אור הישר (נזיקין א) קנה

דאיירי כששכרו שלא בעדים כו', ע' תומים סי' פ"ט סק"ז

דף קי"ג ע"א במשנה המלוה את חבירו לא ימשכננו, אלא בב"ד, והק' בנמו"י הא קיי"ל ר"פ המניח דעביד אינש דינא לנפשיה כו' ע"ש, ולע"ד יפלא אם אין נ"מ בזה בין גזילה להלואה אמאי לא הקשה הש"ס שם ממשנתנו אמ"ד עביד אינש דינא לנפשיה, וביותר ממקרא מלא דכתיב כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, הרי בהדיא דלא עביד אינש דינא לנפשיה, ובע"כ דשם איירי רק להציל את שלו מיד עושקו או מדבר המזיקו, הכא דכספו בא ליד הלוה דרך היתר ומצד המלוה ע"י מצות עשה דאם כסף תלוה את עמי דדרשו במכילתא דאם זה הוא חובה, ובחו"מ ר"ס צ"ז דהלואה היא מצוה יותר גדולה מהצדקה ע"ש, ואחז"ל לעיל ס"פ הריבית מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה ע"ש, היינו דאף אם אינו נושה ממש, רק כנושה ע"י שהוא עובר לפניו גם זה אסור, והכל מטעם דחס רחמנא על בזיון הלוה שבא לידו בהיתר ואפשר שעדיין לא השיג ידו לשלם, אולם לבל יהיה העולם כהפקר ושלא תנעול דלת בפני לווין התירה תורה למשכן את הלוה, אכן אחרי דבהיתר בא לידו אמרה תורה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, וחדית לן שמואל בגמרא דאפילו שליח ב"ד מנתח נתוחי אין אבל משכנו לא, אמנם כ"ז הוא בהלואה דהוא דרך העולם ובהורמנא דרחמנא לכתחילה בהיתר, ומה ענין זה להא דעביד אינש דינא לנפשיה דאיירי במעשה גזילה והיזק וצ"ע כעת

שם ומשלשים יום ולהלן מוכרן בב"ד, ובבא זו איירי אפילו שלא משכנו ע"פ ב"ד רק מעצמו כמש"כ הריב"ש סי' שצ"ו

רש"י ד"ה מת הלוה אין משיב העבוט ליורשין שאין כאן מצות העבוט אלא ימכרנו ויגבה חובו דהשב תשיב לו כתיב ולא ליורשיו כצ"ל, הא דמהדר רש"י להסמיך אקרא ולא כתב מצד הסברא דאם יחזיר המשכון ליורשין הלא יפסיד חובו דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי, דז"א דהא אמרינן לקמן קי"ד ע"ב משכנו ומת שומטו מע"ג בניו, הרי כיון דמשכניה קנייה ואין להן דין שאר מטלטלין

רש"י ד"ה שלשים יום זמן ב"ד ע"כ, והוא מהא דא"ר יוחנן לקמן קי"ח ע"א וכמה זמן ב"ד שלשים יום, אולם הראב"ד פ"ג ה"ו מה' מלוה כתב אהא דמשנתנו דסתם הלואה שלשים יום ע"ש, ולפ"ז יש בזה מקום עיון אם המשכון היה עבור שאילת כלים, ובשאלה לא אמרינן סתם שאלה שלשים יום כמבואר בחו"מ ר"ס ע"ג ור"ס שמ"א אם גם אז זמן ב"ד בזה ל' יום ובמק"א הארכתי בזה וצ"ע, וע"ע בת' הרשב"א ח"ד סי' קי"ז ובאור זרוע לב"מ סי' פ"ט ובת' הרא"ש כלל צ' סי' ד'

תוד"ה מחזיר. בריש תמורה פריך לרבא דאמר כל דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ והרי השבת העבוט כו', עמש"כ בחק נתן לתמורה ד"ו ע"א ובת' הגרע"א סי' קכ"ט ובת' באר יצחק חי"ד סי' א' ובמש"כ בחידושי לתמורה שם

תוד"ה ואת המחרישה. א"כ האיך נטל את המחרישה דקתני ומחזיר הא עבר כי נפש הוא חובל כו', ע' מהרש"א וע"ע מש"כ הגרע"א בחידושיו ריש מכילתין ד"ג ע"ב

ע"ב כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח, בת' הריב"ש סי' תפ"ד הוכיח מהכא דבע"ח אינו נתפש בגופו בשביל חובו, דאם גם חפציו הנחוצים לו וכלים שעושין בהן אוכל נפש אין נוטלין ממנו מכש"כ שאין ממשכנין את גופו ע"ש, וע"ע בת' הרא"ש כלל י"א סי' ז'

דף קי"ד ע"א ואם מך הוא מערכך הוא ולא ב"ח ואידך האי הוא עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו, עמש"כ בחידושי לערכין ר"פ השג יד

שם א"ק ושכב בשלמתו וברכך יצא הקדש שאין צריך ברכה ולא והכתיב ואכלת ושבעת וברכת כו', ע' בס' נפש החיים שער ב' פרק ב'

שם מהו שיסדרו בב"ח א"ל גמר מיכה מיכה מערכין כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ו

תוד"ה מה ערכין נידון בכבודו, פי' בקונטרס דדרשינן מנפשות וא"ת מה צריך קרא מ"ש מנזקין כו' ע"כ, ויל"ד הלא עצם דברי רש"י היא גמרא ערוכה בערכין ד"ד ע"א ובתו"כ, ואם יש להקשות על יתורא דקרא בדרשתם אמאי לא הקשו התם על אתר, ובאמת בערכין שם נדרשו הנך שתי תיבות בערכך נפשות ביחד, דתיבת בערכך נדרש בערך כולו הוא נותן ולא ערך אברים יכול שאני מוציא אף דבר שהנשמה תלויה בו ת"ל נפשות ע"ש, ולפ"ז מה מקום לקושית התוס' מה צריך קרא דנפשות, הלא כיון דממעטינן ערך אברים א"כ אי לא הוי קרא דנפשות הוה אמינא דאף אבר שהנשמה תלויה בו לא יהיה נערך, אבל השתא דכתיב נפשות ידעינן דערכין בנפש תלה רחמנא כדפירש"י בערכין שם, וע"פ הנחה זו אפשר נמי לאמר דמשו"ה דייק רש"י הכא ובערכין י"ח ע"א כדאתא לדרשה דנידון בכבודו, כתב וז"ל דגבי ערכין כתיב בערכך נפשות ע"ש, דלכאורה הלא א"צ דק לתיבת נפשות כמו שהעתיקו התוס' הכא, ובע"כ דרש"י מושך עמו תיבת ערכך להורות דשניהן קשורות יחד, דבזולת ערכך דאתא למעט אברים לא הוה צריך לכתוב נפשות, ומיושב קושית התוס' ברווחא בהבלעת לשון רש"י ז"ל.