אור הישר (נזיקין א) קנח

המשומר אין אתה בוצר רק מן ההפקר כדרשת התו"כ, ועכ"פ ע"י שמירתו לא תתקיים קרא דואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה דפ' משפטים, וקרא דלשכירך ולתושבך הגרים עמך דפ' בהר דדרשינן שם בתו"כ דקאי על עכו"ם, והכתוב סיים שם ולבהמתך ולחיה וגו', וע' סוכה ל"ט ע"ב רש"י ד"ה אבל ובתוד"ה בד"א וצ"ע

שם והכא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה, ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' יוד ובמשך חכמה פ' ויקהל בפסוק כל איש ואשה

שם כי היכי דלישמעו בעלי זרועות וליפרש מינייהו כו', ע' מל"מ פ"ד ה"ו מה' שקלים ובמש"כ בחידושי למנחות דפ"ד ע"א

רש"י ד"ה כאן בהגבהה. או להשליך מעליה לארץ דליכא הגבהה. ע' ב"ק צ"ח ע"א תוד"ה וה"מ ובש"ך חו"מ סי' קצ"ח סק"ג

ע"ב אמר אביי ר' יהודא ורשב"ג ור"ש כולהו ס"ל כ"מ שנתנו חכמים רשות והזיק ווה פטור ע' ברי"ף וברא"ש ובביאור הגר"א לחו"מ סי' קנ"ה סק"ג ובמש"כ בחידושי לב"ק צ"ד ע"א

דף קי"ט ותנן נמי גבי ערלה כה"ג, ונרשם עה"ג ותניא והיא התוספתא דערלה ע"כ, וקשה אטו משום דליתא במשנה רמו לה אתוספתא הלא גם שם ליתא כפי גרסתינו דהכא, דר"מ לא נזכר שם כלל ור"י ס"ל התם להיפוך וע' בתוס' ובשטמ"ק, ובע"כ דתיבת דתנן הוא בשיבוש והיא ברייתא אחרת שהיתה לפניהם ומדוייקת מאד, וביותר לפי הגרסא ואזדא לטעמייהו יחד עם הצריכותא לפלוגתתם, וע"פ ברייתא זו תתישב לנו דברי הרמב"ם בפ"י הי"ט ממעשר שני שהקשה בכפתור ופרח פרק נ"ד ונשאר בקושיא, וז"ל תוספתא אילן העולה בין מן הגזע בין מן השרשים חייב ר' יהודא אומר העולה מן הגזע חייב מן השרשים פטור והרמב"ם כתב אילן היוצא מן הגזע פטור מן הערלה מן השרשים חייב בערלה הרי שהוא ז"ל סותר לת"ק והפך לר' יהודא עכ"ל, וע"ש בכ"מ מה שנדחק בדברי הרמב"ם, אולם לפי המבואר בסוגיין פסק כר' יהודא נגד ר"מ כפי הכלל דר"מ ור"י הלכה כר' יהודא, ופליאה דעת עכ"פ הי"ל להביא הא דבסוגיין ע"ד הרמב"ם, ומזה נמי משמע דחילופי גרסאות היה להם בסוגיין, אכן לפ"מ שהוא לפנינו הוא ברור רק אם נניח דאיננה במשנה ובתוספתא זולת ברייתא אחרת היא ומדוייקת מאד, וע"ע בנובי"ת חי"ד סי' קפ"ה

שם אפריון נמטייה לר"ש, ע"ל ק"ז ע"א תוד"ה

תוד"ה ותניא בסה"ד. ולהכי לא עביד צריכותא בסמוך אלא אערלה ואמקח וממכר ולא אמתניתין, ע' לח"מ פ"ד ה"ט מה' שכנים

תוד"ה שבור מלכא. נראה לפרש כפי' הקונטרס דשבור מלכא היה בקי בהלכות כו', ע' בס' חיי משה בחידושיו לשילהי מכילתין.