אור הישר (נזיקין א) כט

שם שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה, ע' בחידושי הגרע"א ז"ל בליקוטים לב"ק

שם אין לי אלא באכילה בהנאה מניין כו', במכילתא ילפי כמה תנאי איסור הנאה בזה מק"ו משאר איסורי הנאה ע"ש

שם א"כ נכתוב רחמנא לא יהנה, ע' שעה"מ ה' יסוה"ת פ"ה סוף ה"ה ובת' הגרע"א סי' ק"צ ובת' ברית יעקב סי' ז' ובפתיחת הספר גינת וורדים להפמ"ג ובמש"כ חתני הגאון הצדיק מרא דארעא דישראל מרן יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א בספרו דברי יצחק דף מ"ז, וע"ע בת' משיב דבר ח"א סי' ל"ג

שם את בשרו ל"ל אע"ג דעבדיה כעין בשר דשחטיה אסור, וה"ה דלוקה נמי על אכילתו כדמסיק בסה"מ ל"ת קפ"ח, ונלע"ד ע"פ סוגית הש"ס דהכא דזה היתה כוונת התרגום יונתן ב"ע, דמתרגם ולא יאכל את בשרו ולא יתנכס למיכל ית בשריה

תוד"ה איני יודע שהיא נבילה. וא"ת איצטריך לבן פקועה כו', ע' בתוס' עה"ת משפטים בפסוק סקול יסקל ובריב"א שם

ע"ב הנאת עורו מנא להו נפקא להו מאת בשרו את הטפל לבשרו מאי ניהו עורו, במכילתא הלשון את בשרו למה נאמר להביא דמו וחלבו ועורו ע"ש, ונלע"ד כיון דמצד הטפילות נתרבו כל אלו בתיבת את, לפ"ז גם גידיו וקרניו ועצמותיו בכלל האיסור ליהנות מהם

והנה להני תנאי דדרשי את כמו עם כדהסביר בהתוה"מ שם, דבאמת מצינו כזאת בפשטות הכתובים ויתהלך חנוך את האלקים, את האלקים התהלך נח, ריבך ריב את רעך, והנני משחיתם את הארץ דפירש"י עם הארץ שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו ע"ש, לפ"ז מצאנו פתרון לפליאת הגאון בעל התוה"מ בפ' ויקרא סי' ל"ו, על דרשת שמעון התימני בזבחים ל"ב ע"ב שצריך שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט ע"ש, דלפמש"כ הרי שמעון התימני בעצמו בזבחים שם ביאר, בהא דמייתי קרא דושחט את בן הבקר שוחט את בן הבקר יהא לפני ה' ע"ש, והוא לפ"מ דמפרש האי את כמו עם, וממילא צריך השוחט להיות עם בן הבקר בעזרה, ולא שיעמוד בחוץ וישחוט בסכין ארוכה, וע"ש רש"י ד"ה ה"ג שוחט

שם כיון שהגיע לאת ה"א תירא פירש, הא דלא פירש אצל ואהבת את ה"א בכל לבבך המוקדם בפסוק ע' בתורת חיים, ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' פ"ב הוכיח מזה שאל יחשב אחד מחכמי ישראל שידבק בו גנאי כשהוא חוזר מסברא שנתברר שהיא בטלה אלא הגנאי הוא באמת אצל חכמי האמת להחזיק בטעות ולחלוק על האמת אחרי שנגלתה ע"ש, וע"ע בחידושי הרי"ף לעין יעקב פי"ג דכתובות סי' מ"ט

שם עד שבא ר"ע ולימד את ה"א תירא לרבות תלמידי חכמים, והא דר"ע דריש אתין קבל כן מרבו נחום איש גם זו ששימש אותו כ"ב שנה, והוא היה דורש כל אתין שבתורה כדאמרינן בחגיגה י"ב סע"א

והנה התוס' במנחות י"א ובבכורות ד"ו ובנדה ל"ז נסתפקו אי דרשינן אתין כיון דהיא פלוגתא דתנאי כדאמרינן הכא, אמנם בס' יראים סי' ל"ה כ' וז"ל ואע"ג דאיכא תנאי בב"ק דלא דרשי אתין כר"ע קיי"ל דקיימי ר"ע וריה"ג ושמעון העמסוני בחדא שיטתא והוו להו רבים כו' ע"ש, ולע"ד קשה בדבריו בכפלים, ראשונה איך חשב בין הני דדרשי שמעון העמסוני, הלא אחרי שלא מצא מה לדרוש בקרא דאת ה"א תירא פירש מכולן וחזר בו מכל ריבויין שדרש כדפירש"י בפסחים כ"ב ע"ב ובבכורות ד"ו ע"ב, ועוד מדוע לא חשיב את נחום איש גם זו דהוא ודאי דריש כל אתין שבתורה כדהעיד עליו ר' ישמעאל בחגיגה שם וצ"ע

תוד"ה נקי מחצי כופר. וא"ת ולימא נקי מדמי עבד כו', ע' בס' נחלת יעקב לב"ק דף מ"ג ע"ב

דף מ"ב ע"א רש"י ד"ה אטו באסון. דס"ל לרב אדא כר"ש דאמר נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב ממון ולית ליה לתנא דבי חזקיה כו', וע' בתוד"ה בכוונה מה שהקשו על פירושו, ולעד"נ עוד לדקדק לפי פירש"י מאי קמקשה לקמן מ"ט ע"א אהא דתנן שור שהיה מתכוין לחבירו, טעמא דמתכוין לחבירו הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות לימא תהוי תיובתא דרב אדל כו' ע"ש, הרי י"ל דרב אדא ל"ק רק משום דס"א כר"ש דמחלק בין מתכוין לאינו מתכוין, ומשנה דפ' הפרה אפשר דס"ל כת"ק דר"ש במשנה דסנהדרין ע"ח ע"ב דדוקא נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם כו' ודייקינן שם ע"ט ע"א הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, ולפ"ז שפיר תנא במשנה דפ' הפרה לקמן שם דאדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות, ואגב דתנא גבי אדם שהיה מתכוין לחבירו תנא נמי גבי שור שהיה מתכוין לחבירו כדאמר התם אבל לא לדייק מינה הא מתכוין לאשה משלם דמי ולדות, דבשור פטור אפילו מתכוין לאשה. דבשוורים כתב רחמנא בעל השור נקי כדאמר רב אדא הכא, וכדרב חגי מדרומא דאייתי מתניתא בידיה כרב אדא כדאמרינן בסוגיין, עוד יל"ד מאי קא קשיא ליה שם אדרב אדא מהך דהכא, הלא איהו אוקים הכא רק אליבא דריה"ג דיליף מבעל השור נקי שוורים שנתכוונו לאשה עצמה דפטירי, משא"כ סתם משנה דהתם הוא אליבא דר"ע דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע כדאמר בסנהדרין פ"ו ע"א, ור"ע ממעט הכא מגופיה דקרא דגבי דמי ולדות