אור הישר (נזיקין א) לא

דף מ"ה ע"א דכו"ע אומרין באיסוה"נ הרי שלך לפניך דא"כ נפלוג לענין חמץ בפסח, ע' מג"א סי' תמ"ג סק"ה ובחידושי הגרע"א ובאבן העוזר שם

שם אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דא"ל אי אהדרתיה נהלי הוה מערקנא ליה לאגמא השתא אתפשתיה לתוראי בידא דלא יכילנא לאישתעויי דינא בהדיה כו', והנה בב"מ כ"ו גבי ראה סלע שנפלה כ' הרמב"ן במלחמות, דלא מהני יאוש אלא ברשות שאינו שלו דוקא אבל לא כשישנה ברשות הבעלים, והק' בקצוה"ח סי' רנ"ט סק"א מכריתות כ"ד דקאמר שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה ומשמע אפילו השור עודנו בביתו וברשותו ותירץ דהתם הוא מטעם הפקר ולא מטעם יאוש והפקר ודאי מהני אפילו ברשותו ממש כו' ע"ש, ולעד"נ דבריו הם נגד הירושלמי והראשונים ז"ל, דבירושלמי ב"ק פ"ד ה"ח ובסנהדרין פ"י ה"ז מבואר דסוגיא דכריתות הוא מטעם יאוש, ואע"ג דבירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ב הגרסא הפקר טעות, מ"מ גם התם כוונתו ליאוש כדמסיק התם גבי עבד היוצא ליסקל והקדישו בעליו רי"א זכה לעצמו ר"ל אמר יאוש של טעות היה, ובכלל האם שמענו מפיו שהפקיר, ובע"כ דגם בכריתות כוונת הש"ס דמפני ההפקר ב"ד לסוקלו נתייאשו הבעלים, ואח"כ כשבאו המזימין נתגלה שעצם ההפקר היה בטעות, וממילא לא היה מקום ליאוש הבעלים, וביותר דהרא"ש לקמן פרק בתרא גבי חמרא דרב ספרא והתוס' בזבחים ע"א סוף ע"א כתבו בהדיא דבכריתות שם אתינן עלה מטעם יאוש ע"ש

מלבד כל אלה בלתי מובן איך אפשר במציאות שהשור הנסקל יהיה אז ברשות הבעלים, הרי לשון רש"י שם הוא, שהוזמו עדיו לאחר שנגמר דינו ליסקל זכה בו דהפקר הוא משנגמר דינו ע"ש, וכוונתו דסבת יאושו מטעם הגמ"ד עשאהו כהפקר וע' ספ"ק דערכין, וכיון דאז היה לאחר הגמ"ד איך אפשר שיהיה אז ברשות הבעלים, הרי תנן רפ"ק דסנהדרין דשוה"נ מיתתו בכ"ג, ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו, וזהו עיקר טענתיה בסוגיין אי אהדרתיה נהלי הוה מעריקנא ליה לאגמא ואז לא היו הב"ד יכולים לדונו לסקילה. וכ"מ הלשון לקמן קי"ב ובסנהדרין י"ט יבא בעל השור ויעמוד על שורו, וכיון דגמר דינא לקטלא לא מענינן לדיניה כדאמר לקמן צ"א ע"א, והראב"ד פי"א ה"ז מנ"מ כ' דחוששין לעינוי הדין גם במיתת השור וע"ש בכ"מ דכה"נ דעת הרמב"ם, וע"ע בלח"מ שם מש"כ בשם המאירי, ועמש"כ בחידושי לכריתות ולזבחים שם

שם מ"ט דרבנן השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור מה בעלים בפניהם אף שור בפניו ור' יעקב בשלמא בעלים בני טענה נינהו אלא שור בר טענה הוא, ולכאורה יל"ד טובא הלא מיתת בעלים דשור הנסקל הוא רק בידי שמים, כדמסקינן בסנהדרין ט"ו ע"ב מקרא דמות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו ע"ש, ולפ"ז מה דמיון מיתת השור למיתת הבעלים ומה שייך בזה מיתתם בפניהם ובני טענה, ומשמע דרש"י במשנה דריש סנהדרין נשמר מזה וכ' בד"ה כמיתת בעלים וז"ל אם היה נדון בחיוב מיתה ב"ד דבעי כ"ג כך מיתת השור דהאי בעליו יומת קרא יתירא להך דרשא ולא דנתחייב קטלא כו' ע"ש, אמנם אכתי קשה היכא אשכחן היקש בחד קרא דבנוגע לענין זה בפועל ובמעשה הם מובדלים לגמרי, כמו הכא דהשור בדיני אדם ובעליו בד"ש, וההיקש הוא רק משום דאשכחן מציאות כזאת בבעליו במקום אחר, ואפילו לפי פירש"י דהאי בעליו יומת קרא יתירא להך דרשא, הרי אתא להך דינא דנידון בכ"ג, אבל מנלן לרבות שמשפט השור יהיה ג"כ בפניו כדדרשי רבנן הכא, ומה בעלים עד דמכוין ליה אף שור נמי עד דמכוין ליה כדדריש ר"ש לעיל מ"ד ע"ב, הלא מסתייה דמפקת להאי יתורא דקרא לדין כ"ג, אבל מנלן להקישו גם לשאר פרטים לדיני מיתת בעלים במקום אחר, וא"כ נקישו נמי למיתת אדם בכל הדברים

וי"ל עפ"מ דפירש"י בסנהדרין ל"ו ע"ב גבי וכולן אין נוהגין בשוה"נ חוץ מעשרים ושלשה וז"ל ומסתברא דהיקש להכי אתי שהוא עיקר הדין ותחילתו אבל כולהו אינך להצלה אתי ומה לנו לחוס על שור המועד מוטב לקיים בו ובערת הרע ע"ש, ולפ"ז גם בנתכוין להרוג את זה והרג את זה הוא ג"כ עיקר הדין ותחילתו, ורבנן דר' יעקב ס"ל דגמר הדין נמי הוא עיקר הדין, ואהני הקישא שיהיה צריך להיות בפניו כמו בפני בעלים, וע' סנהדרין ע"ח ע"א ובתוד"ה שור טריפה

שם הב"ע דנטריה שמירה פחותה ולא נטריה שמירה מעולה ש"ח כלתה לו שמירתו הנך לא כלתה שמירתן, והנה בר"ן לב"מ מ"ב ע"א הביא דברי המביאים ראיה מהך דהכא לענין שמירת כספים דש"ש, דמדקאמר הכא דדלת שיכולה לעמוד כנגד כל רוח סגי לש"ש, ה"ה התם לדין ש"ש דא"צ להיות יושב ומשמר, וע"ש מה שהקשה על דבריהם, ולע"ד בלתי מובן כלל ההרכבה מסוגיא דהכא לדהתם. דהכא לענין שמירת השור שלא יצא ויזיק דטבעיות השור וגבורתו מוגבלת, בזה נופל לאמר שאם יהא מוסגר בדלת כזו אז לא יהיה באפשרותו לצאת משו"ה סגי ליה בהכי, משא"כ שמירת כספים מגנבים שיכולים למצוא כל מיני טצדקי איך לבא פנימה ולבצע מעשה הגניבה, בזה אין מקום לדון ע"ד חיזוק הדלת, ואפשר דבזה כו"ע מודים לדעת הסוברים שצריך להיות יושב ומשמר ע"ש וצ"ע כעת.