אור הישר (נזיקין א) קנג

ולכאורה לפ"מ דהתוס' בסוטה כ"ה ע"ב שם מחלקו בין עומד לקצוץ לעומד לגבות א"כ איך מייתי אביי ראיה מקציצת האילן לגביית החוב, די"ל דכוונת אביי דכמו בקציצה דאמרינן שם בב"ב הוא משום דממ"נ עומד לקציצה, ה"נ עומד לגבות ארעא עם השבח ממ"נ, ובזה מיהא שוין כדפירש"י

שם ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד כו', והנה משמע מהכא דסתם בקר הוא בקר ראשון, ולכאורה הוא רק לראב"ע בברכות ד"ט ע"א דאמר כל בקר בקר ראשון, אבל לר"ע משמע התם דנוכל לאמר על סתם בקר דהוא בקר שני ע"ש, והאם אתא ברייתא דהכא בפלוגתא ודלא כר"ע, והלא בסנהדרין פ"ו ע"א אמרינן דכולהו סתימתאי אליבא דר"ע, ולהכי פריך הש"ס לעיל בפשיטות פ"ב ע"א אי הכי קמה לה מתניתין דלא כר"ע, וע"ש רש"י ד"ה אי הכי

וי"ל דהא דקאמר ר"ע בברכות שם דהוה אמינא בקר שני, משום דקודם לזה מדמה התם פסח לשלמים דנאכלין לשני ימים ולילה אחד, ובזה הלא ישנם שני בקרים, ומשו"ה היה מקום לפרש שם דעד בקר הוא בקר שני, משא"כ בעלמא גם ר"ע יודה דכל בקר הוא בקר ראשון, ובזה מתורץ קושית התוס' בפסחים ע"א סוף ע"ב ע"ש

שם ת"ר האומר לחבירו צא שכור לי פועלים שניהן אין עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן וזה לפי שאין פעולתו אצלו, והק' הגרש"ש מדוע לא נימא שלוחו ש"א כמותו, וכבר הקדימו בקושיא זו הב"ח בטור סי' של"ט ותירץ דהוא כעין גזה"כ דכתיב אתך, וגם הריטב"א הקדימם בסוגיין בקושיא זו וכ' דשמא לא אמרינן הכי לחובתו ע"ש, ולעד"נ להעיר על סברתו זו מהא דלעיל צ"ו ע"א דבעינן למימר שלוחו ש"א כמותו לענין בעליו עמו ויהיה עי"ז הפסד להמשאיל, וכן בהפרת נדרים שם מי לא עסקינן דההפרה תהיה לחובתו ואפ"ה אמרינן התם שלוחו ש"א כמותו, ודוחק לאמר דחובת עבירה דבל תלין אינה דומה ם לחובה אחרת

ולולא כל דבריהם היה נלע"ד עפמש"כ בחידושי לעיל צ"ח דלא אמרינן שלוחו ש"א כמותו רק היכא שהפעולה מוטלת עליו בין בדבר מצוה כפסח ותרומה כהא דרפ"ב דקידושין או בדבר הרשות כקידושין וגירושין ששלח לזה שליח בחריקאיה דאז נופל לאמר דהוא שלוחו וכמותו, שהשליחות מוטלת על האדם והוא ממלא תפקיד המוטל עליו, משא"כ בפעולה שאינה עליו לא מצד מצוה ואפילו מטעם רשות, רק שהדבר צריך להעשות ותהיה מתקימת מחשבתו ורצונו אפילו אם תהיה נעשית ע"י חש"ו ועכו"ם שאינן בני שליחות. באופן זה לא שייך לאמר שהוא שלוחו של אדם, ושיהיה כמותו, דאינו שליח של אדם רק שליח הדבר, ואינו דורש נמי שיהיה כמותו, ודמיא ממש להא דאמרינן במעילה כ"א עשאום כמעטן של זיתים או כמו ששנינו נתן את העירוב ע"ג הקוף או ע"ג הפיל והוליכו ה"ז עירוב ע"ש וכה"ג כ' הב"י ביו"ד ס"ס ק"כ בשם הרשב"א דלגבי טבילת כלים לא בעי שליחות דמנא תיתי ואילו הטבילו ישראל שלא מדעת הבעלים מי לא עלתה לו טבילה וכל היכא דלא בעי שליחות אפילו טבילת עכו"ם למה לא תעלה, וע' ברשד"ם חו"מ סי' שע"ו, ולפ"ז ניחא גם בסוגיין, דהבעלים אינם צריכים דק שהפועלים יהיו נשכרים אצלם למלאכה זו, ובכגון זה לא הוי בגדר שלוחו ש"א כמותו כנ"ל

תוד"ה יצא בלילה. דלינה משמע כל הלילה וזה השכירות לא לן כל הלילה וא"ת לא ילין דחלב חגי הוא בעמוד השחר גרידא כו', ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק ולא ילין חלב חגי ובס' לבוש מרדכי לזבחים סי' ה'

דף קי"א ע"א רבא אמר זהו עושק זהו גזל ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין, ע"ל ס"א ע"א ובתוס' שם ובס' מעין החכמה דף ח' ע"א ובליקוטי הגר"א על הרמב"ם פ"א ה"ד מה' גזילה מה שתירץ על קושית הרב המגיד שם שנשאר בצ"ע

במשנה לא תבעו אינו עובר עליו, ע' בס' אהל שם סי' י"ג

רש"י ד"ה שם שכירות. כל השמות הללו בשם שכירות הן יש מהן בשכירות לילה ויש מהן שכירות יום, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ז אות א'

תוד"ה ולמה חלקן. תימה בשלמא הכא חילקן כדי לעבור עליו בשני לאוין אבל גבי אשם גזילות למה נכתבו שניהם או בגזל או עשק, ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' כ"ו ובת' חכם צבי סי' כ"ו

ע"ב מאחיך פרט לאחרים כו', ע' בתוס' לעיל מ"ח ע"ב ובדפ"ז ע"ב ד"ה אלא למ"ד ובמה שהאריך בת' חוט המשולש להגאון מהר"ח זצ"ל מוואלאזין מסי' י"ד עד סי' י"ח

שם חד למשרא עושקו וחד למשרא גזלו, ע"ל ס"א ע"א תוד"ה לעבור ובמש"כ בחידושי לבכורות י"ג ע"ב

תוד"ה מגרך. א"נ מאחיך ולא כל אחיך כדדרשינן קידושין כ"ד מן העוף ולא כל העוף כו', והנה מהבנת התוס' משמע דמהך דרשה של מאחיך אתא למעוטי פרט מן הכלל היינו גר מקהל עדת ישראל כדהתם עוף מחוסר אבר מכלל העופות התמימים, ויל"ד קצת דבירושלמי סנהדרין פי"א ה"ב גבי גנב מי שחציו עבד וחציו ב"ח דר"י