אור הישר (נזיקין א) לג

דף מ"ז ע"א תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מ"ט פירשא בעלמא היא, עמש"כ בחידושי לחולין ס"ד ע"ב ולזבחים ל"ה ע"א. תוד"ה מ"ט. ואור"י דבכ"מ עובר ירך אמו הוא לבד לענין טריפה דכיון דיש לו חיות בפ"ע ליכא למימר שנטרף עם אמו וכן הלכה דבכ"מ עובר ירך אמו לבד מטריפה וכ"כ התוס' בכ"מ, והנה דרך אגב נשמרו התוס' דלא תקשה כיון דעובר ירך אמו הוא לגבי נגיחה ורביעה, איך קיי"ל כר' יהושע דולד הנולד מן הטריפה כשר אפילו להקרבה ע"ג המזבח. להכי כתבו דטריפה שאני דיש לו חיות בפ"ע, פי' כיון דכל ענין האיסור דטריפה גבי אמו הוא משום דטריפה אינה חיה אולם בעובר זה דהוא חי ואין חיותו תלוי בחיות האם להכי מותר וכדביאר הב"י בשם הרשב"א ביו"ד ס"ס ע"ט וע"ש בשו"ע ובמפרשים

ורש"י במשנה דתמורה ד"ל ע"ב הרחיק ללכת, וכ' דמה"ט גם ר"א דס"ל שם ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח מ"מ לגבי הדיוט גם איהו מודה דמותר דלאו מגופה קא רבי, והתוס' השיגו עליו שם רק מכח סוגיא דחולין נ"ח ע"א אליבא דר"א גופיה, ולפ"ז סרה קושיתי בחידושי לתמורה ל"א ע"א ע"ש אמנם בנוגע לדינא להיתר דולד טריפה עכ"פ גבי הדיוט כתבו התוס' בחולין נ"ח ע"א ובכ"מ כמש"כ הכא, ועמש"כ בחידושי לחולין שם ולתמורה ד"ל ע"ב

בא"ד דהא רבא גופיה אית ליה הכא עובר ירך אמו, ע' בת' הגרע"א סי' קע"א קע"ב ובביאורי הגר"א לאו"ח סי' תר"ה

ע"ב תוד"ה אימא. וי"ל דעכשיו סובר דלרבי כשמכניס שורו ברשות הרי היא כאילו מפרש בהדיא שיפטר כל אחד ואחד בנגיחת שורו כו', ע' במגיד משנה ולח"מ פ"ז ה"ה מנ"מ

דף מ"ח ע"א תוד"ה איש. וי"ל דהתם נמי כתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה דמשמע דוקא כשמבעיר הוא עצמו משלם ע"כ, ויל"ד טובא דהא במאי דטרחו ליישב דעת ר"ל דלית הלכתא כוותיה מגלגלין עלינו בתירוצם קושיא אלימתא אדר' יוחנן דהלכתא כוותיה, וכן כמה משניות מורים דחייב על מעשה שורו בהיזק האש, כדתנן לעיל ל"ד שורו שהדליק את הגדיש חייב וכן בכלב שנטל חררה לעיל כ"א ובשילהי הכונס גמל טעון פשתן כו' ע"ש. ולפי תירוץ התוס' אמאי מחייב באמת הרי כתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה דמשמע דוקא כשמבעיר עצמו הוא ישלם וצ"ע כעת

ע"ב ריה"ג הוא דאמר כר"ט דאמר קרן בחצר הניזק נ"ש משלם ה"נ כופר שלם משלם, והק' הגרע"א ז"ל בגה"ש הא להדיא אמר ר"ט כן בכופר דמשלם ברשות ניזק כופר שלם לעיל דכ"ו ע"א וא"כ למאי צריך ללמוד ממה דאר"ט כן בנזק וגם הו"ל למימר בקיצור ר"ט היא דאמר תם משלם כופר שלם ברשות הניזק וצ"ע עכ"ל, ולעד"נ עפ"מ שיש לדקדק הלא רק על אמורא אשכחן בלשון הוא דאמר כהאי תנא, אבל מה מקום לתלות תנא בתנא כדאמר הכא ריה"ג הוא דאמר כר"ט וכן לעיל כ"ו ע"א דר"ט סבר לה כריה"ג, ועוד מה חידש עולא הלא גם שמואל אוקים למשנתנו כריה"ג ודמשלם חצי כופר, ובע"כ דעולא לא קאמר אוקימתא בפ"ע, רק בתר דשמע אוקימתא דשמואל אליבא דריה"ג דס"ל תם משלם חצי כופר, קשיא ליה הלא במשנה קתני משלם את הכופר משמע כופר שלם, ולה"ק דאם נניח דמשנתינו ריה"ג היא, א"כ למה לן לדחוקי ולאמר דהוא חצי כופר הרי אפ"ל נמי כופר שלם, ודוקא ע"פ סוגיא דלעיל כ"ו דרק משם ידעינן הני שני דברים דריה"ג סבר דברה"ר חצי כופר ור"ט סבר דברשות הניזק כופר שלם, והני תרתי קרן תמה ברשות הרבים חצי כופר ושן ורגל ברשות הניזק כופר שלם אין לנו בזה שום מקור בדאורייתא רק יסודם הוא מח"נ דקרן ברה"ר ונ"ש דשן ורגל ברשות הניזק, ואם רק לא היה מציאות דין קרן ברשות הניזק נ"ש, אז לא היה נמי כופר ברשות הניזק כופר שלם דמנא תיתי, ודין קרן ברשות הניזק נ"ש הוא דוקא לר"ט במשנה דלעיל כ"ד ע"ב, משא"כ לרבנן דדרשי דיו אז אף אם נימא כריה"ג דתם משלם חצי כופר אכתי לא מצינן למגמר האי ק"ו דאפ"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברה"ר חצי כופר אף ברשות הניזק חצי כופר כדתנן התם גבי נזק, ומכש"כ אי הוה יליף במה מצינו אז ודאי אמרינן דיו אף דמופרך כדכתב הפמ"ג בספרו שושנת העמקים כלל א', ולפ"ז עולא דבעי לאוקמי משנתנו בתם כדפירש"י ובכופר שלם, אז דבר גדול הבליע בדבריו בהא דתלי דעת ריה"ג בר"ט דאמר קרן בחצר הניזק נ"ש משלם, דאם ר"ט לא היה מחדש דין נ"ש בחצר הניזק בקרן תמה לא היה מקום לפני ריה"ג לחדש כופר שלם בחצר הניזק גבי תם, דאז הוה אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברה"ר חצי כופר אף ברשות הניזק חצי כופר, ולפ"מ דתרווייהו בחדא שיטתא קיימו להכי בשני המקומות תלי חד בדחבריה כנלע"ד

דף מ"ט ע"א טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים שנתכוונו לאשה פטורים מדמי ולדות, וקשה הלא רב אדא ל"ק לעיל מ"ב ע"א אלא לאוקים דברי ריה"ג, אבל איהו לגרמיה אפשר דס"ל כסתם משנה דהכא, ואף אם נימא כיון דאוקים הכי מסתמא ס"ל כריה"ג לפי האוקימתא דאוקים הוא, א"כ עכ"פ לפי שיטתו הרי מצי לתרוצי דאיהו ס"ל כריה"ג, ואפשר דכוונת הש"ס דאי לפי דאוקימתא דרב אדא הו"ל לריה"ג לפלוגי במשנתינו

אמנם קשה דל מינה רב אדא, ברייתא מי ניחא הלא לעיל שם אמרינן דרב חגי מדרומא