אור הישר (נזיקין א) קנז

לפי מנהג המדינה ממילא אם נפל הריהו ג"כ של שניהם, וכן מדוייק שם במשנה רש"י ד"ה לפיכך ע"ש, ושפיר שייך פשיטא ר"ל למאי צריך למיתני האי בבא דלפיכך, משא"כ במתניתין דהבית והעלייה של שנים שנפלו, דמיירי דמתחילה שייכות אבני העלייה לבעל העלייה ואבני הבית לבעל התחתון כדפירש"י במתניתין. וכן מורה לשון המשנה גופה דמסיק אם היה אחד מכיר מקצת אבניו נוטלן כו', הרי דלא היה לבני המקום מנהג או לא הלכו בתחילת הבנין בתר מנהגא, א"כ מאי שייך להקשות פשיטא דחולקין באבנים ובעפר, והא דבשתי הסוגיות בעי הש"ס למימר דליהוי אידך הממע"ה ג"כ לא דמי חד לדחבריה, דבב"ב כוונת הש"ס בזה למימר דאע"ג דנפל לרשותא דחד מינייהו אפ"ה לא אמרינן הממע"ה משום דבתחילת הבנין לפי מנהג המקום נתנו שניהם המקום והאבנים ובודאי דגם אחרי שנפל שייך לשניהם, משא"כ הכא פריך הש"ס בפשיטות כיון דעל כל אבן ואבן חל הספק של מי הוא כנ"ל א"כ ליחזי ברשות דמאן ייתבן וליהוי אידך הממע"ה כמו בכל ספק טענת ממון, ואהא משני ל"צ דייתבן בחצר דתרווייהו כו', וכ"כ התוס' ריש ב"ב ד"ה לפיכך וז"ל קמ"ל כיון דמעיקרא על שניהם היה לעשות לא מיהמן לאמר שהוא עשה הכל דמיגו במקום עדים הוא דאנן סהדי שלא עשאה לבדו כו' ע"ש, ואף לפירש"י בב"ב שם דקושית הש"ס פשיטא הוא מטעם שברשות שניהם מונחים וע"ש במהר"ם, אפ"ה ל"ד לדהכא דהתם הוא חצר השותפין וממילא שייך להקשות בפשיטות הרי מונח ברשות שניהם, משא"כ הכא שהם שותפין רק בבית ועלייה אבל לא בחצר, דמשו"ה פריך הש"ס וליחזי ברשות דמאן יתבן, והא דמובא שם ברש"י ד"ד הגה"ה מפר"ח שהביא מהך דהכא, הוא בתר דשני הש"ס בסוגיין דשותפין בכה"ג לא קפדי אהדדי, וע"ש ברמב"ן לב"ב ד"ב ע"א ד"ה לפיכך ובתוספות הגרע"א ריש ב"ב

שם אי הכי מאי קמהני ליה למלבנא רווחא. כה"ג בב"ב ד"ג ע"ב דיקא נמי דקתני של ג' טפחים מכלל דאיכא זוטרא ש"מ

דף קי"ז ע"א הני בי תרי דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי כו', אין כן הגרסא בראב"ן סי' א' וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ"ב וסי' תת"ז

שם דפסקי מיא והדר נפלי, ע' מה שהוכיח מזה בת' הרא"ש כלל ק"ח סי' יוד

במשנה הבית והעלייה של שנים שנפלו כו' הרי בעל העליה בונה את הבית כו', והנה בנמו"י האריך בזה עפ"ד הירושלמי לאוקים דלא תקשה ממשנתנו אברייתא דר' חייא דתני כופין, דבמשנה איירי דהבעה"ב הלך למדה"י דבכה"ג אי אפשר לכפותו שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו אבל אי ישנו כאן כופין, וע' ג"כ במה"פ לירושלמי דפרקין ה"ד, וקשה דבכ"מ דייק בגמרא על לשון המשנה דגם תיבה או אות יתאים ע"פ האוקימתא, והכא אם נימא דהבעה"ב הלך למדינת הים מאי האי דקתני אמר בעל העלייה לבעה"ב לבנות והוא אינו רוצה, ולאמר דקודם שהלך למדה"י הניח אפוטרופוס על נכסיו. והאי אינו רוצה קאי על האפוטרופוס דקאי בחריקאיה דבעה"ב ג"ז דוחק וצ"ע כעת

תוד"ה ר' יהודא. מה שפי' בקונטרס דאם אין נותן לו שכר מיחזי כריבית אין נראה לר"י כו', ע' בת' ישכיל עבדי חי"ד סי' יוד ושם ח"ב חי"ד סי' יוד

ע"ב א"ר יוחנן בשלשה מקומות שנה לנו ר' יהודא אסור לאדם שיהנה מממון חבירו, ע' בתשובות הרמב"ם סי' שס"א דפוס ירושלים תרצ"ד

שם עליון שבא לשנות בגזית שומעין לו בגויל אין שומעין לו כו', ע' בת' הריב"ש סי' רי"א

במשנה הכותל והאילן שנפלו לרה"ר והזיקו פטור מלשלם, ופירש"י דמאי הו"ל למיעבד אנוס הוא ע"כ, כוונתו דלפ"מ דמבואר בתוספתא דפרקין שבנאו כדרכו והנפילה היתה מחמת זועות רוח או גשמים וההיזק היה בשעת נפילה, וע"פ כל אלו יש מקור לפירש"י מאי הו"ל למיעבד אנוס הוא, וממילא מובן מפירושו דאם אין כל התנאים חייב, כדמשמע מהתוספתא שם ומדברי הרב המגיד והגהות מיימונית פי"ג הי"ט מנזקי ממון

דף קי"ח ע"א אלא אר"נ ל"ק כאן בהגבהה כאן בהבטה אמר רבה הבטה בהפקר תנאי היא דתנן שומרי ספיחי שביעית כו', והנה התוס' בריש מכילתין הקשו כיון דכל הבבא דזה אומר כולה שלי איצטריך לאשמעינן דבראיה לא קנה א"כ תקשה ממשנה דהתם למ"ד הכא הבטה בהפקר קני, ותירצו דהכא איירי שעשה מעשה כל דהו כגון שגדר גדר קטן ע"ש, ומהשתא יל"ד הרי אופן קנין זה שייך בשומרי ספיחין דמחוברין לקרקע ונופל בזה ענין גדר לקנין, אבל מה שייך זה להבטה בדבר הפקר המטלטל דאיירי נמי בסוגיין ולאמר דתנאי דפליגי בספיחין פליגי ג"כ בזה, וע' בתוי"ט לשקלים פ"ד מ"א ובמש"כ בחידושי לעיל שם

שם שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכ' התוס' לעיל נ"ח ע"א ובכ"מ דהשומר לא היה מוחה מליקח רק שהיה מודיען שיחדום לעומר ומעצמן היו נמנעין מליקח דאל"כ האיך מותר לעומר כיון ששומר כו' ע"ש, וקשה כיון דע"י אמירה זו הוא שמור ובשביל זה הוא נוטל שכר מן ההקדש הלא זהו גופה שמירה איקרי, ומכש"כ דבע"כ יועיל בעמדו על המשמר מעכו"ם בהמה חיה ועוף דלא שייך גבייהו לאמר שיהיו נמנעין ע"פ הודעתן להם שנתיחדו לעומר ובהכרח שהן שמורין על ידו, ומאי נ"מ באיזה אופן וסדר השמירה וממי הוא משומר, הרי בע"כ שמור הוא זה ודרשינן מן הקרא דמן