אור הישר (נזיקין א) לד

אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה, וע"ש תוד"ה בכוונה ובמש"כ בחידושי שם

ועוד קשה לפ"מ דקיי"ל בסנהדרין פ"ו ע"א דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע, ומשו"ה מקשה הש"ס בפשיטות פ"ב ע"א אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע, א"כ תקשה בסוגיין על ר"ע כדאקשינן על רב אדא, טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות הלא איהו ס"ל לעיל מ"ב ע"א אנשים ולא שוורים

ואכתי איכא למידק אהא דמשני הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות ואיידי דקא בעי למיתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא קתני רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו, וקשה הרי ל"ד להא דאמרינן בכ"מ איידי דבעי למתני סיפא, דהתם עכ"פ סיפא משנה דצריכה היא, משא"כ הכא סיפא דאדם שהיה מתכוין לחבירו כו', ודאי יתורא היא כדאמר דהכי כתיב קרא, וכי ינצו אנשים הרי דבמתכוין לחבירו משתעי ול"ל לאשמעינן במשנתנו וצ"ע כעת

שם ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת"ל הרה לאמר לך שבח הריון לבעל כו', ע' ירושלמי דפרקין ה"ה ובמה"פ שם ובהתוה"מ משפטים סי' פ"ו ובתורה תמימה שם

שם אטו ולדות צררי נינהו כו', ע' הפלאה ספ"ק דכתובות ובס' חזקה רבה חא"ח סי' ב'

תוד"ה חמרתא מעברתא. וא"ת הא גבי בור תנן בשילהי פרקין כו', ע' מה שתירץ בזה במשך חכמה לפ' משפטים בפסוק וכי יפתח ד"ה והא דשור

ע"ב שבח ולדות דשייכא ידה בגווייהו זכיא בהו בכולהו כו', ע"ש שער משפט סי' ער"ה סק"א

שם המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא הוא דמחזיק כו', ע' לח"מ פ"א ה"ט מה' זכיה ובש"ך סי' ער"ה ובשער משפט שם סק"ב ובחידושים הנדפסים סוף ס' ארצות החיים ובמשנת דר"א לחו"מ סי' ס"ו ע"ד הש"ך שם סק"ו ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגאון ר' הלל ז"ל סי' ה'

שם משכנו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשמ"ח ובת' הרא"ש כלל ק"ח סי' ב' וסי' כ"ג

שם הב"ע דליתיה כל היכא דאיתא לדידיה דאי בעי מקני מצי קני קניא ליה נמי חצירו כל היכא דליתיה לדידיה דאי בעי הוא למקני לא מצי קני חצירו נמי לא קניא כו', הנה בדוגמא זו אשכחן בב"מ ק"ב ע"א ובחולין קמ"א ע"ב, דקנין חצירו תלוי באפשרות דקנין גופו ושם הוא אע"ג דאיתיה, רק חסרון הקנין דהתם הוא משום דאיסורא רכיב עלה, ולפ"מ דלהכי לא מצי זכה משו"ה גם חצירו לא זכה בשבילו, כדהסביר עלה דהתם בת' הריב"ש סי' שצ"ד וסי' ת"א ובפר"ח ה' פסח סי' קמ"ח סק"ב

תוד"ה ותני זכתה. ואין מגיה הברייתא כו', כה"ג בתו' יומא ד"מ ע"א בד"ה הא דקאמר

דף נ' ע"א ר' ישמעאל סבר בור ברה"ר נמי חייב דכתיב כי יפתח וכי יכרה אם על פתיחה חייב על כרייה לא כש"כ אלא שעל עסקי פתיחה ועל עסקי כרייה באה לו, וקשה הלא במכילתא דר' ישמעאל יליף מהאי דיוקא, אם הפותח חייב כורה לא כש"כ אלא ללמדך שאין עונשין מן הדין וצע"ק, וע' ברש"י חגיגה סופ"ק ובתוס' לעיל ד"ב ע"א וד"ד ע"ב ודף מ"ט ע"ב

שם הוה אמינא פותח הוא דסגי ליה בכסוי כורה לא סגי ליה בכסוי עד דטאים ליה, ע' ברש"י ותוס' לקמן נ"ה ע"ב ד"ה הא כסהו

שם כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו חייו כו', ע' משך חכמה פ' שמיני בפסוק הוא אשר דבר

רש"י ד"ה שלישית דהוה לה שהות שתצא נפשה כו' ע"כ, והנה מזה למד במאירי בספרו בית הבחירה שילהי יבמות שם דשיעור שתצא נפשו למים שיש להם סוף הוא שלש שעות, וע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' ס"א ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגר"ח זצ"ל סי' ו'

ע"ב אמר ר"נ אי שקל מריה דהאי תורא קבא דקמחא ואזיל תנא ביה מדרשא כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

רש"י ד"ה סתם בור יוד טפחים, וכ"כ רש"י לקמן צ"א ע"א, אולם בתוס' סנהדרין מ"ה ע"א הקשה ר"ת אדרבה סתם בור יותר מעשרה כדאשכחן ביוסף ובירמיה שהושלכו לבור וכדאשכחן בבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים כו' ע"ש, וכוונתו בקושיתו דביוסף וירמיה שהשליכום באופן שלא יוכלו לעלות בודאי שהיה הבור עמוק מאד, וכן בבור שמילא חללים לשון זה נופל רק על בור עמוק, הרי דלשון סתם בור דכתיב בקרא הוא שעמוק הרבה יותר מיוד טפחים

ונלע"ד ליישב דעת רש"י עפמש"כ המפרש לתמיד ספ"ק אהא דכתיב גבי מוראה ונוצה והשליך אותו אצל המזבח וז"ל וקים להו לרבנן דלא מקרי השלכה פחות מעשרים אמות ע"ש, ולשון קים להו לרבנן משמע על דבר מוחלט וע' ר"ה י"ג ע"א, והשתא בקרא דכי יפתח איש בור וגו' והמת יהיה לו, דעלה אמרו בש"ס לעיל ד"ג ע"א דקים להו לרבנן יוד עבדן מיתה ט' נזקין עבדי מיתה לא עבדי ע"ש, שפיר היה מקום לרש"י על מקור זה ולפרש דסתם בור הוא יוד טפחים, ואעפ"כ אין מקום להקשות מקראי דיוסף וירמיה וחללי ישמעאל, משום דבהני כולהו כתיב לשון השלכה, ביוסף וישליכו אותו הבורה, בירמיה ל"ח וישליכו אותו אל הבור, ושם מ"א והבור אשר השליך וגו' מילא ישמעאל