אור הישר (נזיקין א) ד

הלא פטור דאדם וכלים נפק"ל לקמן נ"ד ע"א מסיפא דקרא, ונפל שמה שור או חמור דדרשינן שור ולא אדם חמור ולא כלים, והוא נמי בפלוגתא כדאמר הכא ולר"י דמחייב כו', ואמאי שייר לרישא דקרא דכתיב כי יפתח איש בור, דדרשינן לקמן י"ט ע"ב איש בור ולא שור בור, ולהכי אפילו אם היה מקום למילף ג"כ בור מאינך אבות נזיקין, מ"מ איצטריך בור לאשמעינן על עסקי פתיחה וכרייה דשור לפוטרו, ודרשה זו היא אליבא דכו"ע כדמשמע לקמן דנ"א, ואי הוה דריש מרישא דקרא כנ"ל אז היה פטור על נזקי בורו מכל הדברים שבאו מכח שורו ולא רק אדם וכלים, משא"כ באש הבא ע"י שורו דחייב, כדתנן לקמן ל"ד שורו שהדליק את הגדיש חייב, ובדכ"א בכלב שנטל חררה, ובסוף הכונס גמל שהיה טעון פשתן כו', ואע"ג דלר"ל דס"ל אשו משום ממונו פטור, כדמשמע מדברי התוס' לקמן כ"ב ע"א ד"ה לאו ובדמ"ח ע"א ד"ה איש ע"ש, אבל הכא הלא אליבא דרבא קיימינן דפסק ביבמות ל"ו כר"י לגבי ר"ל

ועפ"ז איכא למידק נמי במש"כ התוס' בד"ה כי שדית, דלא חשיב אש מעשיו גרמו לו כיון שהרוח מסייעו ע"ש, הלא בלא"ה לא חשיב אש מעשיו גרמו לו, משום דחייב נמי על מעשה שורו באש, ובלתי נופל לאמר על מעשה שורו מעשיו גרמו לו, וע"ל ד"ו ע"א וברש"י ד"ה שור יוכיח וצ"ע כעת

דף ו' ע"א לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו. ופירש"י דלהכי כתיב אש לחייבו בהני כו' ע"כ, ולכאורה אמאי דריש ליה יתורא דהאי קרא אלא להאי פרטא, ולא לדאיצטריך ליה בירושלמי דפרקין ה"א, ללמד על כולן שהוא חייב על האונסין כמו אש שבא ההיזק מחמת אונס, די"ל דבבבלי דריש לה לקמן כ"ו ע"ב מקרא דפצע תחת פצע לחייבו על השוגג כמזיד ועל אונס כרצון, וע' במה"פ לירושלמי דמכילתין ספ"ב

ע"ב הכותל והאילן שנפלו לרה"ר והזיקו פטור מלשלם, עמש"כ בחידושי לב"מ קי"ז ע"ב

שם מאי ק"ו להקדש אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש כו', והקשה בפני יהושע לוקמא בשנגח קדק"ל וכריה"ג דס"ל ממון בעלים הוא ורעהו קרינן ביה ותירץ כיון דאיירי מחיים והתשלומין לבעלים לא שייך לאמר ק"ו להקדש ע"כ, וצ"ל בכוונתו דאפילו לפ"מ שפירש"י לקמן י"ב ע"ב הטעם דמחיים הוי ממון בעלים לריה"ג מפני שהאחריות הוא עליו, ולפ"ז הרי חזר היזק זה להקדש, מ"מ לא שייך לאמר ק"ו להקדש אלא היכא דהתשלומין להקדש גופה וע"ל ע"ו ע"א

אכן לעד"נ לתרץ קושית הפ"י בפשוטו לפ"מ דאנן קיימין הכא אליבא דר"ע, ואיהו פליג בהדיא אריה"ג בספרא ויקרא חובה פרק כ"ב

דף ז' ע"א א"כ מאי לא בא הכתוב ועוד מאי ק"ו להקדש ועוד הא א"ר אשי תניא בהדיא כו', כוונתם דאם תמצא תירוץ לקושיא זו ראשונה הרי שניה ואם תמצא לשניה הרי שלישית, כדמפרש בספר הצבא הנספח לתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה י"ב

שם ל"ק כאן מדעתו כאן בעל כרחו, פירש"י אי משלם נזקו מדעתו שקיל סובין אבל בעל כרחו אינו משלם אלא כסף ע"כ, ולכאורה קשה כסף מאי עבידתיה, הלא קושית אביי היתה מקרא דמיטב שדהו אקרא דישיב דמפרש בברייתא דהוא סובין, ולפ"ז בהכרח דתירוץ הש"ס הוא ג"כ בדרך זה, דמדעתו שקיל סובין ובע"כ ישלם לו מיטב שדהו ומטב כרמו, ולפירש"י טפי הי"ל לאביי להקשות בהאי קרא גופיה דכסף ישיב לבעליו, דכסף משמע כסף דוקא. ואיך מפרש בברייתא תיבת ישיב דהוא שוה כסף ואפילו סובין, ובאמת בפי' רבנו חננאל מפרש הכי, דמדעתו משלם כל מה שירצה אבל ב"ד אין גובין אלא מיטב ע"ש, ומצאתי בהגהות הרש"ש שהגיה תיבת מיטב במקום כסף דפירש"י ע"ש, אולם אכתי איכא למידק הלא בתירוץ הש"ס אשכחן רק שני מיני תשלומין, מדעתו סובין ובע"כ מיטב, אבל בקרא כסף כתיב לעיקר, ומתי משלם בכסף

לכן נלע"ד דאין לשבש לשון רש"י, ואדרבה ענין אחר חידש בזה, עפמש"כ התוס' בשם ר"ת לקמן ד"ט ע"א בד"ה רב הונא, דיש ג' דינין בנזקין או כסף או מיטב ואי לית ליה אפילו סובין ע"ש, הרי דחשיב תשלומי כסף גם קודם מיטב, ובהכרח משום דעל כסף העובר לסוחר לית מאן דפליג דתשלומין מעליא הוא, דזהו אופני וגלגלי החיים, והיינו מש"כ התוס' ריש קידושין בד"ה בפרוטה וז"ל, לפי שמצינו שהקפיד הכתוב לענין מיטב וסד"א נמי כסף דוקא כו' ע"ש, הרי דכסף הוא מיטב, ולפ"ז בסוגיין דמסקינן דבע"כ צריך לשלם לו מיטב, הרי אפשר דהניזק ידרוש לשלם לו דוקא ממיטב שדהו ומיטב כרמו, דהא כמו בתורה הכתובה כמ"כ הוא במסקנת הש"ס בישוב הכתובים. להכי שפיר מצא רש"י כאן מקומו לפרש, דאפילו היכא דהוא בעל כרחו היינו ע"פ ב"ד אפ"ה אינו משלם אלא כסף, ולא יוכל הניזק לטעון דוקא מיטב קרקעות כנלע"ד

ע"ב עד פלגא אורחיה למיזל ספי לאו אורחיה למיזל, ע' מה שהאריך בזה הכ"מ פ"ט הט"ז ממתנות עניים

שם אי שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקול כי יוקרא דלקמיה. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רל"ז

שם א"ל רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין, ע' בפנים מאירות לב"ק בסוגיין ובהפלאה לכתובות בקונטרס אחרון בחידושיו לב"ק לעיל ע"א.