אור הישר (נזיקין א) כא

ובפסקי הרא"ש שם בפירש"י, דאפילו לדון ולהוציא א ממון מבעל חובו בעל כרחו, ושאר ראשונים מפרשים שם דרב יוסף קאי רק על נידוי ע"ש, והנה לפירש"י שם צ"ל דרב יוסף דהתם ס"ל כרב יהודא דהכא, דאילו לר"נ מאי איריא צורבא מרבנן הלא בכל אדם ס"ל דעביד דינא לנפשיה, ולפ"ז אפ"ל דר' ינאי דהכא ס"ל כרב יוסף, ומפרש להא דבן בג בג דאיירי בצורבא מרבנן דעביד דינא לנפשיה, וזהו מאי דקאמר מאי שבור את שיניו בדין, היינו במילתא דפסיקא ליה בדין, ומשו"ה לא קשיא מברייתא על רב יהודה דאיהו איירי בכל אדם, ובן בג בג איירי בצורבא מרבנן, וממילא ניחא נמי מאי דמסיק ואמור לו שלי אני נוטל, משום דקאי על אמירת הצורבא מרבנן לבעל דינו, ולפ"ז קשה לפי פירש"י במו"ק, מדוע נשאר הכא בש"ס בקשיא אאוקימתא דר' ינאי ממתניתא דבן בג בג וצ"ע כעת

שם שור שעלה ע"ג חבירו להורגו כו' שהי"ל לשמטו ולא שמטו, ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ג' ובת' ברית יעקב סי' ק"ד

שם ר"נ בר יצחק אמר בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית עד העידנא היתירא והשתא איסורא, ע' מל"מ פ"ג ה"ה מה' עבדים

שם המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר, במאירי לנדרים מ"ד ע"ב הגרסא ופטור מן המעשרות ומן התרומות כו' ע"ש

במשנה ר' יהודה אומר במתכוין חייב באינו מתכוין פטור, ע' בתשובות הרשב"א סי' קי"ד

רש"י ד"ה איסורא. ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשיה הוא, ע' בנה"מ סי' ג' סוף סק"א ובתורה תמימה פ' מסעי ל"ה ל"ב

תוד"ה ולנקוט. וס"ד השתא דשלו לא הגיעו לפי שאינו יכול להזמין כל עוברי דרכים לב"ד, ע' בנתיבות סי' ד' סק"ג

ע"ב שור ולא אדם חמור ולא כלים מכאן אמרו נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו חמור וכליו ונתקרעו חייב על הבהמה ופטור על הכלים, הנה האי מכאן אמרו, קאי על תיבת חמור דממעט מיניה כלים, דמוסב ג"כ על נפילת שור וכליו בבור, ותיבת שור אתא למעט אדם שנפל לבור דפטור מן הכופר, אבל אין כן בירושלמי ובמכילתא כדהארכתי בחידושי לקמן נ"ג ע"ב

תוד"ה והתניא בסה"ד. וי"ל דר"מ מחייב בכל ענין אע"פ שלא הי"ל פנאי לסלק ע"כ, ולכאורה מה מקום בסברא לחייבו אם לא הי"ל פנאי לסלק, ובע"כ דגם לפי אוקימתא דרבה ס"ל לר"מ נתקל פושע, נמצא דהתחלת חיובו לדידיה הוא משעת התקלה, דאיבעי ליה לעיוני ומיזל כדפירש"י לקמן כ"ט ע"א בד"ה אלא בשעת נפילה

ולפ"ז איכא למידק טובא מאי פריך על ר"מ אמאי אנוס הוא ואונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר, הלא אדרבה אם באנו לדון על הלכתחילה, הרי מחוייבת היא למסור נפשה כדדרשינן בסנהדרין ע"ד ע"א מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תיהרג ואל תעבור, וכל פטורה מטעם אונס הוא רק בדיעבד כשלא היתה יכולה להציל עצמה, וע' ע"ז נ"ד ע"א תוד"ה מתקיף ובקרא גופה מבואר הכי אין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו וגו', הרי דכל פטורה היא על דיעבד, משא"כ הכא כשאנו דנין דר"מ מחייבו על התקלה דלכתחילה, דהיא באמת דוגמת נערה המאורסה דחיובה נמי לכתחילה שלא להכשל וצ"ע כעת

דף כ"ט ע"א ומודה ר"מ לרבנן במעלה קנקנים על הגג ע"מ לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו שהוא פטור, הנה בשו"ע סי' תי"א ס"ב מסיק עלה כל זמן שלא היה לו פנאי לסלקם אבל לאחר מכאן חייב ע"ש, ובזה איכא לספוקי אם הי"ל פנאי לסלקם רק המעשה אירע בשבת ואי אפשר לו לפנותם אלא ע"י קלקול ברה"ר, אם האסור דרכיב עליה לאונס יחשב והו"ל כאילו לא הי"ל פנאי עד מוצאי שבת ואם הוזק בו אחד בשבת פטור או לא, ולכאורה יש לחייבו עפ"מ דאמרינן בשבת מ"ב ע"א קוץ ברה"ר מוליכו פחות פחות מד"א ובכרמלית אפילו טובא ע"ש, הרי דהיכא דאיכא נזקא לרבים לא גזרו על השבות

אמנם יש מקום עיון בעירובין צ"ח ע"ב דאהא דתנן זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת, פריך בגמרא שם האי זיז דמפיק להיכא אילימא דמפיק לרה"ר ליחוש דילמא נפל ואתי לאתויי אלא דמפיק לרה"י פשיטא אמר אביי לעולם דמפיק לרה"ר ומאי נותנין עליו דקתני כלים הנשברים, ופירש"י כלי חרס וזכוכית שאם נפלו ישברו דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו ע"ש, ולפי הנ"ל קשה נהי דלא מייתי להו משום צורך השברים, אבל בנפילתם יעשה בור ברה"ר ויתחייב בהיזקן ובע"כ יטלטל השברים לפנותם, וכיון דאיכא למיחש לנפילה מן הזיז הדרא קושית הש"ס לדוכתה ליחוש דילמא נפל ואתי לאתויי, ואמאי נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת וע' ב"ב נ"ט ע"ב תוד"ה אפילו, ואף לפמש"כ התוס' בסוגיין ד"ה הוחלק דסתם חרסית מפקר להו, ולפ"ז אם נפלו מן הזיז הני כלים הנשברים בשבת, ודאי אפקרינהו שלא יעבור על איסור טלטול בשבת, והוא בגדר אנן סהדי כדכ' התוס' בב"מ ד"ל ע"ב ובשבת י"ח ע"ב וע"ש קל"א ע"ב רש"י ד"ה הואיל, ולפ"ז יהיה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ופטור, מ"מ אף שלא יהיה עליו חיוב תשלומין, אבל מטעם איסור בור ברה"ר הו"ל למיגזר שלא ישתמש בזיז כזה בשבת וצ"ע כעת

תוד"ה פליגי. אם נתכוין לזכות בה חייב אע"פ שהוא לא עשה בור זה כיון דדידיה הוא