אור הישר (נזיקין א) לה

בן נתניהו חללים, וכל היכא דכתיב לשון השלכה חלא קים להו לרבנן דהוא בריחוק מקום כנ"ל, ואיננו דומה לסתם בור דכתיב בקרא

דף נ"א ע"א כי יפול הנופל ממנו ממנו ולא בתוכו כיצד היתה רה"ר גבוה ממנו יוד טפחים ונפל מתוכה לתוכו פטור עמוקה ממנו יוד טפחים ונפל מתוכו לתוכה חייב, אע"ג דבספרי תצא הביא דרשה זו יחד עם המובא בשבת ל"ב ע"א דהאי ממנו קאי על בעל הגג לאמר דמגלגלין חובה ע"י חייב וע' ברש"י שבת שם ד"ה ע"י חייב, מ"מ משמע דדרשה דהכא עיקרית לדינא, והא דשבת היא רק אסמכתא לענין מוסרי שיהא זריז וזהיר לשמור רשותו מנזק

אכן לכאורה איכא למידק דהכא פשיטא להברייתא דתיבת ממנו אתא לאפוקי בתוכו, ואילו גבי כיור דכתיב ורחצו אהרן ובניו ממנו, מבע"ל בזבחים כ"א ע"א אי ממנו ולא בתוכו א"ד אפילו בתוכו וע' ברמב"ם פ"ה ה"י מביאת מקדש

וי"ל דהכא משום דאיכא שתי רשויות לגבי הנפילה היינו אם הגג גבוה מרה"ר וכן להיפוך, ובכ"ז כתיב ממנו בע"כ דבזה גלי רחמנא דסובב על תיבת לגגיך דבו דיבר הכתוב וממילא מפקינן אם הוא להיפוך, משא"כ התם דקרא איירי רק בפעולת הקידוש שתהיה ע"י מי הכיור, ותיבת ממנו סובלת שתתפרש אף אם הוא בתוכו, דהא הקידוש הוא מהמים שממנו, ואפשר נמי לאמר דקרא קפיד שהקידוש צריך להיות מן המים היוצאים ממנו ולהכי מספקא ליה

שם ואס"ד יש חבטה בפחות מיוד למה לי יוד, ע' נוב"י קמא חי"ד סי' כ"ב

שם וברה"ר בור של שני שותפין היכא משכחת לה כו', והנה בירושלמי לעיל פ"א ה"ב תניא חפר בו עשרה טפחים ובא אחר וסיידו וכיירו שניהן חייבין ופריך מפני שסיידו וכיירו יהא חייב ומשני בשאמר לו סוד את הבית הזה וקנה אותו דמר ר' אמי בשם ר' לעזר שמירת נזקין כשמירת קנין, פי' כמו דבקנין קנה בפעולה זו כמ"כ קנה אותה להתחייב בנזקין, ולפ"ז נקראו שניהם שותפין בפעולת הבור לחיוב נזקין ע"ש, ולכאורה הלא עפ"ז משכחת לה בור של שני שותפין, ומוכח מזה דהבבלי גריס כגרסת התוספתא האחרון חייב, ובלא"ה הרי אוקמינן בסמוך לברייתא דסיוד וכיור דלא כהירושלמי ע"ש

אמנם בכלל בלתי מובן לע"ד מה דאמר שם בשאמר לו סוד את הבית הזה וקנה אותו, הרי בודאי איירי ברה"ר ואין ביד החופר להקנותו להשתמש בו דהא שייך לבני רה"ר מתהום ארעא עד רום רקיע, אלא שהקנין הוא להתחייב בנזקין, ואיזה שוטה ירצה לקנות בור רק להתחייב במקום החופר, והא דאמרו שם בשם ר' לעזר שמירת נזקין כשמירת קנין. הוא במקום שיש לו גם זכות בקניינו, אז באותה מדה חל עליו התחייבות הנזקין ע"י מה שקנה וצ"ע כעת

שם אי דשוו שליח תרווייהו ואמרי ליה זיל כרי לן ואזיל כרה להו אשלד"ע, ולכאורה לפי שיטת רש"י בב"מ ד"ח ע"א דהיכא דשלח שלוחו לגנוב אדעתיה ואדחבריה אז יש שלד"ע, ועפ"ז קרו להו בש"ס שם שותפין שגנבו, וא"כ הרי נוכל לאוקמי גם הכא דשליחת חפירת הבור היתה אדעתיה ואדחבריה ומשו"ה קרי ליה במשנה בור של שני שותפין, וע' בקצוה"ח סי' שמ"ח סק"ג, די"ל דהתם הוא מטעם מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, משא"כ בבור ברה"ר דליכא צד זכות רק חיוב על התקלה, וממילא לא נקרא שליח של המשלח אלא תלינן כולה במי שעשה פעולת החפירה ולא הוי דשותפין

והנה התוס' בקידושין מ"ב ע"ב כ' דבשוגג יש שלד"ע כיון דלא שייך בזה לאמר דברי הרב ודה"ת דמ"ש, ועל זה הקשה בטו"א לחגיגה ד"י ע"ב מסוגיא דהכא לוקמי דמיירי דהשליח היה שוגג שלא ידע שהוא רה"ר וכסבור שהוא רשותו או לא ידע דין איסור חפירת בור ברה"ר ומזה מוכח דאפילו היכא דהשליח שוגג נמי אמרינן אשלד"ע ע"ש, ולעד"נ דכל דברי התוס' ומחלקותו המובא בארוכה בש"ך חו"מ סי' שמ"ח ובאחרונים אי בשוגג יש שלד"ע, אין לזה שום שייכות לאדם המזיק, דכמו במשלח אי היה חופר בעצמו בשוגג הרי היה חייב מטעם אדם מועד לעולם בין בשוגג כו' כדתנן לעיל ספ"ב, כמ"כ בשליח זה שגגתו עולה זדון ואשלד"ע, והא דאמרינן בקידושין שם גבי שולח את הבעירה ביד פיקח פיקח חייב משום דברי הרב ודה"ת דמ"ש, הוא משום דסתמא דמילתא איירי בששניהם מזידין. אבל אה"נ אם השליח היה בזה שוגג ודאי אמרינן ביה אשלד"ע וחייב מטעם מזיק, דחיוביה הוא גם על השוגג כנ"ל, וע' בחידושי הרשב"א בסוגיין ובשעה"מ ריש ה' תרומות ובה' מלוה פ"ה הי"ד

שם א"ר יוחנן כגון שעקרו שניהם חוליא בבת אחת והשלימה לעשרה, הנה תירוצו מתאים עם תירוציה דרביה ר' ינאי בירושלמי שנתנו שניהם אבן האחרונה ע"ש, וכמו דהתם השלימו בגובה לעשרה טפחים כמ"כ הכא השלימו באותו שיעור בעומק, והיא בדוגמא דא"ר יוחנן גופיה גבי שבת בשבת צ"ט ע"א ובעירובין ע"ח ע"א וצ"ט ע"ב דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה לשוייה רה"י אע"ג שעומד ברה"ר כמו הכא

וצ"ל דהאי שעקרו שניהם חוליא בבת אחת מיירי שזה אינו יכול וזה אינו יכול דומיא דשבת דבכה"ג, שניהם חייבין. ומסייע אין בו ממש כדאמרינן בשבת צ"ג.