אור הישר (נזיקין א) קנו

כן בלתי מובן לע"ד מה ענין ערכין לנזקין. הלא בנזקין אם הזיקו באבר שהנשמה תלויה בו דינו מבואר בפרשיות אחרות לגלות או למיתה, ופרשה מיוחדת בד' דברים לחובל בחבירו באברים שאין הנשמה תלויה בהם, משא"כ בערכין חדא פרשה היא, ולולא שחז"ל הוציאו מהכרעת הכתובים הוה אמינא דגם אבר שאין הנשמה ת"ב נערך או דאפילו נשמה תלויה בו אינו נערך אלא דוקא ערך כולו כמו שהוא חי וצ"ע כעת

תוד"ה מהו שיסדרו. פסק ר"ת בס' הישר דאין מסדרין בבע"ח כו', עמש"כ בזה הגאון בעל או"ת בספרו חסדי יהונתן בסוגיין

בא"ד תדע שהרי השיב לו קברי עכו"ם אין מטמאין באהל כרשב"י אע"ג דלא קיי"ל כוותיה כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' צ"ד

ע"ב מ"ט קאי מר בביה"ק א"ל לא מתני מר טהרות דתניא רשב"י אומר קבריהן של עכו"ם אין מטמאין ע' ברכי יוסף חא"ח סי' ל"ב סק"ד, וע"ע בת' הרא"ש ריש כלל ל'

שם אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם, בס' משכנות הרועים מערכת אלף אות אדם נסתפק אם זהו רק בלשון תורה או אפילו בלשון ב"א ונ"מ למודר הנאה מאדם אם גם עכו"ם בכלל ע"ש

שם א"ר יוחנן משכנו ומת שומטו מע"ג בניו, ע"ל קי"ג ע"א רש"י ד"ה מת הלוה ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה אין מטמאין דגבי אהל כתיב אדם כו' ע"כ, ע' בתשובות הרמב"ם שי"ל ע"י חברת מקיצי נרדמים סי' קנ"א

תוד"ה א"ל. תימא לר"י האיך החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' קס"ז אות י"ז

דף קט"ו ע"א לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב כו', ע' משך חכמה פ' תצא בפסוק לא תבא אל ביתו בד"ה ובגמרא לביתו

במשנה אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה, הנה ברמב"ם רפ"ג מה' מלוה כ' דאין ממשכנין אותה לא בשעת הלואה ולא שלא בשעת הלואה ובראב"ד א"א בשעת הלואה אין זה חובל וע"ש במפרשים, ובנמו"י הביא בשם הרשב"א והר"ן דדוקא שלא בשעת הלואה והוא כדעת הראב"ד, וכה"ד רש"י בפ' תצא כ"ד י"ז וכ"ה סתימת השו"ע סי' צ"ז סי"ד וע' בת' הריב"ש סי' תפ"ח

ומאי דכתיב בגד דעת התומים שם בסק"ח בשם ריא"ז דדוקא בגדים אין ממשכנין. אבל בחינוך מצוה תקצ"א כתב בפירוש בגדיה או כליה או שום דבר מכל אשר לה וע"ש במנ"ח, ובהא דכתיב אלמנה כ' הסמ"ע שם סקכ"ב דה"ה גרושה ולאפוקי בתולה שהיא ברשות אביה. והט"ז כ' שם דה"ה בתולה וכל פנויה, והש"ך כ' דוקא אלמנה ובתומים הוסיף שם ח"ו לשנות קוצה של יוד ממה שנאמר בתורה ודוקא אלמנה כו', וע"ש במנ"ח מש"כ לענין אלמנה מן האירוסין או ספק אלמנה

שם למימרא דר' יהודא לא דריש טעמא דקרא ור"ש דריש טד"ק והא איפכא שמעינן להו דתניא ולא ירבה לו נשים כו', ע' בס' אבן האזל לה' בית הבחירה פ"א הי"ז

רש"י ד"ה לצד שני כמו דבר אחר, ע' מה שהאריך בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' מקץ סי' ל"א אות ב'

תוד"ה אלמנה. ופירוש זה נראה עיקר דאסור גם לשמואל ניתוח אפילו בכלים שעושין בהן אוכל נפש כו', ע' בחידושי הגרע"א לעיל ד"ג ע"ב

ע"ב לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודא קמיפלגי כו', ע' ברמב"ן לסה"מ שרש ט'

דף קט"ז ע"א ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה אתא לקמיה דאביי א"ל זיל אהדריה דהו"ל כלי שעושין בו אוכל נפש ותא קום בדינא עלה כו', ואילה"ק מדוע לא ימתין עם חזרת העבוט עד לאחר הד"ת, דכבר כ' במרדכי דפרקין דכל שעתא ושעתא עובר עליה כנזיר בבית הקברות וגם רבא לא פליג אדאביי אלא בהא דיכול לטעון עד כדי דמיהן ע"ש, וע"ע בת' הריב"ש סי' שצ"ב

שם מ"ש מהנהו עיזי דאכלי חושלא כו' ואמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן כו', ע' ראב"ן סי' ק"ט

תוד"ה והא רבא. אבל היכא דאמר גנב אחר גנבה לי ומכרם לך לאו היינו אחזוקי אינשי בגנבא דהא כמה גנבי איכא בשוקא, וכ"כ התוס' בב"ב נ"ב ע"ב ד"ה דברים ובשבועות מ"ו ע"ב ד"ה וספרא

בא"ד ונראה לר"ת דהתם איירי במכירים שאין בעל הספרים רגיל להשאיל אותן שהן בידו, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' קפ"ט ושם סי' תשל"ה תשל"ו ובמרדכי פ' כל הנשבעין רמז תשע"ח

ע"ב לא צריכא דייתבן בחצר דתרווייהו כו', והק' במעיני החכמה הרי בב"ב ד"ד ע"א פריך פשיטא שחולקין ומשני דנפל לרשותא דחד א"נ קדים חד ופנינהו ואיך מוקי כאן בדייתבן בחצר דתרווייהו דא"כ פשיטא דחולקין באבנים ובעפר ע"ש, ונראה דלק"מ דבמתניתין דהתם תנן ברישא השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע מקום שנהגו לבנות גויל כו' הכל כמנהג המדינה גויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים כו', ואהא מסיק בסיפא לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם. והשתא שפיר פריך בגמרא פשיטא דבבא יתירא היא לפי הנחת המשנה דבתחילת הבנין היה המקום והאבנים של שניהם