אור הישר (נזיקין א) ג

במשנה

ארבעה אבות נזיקין כו' לא הרי השור כהרי המבעה כו', ע' מה שהאריכו בזה בפנים מאירות בסוגיין ובת' דברי ריבות סי' כ"ז

תוד"ה ולר"א. אבל אם התרו בו משום מרקד פטור דכיון שהוא מתרה בדבר שאין דומה סבר שמלעיג בו ופטור ע"כ, והנה אין כן דעת רש"י בשבת קל"ח ע"א שם, שכ' בהדיא ולרבה הה"נ דאי אתרו בו משום מרקד הויא התראה אבל לר"ז אי אתרו בו משום בורר לאו התראה היא כו' ע"ש, הרי דלפירש"י אין מקום כלל לאמר בדעת רבה, דאי אתרו בו משום מרקד יחשוב שהוא ילעיג בו ופטור

אמנם לולא דבריהם היה נלע"ד לפרש פלוגתא דרבה ור"ז בשבת שם עפמש"כ התוס' במו"ק ד"ב ע"ב, גבי מנכש ומשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה, דרבה דאמר משום חורש סבר דבתר הפעולה אזלינן ובעיקר המלאכה דומה לחורש ורב יוסף דס"ל משום זורע סבר אע"ג דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת הנפש לאו לרפויי ארעא כחורש רק לצמוחי ובהכי פליגי דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ורב יוסף סבר בתר מחשבה אזלינן דהוי עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון עכ"ל, ולפ"ז י"ל דפליגי נמי בשבת שם, דרבה דאמר משום בורר סבר דאזלינן בתר מחשבתו לברור הפסולת מתוך האוכל, וזהו כוונת המשמר ומחשבתו למטרתו, והיינו דאמר רבה התם כוותי דידי מסתברא מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח הפסולת אף ה"נ כו', הרי דנחית למטרת הבורר, משא"כ ר"ז דסבר דמתרינן ביה משום מרקד סבר דאזלינן בתר הפעולה ובעיקר המלאכה דמיא למרקד, והיינו דקאמר כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של מרקד פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה אף ה"נ פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה, הרי דאזיל בתר הפעולה ע"ש, ואם בד"ז נלך תקשה על פירש"י שם מנא ליה דרק ר"ז פליג על רבה ולא להיפוך, דלפמש"כ אפשר דפליגי אהדדי, וביותר תקשה התוס' דבסוגיין, הרי מה מקום לאמר דאם התרו במשמר משום מרקד יהיה נחשב אל המותרה כדבר שאין דומה עד שיסבור שהוא מלעיג בו, הרי עכ"פ מצד הפעולה דומה ממש מלאכת משמר למלאכת מרקד, דבשניהם הפסולת מלמעלה והאוכל מלמטה, וע"ע בתוס' מו"ק שם ד"ה משום ובת' דברי ריבות סי' כ"ח ובמש"כ בחידושי למו"ק שם

ע"ב ת"ד ג' אבות נאמרו בשור הקרן והשן והרגל, וכ' הרשב"א ז"ל אשור דקרא קאי אלא שאני תמיה איך הקדים שן לרגל ובכתוב הרגל מוקדם ואולי דרך גדולתו שנאו עכ"ל, ולולא דבריו ז"ל היה נלע"ד אף דאשור דקרא קאי אפ"ה ל"ד, דבקרא איירי בחיובא דגברא על אשר שלחה או לא שמרה, כדכתיב כי יבער איש וגו' ושלח את בעירו וגו' ישלם, והתחלת חיוב הבעלים הוא משיצתה מרשותו, דזאת היתה הסבה לכנס לרשות הניזק, והרשות החדש הזה הוא עצם חיובו כדכתיב בשדה אחר, ולסבה זו הרגל חשוב יותר אפילו בנזקי שן, דהרגל יוליך את השן מרשות הבעלים לרשות הניזק, ולכן הקדים בקרא חיוב הרגל על הבעלים, משא"כ בברייתא דלא איירי בבעל השור כלל, אלא בפרטיות האברים הנמצאים בשור ומוכשרים להזיק בהן, בזה ודאי דראוים להתחשב כדרך הלוך השור אל ההיזק, וממילא דסדרן מדוייק מאד הקרן והשן והרגל, דזהו דרך הלוכו כדתנן ביומא דכ"ה דרך הלוכו בחייו היה קרב כיצד דרך הלוכו הראש והרגל וע"ש בברייתא, וכן במשנה דתמיד דל"א הראשון בראש וברגל הראש בימינו כו' הרגל של ימין בשמאלו, הרי בהדיא דלפי סדר הלוכו מוקדם שן לרגל להיותו מאברי הראש, ובאברי הראש גופייהו קרן קודם לשן, ואם הרשב"א הבין כן במש"כ בתירוצו דרך גדולתו שנאו, מדוע כתב בלשון ואולי, הלא כן הוא האמת, גם עצם התמיה מראשיתה קשה להבין אחרי דבקרא ובברייתא מסודרים בסדר ודיוק נכון למאד וצ"ע

שם דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, ע' חולין קל"ז ע"א רש"י ד"ה תורת משה ובתענית רפ"ב רש"י ד"ה ובקבלה

שם אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח בהמה דלית ליה מזלא כתיב כי יגוף, ואילה"ק הלא גם גבי אדם כתיב לשון נגיפה ונגפו אשה הרה,