"י דבורו לחוד דפטור אף מד"ש דסבור שלא ישמעו לו, אכן המל"מ בשם הריטב"א שם כ' דלהכי נקט שוכר דבזה עביד מעשה ע"ש, ולע"ד נראה דחד הוא דלא חלה על ידו שלימות המעשה להתחייב בד"ש אם לא ע"י שכירות ההורג, דבדבור לחוד אפשר דלא ישמע לו, אולם עפ"ז איכא למידק ע"ד המל"מ כיון דיסוד המעשה היא השכירות ולא סגי בדבור לחוד א"כ מדוע לא זכר ג"כ לדברי התוס' שלפנינו, והנה נראה עוד כהוכחה דהמעשה קשורה עם השכירות דהא התוס' כ' לעיל ד"ה ע"א דלהכי קרי למוציא שם רע דבורא דאית ביה מעשה משום דר' יהודא ס"ל בכתובות מ"ו עד שישכור עדים ע"ש, הרי דכל המעשה גומרת השכירות ודבורא בעלמא לאו כלום הוא

בסה"ד שלח ביד פקח הפקח חייב משמע דשולח פטור אף מדיני שמים ע"כ, לע"ד בלתי מובן דהא אפ"ל דהתם משו"ה פטור לגמרי משום דהניזק יתבע הפסדו מן הפקח כדאמר הפקח חייב, ועוד דמסתמא איירי התם דשלח את הפקח רק ע"י דבורו, אמנם אם שכר את הפקח להבעיר ואי אפשר להשתלם מן הפקח כגון שאין לו או נסע למדינת הים אז חייב המשלח עכ"פ בדיני שמים, כמו שהבאתי לעיל בסמוך בשם הרמב"ם גבי רוצח, ואולי גם בדיני אדם לפמש"כ לעיל שם דשכירות חשיבא כמעשה ע"ש וצ"ע

תוד"ה פשיטא. וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד היה נושא עון אז יביא קרבן שבועה, ע' שאילתות ויקרא ר"ס ס"ט ובהעמק שאלה שם

תוד"ה כיסויי כסיתיה. וי"ל דאפילו במתכוין לטובה כו' מ"מ בד"ש חייב כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ב.