אור הישר (נזיקין א) קנא

דף ק"ז ע"א רש"י ד"ה קרובין לעיר שלא יהא טורח להכניס פירות, ע' ברש"י ברכות מ"ו ע"א ד"ה קרובים לעיר

רש"י ד"ה ספק נדה וכש"כ ודאי ע"כ, ע' רש"י סנהדרין ק"ג ע"א ד"ה שלא תמצא

תוד"ה אילן. דכיון דהתם כל השרשים כולם בשל עליון דין הוא למימר שדי נופו בתר עיקרו כדאמר נמי ר' יוחנן בשילהי לא יחפור ושמואל דאמר הכא חולקין יכול לסבור התם כר' יהודא דלא אמר שדי נופו בת"ע משום דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו אל גינת חבירו כו', וע' בלח"מ פ"ד ה"ט מה' שכנים דהרמב"ם ל"ל סברת התוס' בזה ע"ש, ולע"ד הנני נבוך בכלל הרכבת התוס' סוגיא דשילהי מכילתין בהא דס"פ לא יחפור דקא"ר יוחנן אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה מביא וקורא, הרי התם יהיב טעמא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ ופירשו התוס' לעיל בסמוך דהתנאי היה מתחילה כן שכל הענפים יהא לבעל השרשים ובהא מודו נמי רב ושמואל דשמעתין ע"ש, ולפ"ז בלתי מובן ג"כ מש"כ התוס' ס"פ לא יחפור דלפירש"י דהכא אזלא שמעתא דהתם כרב דהכא ע"ש, ולפמש"כ אין עניינם זל"ז דאפילו אם בכ"מ היה פשוט דלא שדינן נופו בת"ע בלי שום חולק אפ"ה היה מביא וקורא משום תנאי דיהושע, עוי"ל לכאורה לר"מ דס"ל ס"פ הבית והעליה שדי גופו בת"ע א"כ ל"ל ליהושע להתנות, ובע"כ דיהושע גופיה ס"ל דבעלמא לא שדינן נופו בת"ע ולהכי התנה דלענין בכורים תהיה נחשבת לבעל השרשים בכדי שיוכל לאמר בהחלט פרי האדמה אשר נתת לי

ועו"ק במרובה פ"ב ע"א דפריך אמאי לא חשיב בתנאין שהתנה יהושע הא דקא"ר יוחנן אילן הנוטה לתוך שדה חבירו כו', ומשני דמאן תנא עשרה תנאין שהתנה יהושע ריב"ל היא ולא מתניתא ור' יוחנן פליג עלה ע"ש וזהו דוחק גדול דהא התחיל שם בלשון ת"ר עשרה תנאין כו', ומשמע דהיא ברייתא, ועפמש"כ שפיר הו"ל לשנויי דברייתא היא ור"מ היא דס"ל דבכ"מ שדי נופו בת"ע וממילא גם באילן הנוטה לתוך שדה חבירו או סמוך למיצר מביא וקורא ולא איצטריך ליה למיחשב הא בתקנת יהושע, משא"כ ר' יוחנן ס"ל כר' יהודא דבעלמא לא שדינן נופו בת"ע ולהכי איצטריך ליה לאשמעינן דגבי בכורים מביא וקורא משום דכן התנה יהושע, וע' גיטין כ"ב ע"א ובתוס' שם וצ"ע, וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' ל"א

ע"ב הנך נמי אי לאו זיקא עבדי להו סמתרי וחיי, ע' בס' עיון יעקב על עין יעקב בפ' חזקת הבתים סי' מ"ו

שם לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו כו', כה"ג בברכות ד"ס ע"א ובסנהדרין מ"ט ע"א ובמס' כלה רבתי פ"ח אקרא דאותי עזבו כו'

דף ק"ח ע"א לכריא דנהרא תתאי מסייעי עילאי כו' ע' מהרי"ק שרש ד'

שם א"ר יהודא אמר רב האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא הוי סלוקי לא מסלקינן ליה ור"נ אמר נמי מסלקינן כו', ע' בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ע"ח ובת' הריב"ש סי' שס"ט

שם זבן במאתן ושוה מאה כו' אין אונאה לקרקעות, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשפ"ד

שם זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה חזינן אי עידית הוא אי זיבורית הוא זביניה זביניה ואי לא איערומי קא מערים, ע' בת' הרא"ש כלל ע"ח סי' א'

רש"י ד"ה לא צריכי נטירותא תורתו משמרתו כדכתיב בשכבך תשמור עליך ע"כ, ומשמע דזו היא נמי כוונת רש"י בברכות ד"ה ריש ע"א שכ' ואם ת"ח הוא שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך ע"ש ואע"ג דבאבות פרק קנין תורה דרשו בשכבך תשמור עליך בקבר, הרי דאינו קאי על הזמן כל עוד חלקו בחיים, מ"מ תרתי ש"מ וע' סוטה כ"א ע"א

ע"ב מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא אמר אמימר אי כתב ליה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא כו'. ע' בתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' צ"ז

תוד"ה משמתינן. דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן לנכרי, ובב"ק קי"ד ע"א כתבו התוס' הכי בשם ר"ת, וכה"ד הרא"ש הכא ובב"ב דכ"א ובב"ק שם, ומה דמסיק הרא"ש שם ונראה דדוקא עד כדי דמיהן אבל אם העכו"ם רוצה להוסיף מדמי שוויה ימכרנה לישראל בדמיה כי אולי העכו"ם מוסיף דמים להיות שכן לישראל ולגרשו מנחלתו ע"ש, כוונתו למש"כ כאן שאם ב"ד רואין בדעת העכו"ם מין ערמה בתוספות הדמים אז אין לו להעכו"ם דין קדימה אלא דוקא אם רוצה לשלם כדי דמיהן והישראל הרוצה לקנות אינו נותן כל כך אז הזכות ביד המוכר למכור להעכו"ם אבל במקום ערמה של העכו"ם אסור לישראל למכור להעכו"ם רק לישראל בפחות, ועפ"ז מתאימים דברי הרא"ש בב"ק עם דבריו דבסוגיין. ואין סתירה בדבריו כדכתבו בפלפולא חריפתא ובשלטי גבורים ע"ש, וע"ע בהגהות מיימוני פי"ב ה"ז מה' שכנים ובשו"ע סי' קע"ה ס"מ, וכעין זה בתוס' ע"ז ד"כ ע"א ד"ה ור"מ

דף ק"ט ע"א רוניא שתלא דרבינא הוה אפסיד סלקיה אתא לקמיה דרבא כו', ע' בס' ההשלמה ריש ב"ב

שם דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולן כמותרין ועומדין דמי, ע'