אור הישר (נזיקין א) לז

ברמב"ם פי"ג ה"ה מנ"מ, הלא לפ"ז הכל הם עורים אצל תקלה המונחת ברה"ר, וא"כ מדוע לא הביאו מקרא דלפני עור לא תתן מכשול, הרי אפילו מכשול דעבירה הוציאו מהאי קרא, מכש"כ דאוקמינן ליה אפשטיה שלא יניח אבני נגף או שלא יחפור בור ברה"ר, ודומיא רישא דקרא לא תקלל חרש דלא קאי דוקא אחרשים ממש אלא על כל אדם כמבואר שם בספרא ובשבועות ל"ו ע"א, ובאופן כזה מסיק נמי סיפא דקרא ולפני עור לא תתן מכשול. דקאי ג"כ אעורון כללי דכל אדם אפשר להכשל בו, וחומר העונש בזה כפול נמי במשנה תורה ארור משגה עור בדרך, וגם הנסיון יורה שאם יהיה בור חפור ברה"ר לא ימלט שלא יכשלו בו מיעוט ניכר מן העוברים בדרך זה, והאם לא תחול בשביל זה על החופר לאו דלפני עור וגו' וצ"ע כעת, וע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ע"ה, שוב נדפס הספר משך חכמה ומצאתי בו בפ' קדושים בפסוק לפני עור לא תתן מכשול דמהאי קרא הוא האיסור לעשות תקלה ברה"ר. ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה

ע"ב א"ק והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו, הנה מקרא זה כתיב גבי בור ואתא למעט שור פסולי המוקדשין שנפל לבור דבעל הבור פטור, והמת יהיה לו דכתיב גבי שור אתא לבעלים מטפלין בנבילה כדמסקינן הכא ולעיל ד"י ע"ב, וע"ש ע"א רש"י ד"ה שור פסולי המוקדשין, ופטור דאדם שנפל לבור ילפינן משור ולא אדם כדלעיל כ"ח ע"ב, ולהירושלמי דמכילתין פ"א ה"א דריש חד והמת יהיה לו לבעלים מטפלין בנבילה, ואידך מי שהמת שלו יצא אדם שאין לו הנאה במותו, ולפ"ז אייתר להו שור דדרשינן בבבלי למעט אדם, ולהכי דרשי בפ"ה ה"ז שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו ותרווייהו צריכי כדאמר התם

אמנם בדרשת המכילתא הנני נבוך לע"ד. לפ"מ דגם איהו דריש כמו בירושלמי שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו, והני תרי קראי דוהמת יהיה לו. דריש לתרווייהו שיהיו לניזק מגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו ע"ש, ולפ"ז קשה, ראשונה תרי קראי לזה ל"ל, ועוד מנא ליה להמכילתא למעט אדם שנפל לבור ומת דפטור מכופר. וא"ל דנפק"ל מקרא דוגם את המת יחצון יצא אדם שאין הימנו הנאה במותו כדנפק"ל בתוספתא פ"ו ע"ש, ז"א דהא האי קרא נדרש במכילתא שם רק על שור בשור כדלעיל דל"ד, והוא כעין שכ' התוס' לעיל ד"י ע"א בד"ה שהשור, אקרא דוהמת יהיה לו דמשתעי בשור דלא ממעט מיניה אדם וצ"ע כעת, וע' בבעלי התוספות עה"ת פ' משפטים בפסוק ונפל שמה שור ובריב"א שם ובמשך חכמה בפסוק והמת יהיה לו

רש"י ד"ה לענין נזקין. דהא דקיי"ל לגבי בור שור ולא אדם בקטלא קיי"ל כגון אם נפל לתוכו עבד ומת כו', ע' בתוס' לעיל ד"ט סוף ע"ב ושם ד"י ע"א ד"ה שהשור ובמה"פ וציון ירושלים לירושלמי דמכילתין פ"א ה"א ד"ה יצא אדם

תוד"ה הא כרבנן. דלא תימא דוקא בשור ובור אמרינן הכי דכי ליכא לאשתלומי כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ג

דף נ"ד ע"א א"ק והמת יהיה לו כל דבר מיתה כו' כלים בני מיתה נינהו אמרי שבירתן זו היא מיתתן, ולכאורה כיון דכלים נמי בני מיתה נינהו ולרבנן נתמעטו מדכתיב חמור ולר"י נתרבו מקרא דאו, א"כ לדין כלים לא אצטריך לא לחיוב ולא לפטור, לפ"ז קשה למאי כתב רחמנא והמת יהיה לו להורות לכל דבר מיתה, הלא לא איצטריך לא לרבות ולא למעט, ומשמע דרש"י הרגיש בזה ולהכי כתב דאיצטריך ליה הואיל ולאו מיתה ממש היא כו'. וע' בתוד"ה בין ובחידושי הרשב"א הכא, ולעיל כ"ח ע"ב כ' הרשב"א דהא דאמרינן בכלים שבירתן זו היא מיתתן לאו דוקא נשתברו אלא אפילו נטנפו דקלקולן היינו מיתתן דבכלים אין נ"מ בין מיתה לנזקין כדכ' הראב"ד ע"ש

אמנם ע"פ כל הנ"ל נתבאר לי דרשת הירושלמי לעיל פ"א ה"א אהא דכתיב והמת יהיה לו גבי בור תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מטלטלין וכ' בפ"מ וז"ל שחפר בור סמוך לרה"ר כדי לעשות יסוד לחומת ביתו ומחמת כן נתקלקל הקרקע ונפלה ומיהיה לו קא דריש יצא קרקע דלא מיטלטל ע"כ, ולע"ד לפמש"כ א"צ כלל לאמר דמיהיה לו קדריש רק ביאור הענין הוא כך, לפ"מ דמטלטלין שנקרעו או נשתברו ואפילו נתקלקלו א"צ לא לרבות ולא למעט, דשבירתן זו היא מיתתן ועדיפי יותר ממיתת בעל חי, וא"כ לרבנן נתמעטו מדכתיב חמור ולר"י נתרבו מקרא דאו, ומשו"ה קאמר דוהמת יהיה לו אתא רק למעט קרקעות דבקרקע לא שייך מיתה והיינו דקאמר יצאו קרקעות שאינן מטלטלין, פי' דבהו שייך מיתה דשבירתן זו היא מיתתן, משא"כ קרקע ולהכי אם חפר בור ברשותו ועי"ז נתקלקל קרקע רה"ר הסמוכה לו פטור

שם א"ק שור ולא אדם חמור ולא כלים ולר' יהודא דקא מרבי להו לכלים כו'. עמש"כ בחידושי לעיל ד"ה ע"ב

רש"י ד"ה ונפל לשון יחיד ונפל טובא משמע כמו ועשה בצלאל ואהליאב כו', ע' בהתוה"מ פ' ויקרא סי' ר"נ

רש"י ד"ה שאין קדוש בבכורה לא כגון סוסים וגמלים כו', והנה כמו הכא גבי נפילת הבור כמ"כ לקמן ע"ב גבי שבת פירש"י נמי סוסים וגמלים, וע"ל ס"ג ע"א רש"י ד"ה קדוש בבכורה

תוד"ה אי מבע"ל לחלק האי סוגיא כר' יאשיה דמצריך או לחלק כו', ע' שעה"מ פי"ב מה' שחיטה ובת' מקום שמואל בחידושיו ליו"ד סי' רכ"ח ובת' נוב"י מ"ת חא"ח סי' קי"ט ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ז ע"א ולמנחות כ"ב ע"ב ולחולין ע"ח ע"ב.