אור הישר (נזיקין א) כז

הוא מועד לשבתות ולא לימות החול, פי' דגם נגיחה כזו מונח בתכונתו להתבהל מראייה בלתי רגילה, ומובן דכמ"כ אם נגח ג' פעמים ע"י אש או עשן שראה היה נעשה מועד לאש או עשן, ולזה היתה כוונת הרמב"ם במש"כ אצל מועד לשופרות וכן כל כיוצא בזה ע"ש, והשתא דרבא בא וחידש דאם נגח ג' פעמים ע"י שמיעת קול שופר דנעשה מועד ל לשופרות פריך הש"ס שפיר פשיטא, דמאי נ"מ בין גרם שמיעה בלתי רגילה לראיה בלתי רגילה, ומשני דזה ודאי לאו חידוש הוא, אלא דאשמעינן דגם נגיחה ראשונה מצטרפת לחשבון הנגיחות ודלא נימא שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקטיה, אמנם כל אלו הן נגיחות שמקומן בטבעו ותכונתו של השור, ונופל בהן לאמר כי יגח, דהוא מעצמו יעשה פעולת הנגיחה, משא"כ אם מלמדין אותו ליגח הרי הוציאוהו מתכונתו הטבעית, דמצד עצמו היה תם רק אחרים אייעדו אותו נגד טבעו, בזה שפיר דרשו כי יגח ולא שיגיחוהו

דף ל"ח ע"א דא"כ נכתוב קרא להאי רעהו גבי מועד, ברש"י ותוס' האריכו בזה הרבה, אולם בתמים דעים להראב"ד סי' קס"ה הביא נוסחא דלא גרסי כלל להאי דא"כ כו'

שם ראה ז' מצות שקיבלו עליהן ב"נ ולא קיימום עמד והתירן להם כו', ע' בת' ושב הכהן סי' ל"ח

שם שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול כו', ע' משך חכמה ס"פ וירא וע"ע בתורת חיים לסנהדרין נ"ט ע"א

שם וכבר שלחה מלכות כו', ע' של"ה מס' שבועות ובחוט המשולש בחלק התשובות של הגאון מהר"ח זצ"ל סי' י"ז

תוד"ה עמד. אבל למ"ד מותר קשה, ע' בס' שערי ישר שער חמישי פרק ה'

תוד"ה אלא האדם. תימא הא אין עכו"ם קרויין אדם כו', ע' בס' יראים סי' של"ג ובווי העמודים שם ובראב"ן סי' שי"ז אות ב'

תוד"ה קראו. וא"ת והא אמרינן בחגיגה י"ג המלמד תורה לעכו"ם עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב כו', ע' באר שבע קונטרס באר מים חיים סי' י"ד ובת' בשמים ראש סי' שכ"ז

ע"ב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה מלחמה הוא דלא הא אנגריא עביד בהו, ע' מד"ר וירא ס"פ נ"א ובת' מקום שמואל סי' ל"ח

שם אלמא קסבר ר"מ כותים גרי אמת הן, ע' בתוס' עירובין ר"פ הדר ובריטב"א שם

שם ואס"ד קנס ר"מ בממונם ה"נ נקנוס כדי שלא יטמעו בהן אמר אביי כדי שלא יהא חוטא נשכר וניתביה לעניים א"ר מרי משום דהוה ממון שאין לו תובעים. והנה במפרשי הים הביאו כאן בשם הרשב"א (שלא נמצא לפנינו) וז"ל וקשה הא אנן יד עניים אנן וא"כ יגבו הב"ד ממנו וי"ל דה"ק כיון דאין לו תובעים אין מי שיחזור ויטרח להביא עדים שאנסה או פיתה אותה לא האשה ולא העניים ולא הב"ד וכיון שאין מי שיחפש אחר עדים נמצא החוטא נשכר ע"כ, ולפ"ז נטה הרשב"א בכוונת רב מרי מפירש"י דהאי אין לו תובעים קאי רק על העני. ולפי' הרשב"א הוי האי אין לו תובעים על עצם תביעת הנערה מן המאנס או המפתה, ואילה"ק אכתי קשה על משנתינו דאלו נערות אמאי החליטו דיש להן קנס וקנסא לדידה. הלא לר"מ לשיטתו דקנס בממונם הי"ל לאמר דקנסא לעניים ע"י הב"ד, ואז לא יהיה חוטא נשכר עכ"פ היכא שתרצה לנקום נקמתה ולבזותו בב"ד, או אם העדים יבאו מעצמם, די"ל דלא שכיחא שיבאו העדים להעיד אם לא יהיו נדרשים מהבעלי דינין. וע"פ רוב לא תקום עמו בדינא ודיינא אם הקנס לא יהיה שייך לדידה ויהיה חוטא נשכר

דף ל"ט ע"א במשנה שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר כי יגח ולא שיגיחוהו, לכאורה משמע פשטא דמשנתינו דשור האצטדין אינו חייב מיתה על כל אדם שהרג אפילו הוא קטן הנהרג ולא היה נלחם עמו, אמנם מדברי התוס' לעיל כ"ד סוף ע"ב משמע דהוא דוקא כשהנהרג נלחם עמו להורגו ע"ש

והנה הרמב"ם פ"ו ה"ה מנ"מ כ' וז"ל שוורים שמשחקין בהן ומלמדין אותן ליגח זה את זה אינם מועדים זה לזה ואפילו המיתו את האדם אינן חייבין מיתה שנאמר כי יגח לא שיניחוהו, ובראב"ד א"א ולמה לא וליהוי כשור שהוא מועד לשופרות ועוד שכבר פסק למעלה פ"ב הי"ט משסה כלבו של חבירו בחבירו חייב בעל הכלב עכ"ל, ולע"ד בלתי מובן השגתו אדקשיא ליה על הרמב"ם תקשה ליה על רבא דאמר נעשה מועד לשופרות, הלא משנתינו דשור האצטדין מורה דהיכא דהנגיחה באה מסיבה מן הצד אינו נעשה מועד, ואיך קאמר רבא דנעשה מועד לשופרות, ובע"כ לפ"מ דילפינן פטורא דשור האצטדין מדכתיב כי יגח ולא שיגיחוהו, וילפותא זו סובלת רק אי מלמדין אותו לכך, משא"כ אם שמע קול שופר ונגח כי יגח קרינן ביה, ואדרבה עלה פריך הש"ס פשיטא דאם עשה כזאת שלשה פעמים נעשה מועד, עד דמשני מהו דתימא הך שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקטיה קמ"ל, הרי חזינן דסתם סיבה מן הצד המביאו לנגיחה נגיחה היא ומתייעד על ידה, דומיא דמועד לשבתות דהגורם הוא המלבושים נאים אחרים שלובשים בני האדם, כמבואר בירושלמי ומובא לעיל ל"ז ע"א בתוד"ה הרי ע"ש, ועכ"פ מקרא דכי יגח ולא שיגיחוהו נתמעט רק אם מלמדין אותו לכך

ובמה שהקשה הראב"ד ממשסה כלבו של חבירו בחבירו דחייב בעל הכלב תירץ הרב המגיד דכבר נזהר הרמב"ם שם וכ' דבעל הכלב חייב ח"נ