אור הישר (נזיקין א) קנ

דבהלכה ז' שם הוסיף עוד טעם דקנס מפני שעבר והגדיש על הלקט, כבר ביאר הרדב"ז שם דהאי טעמא בעי מדוע קנסו כולי האי אפילו היכא דליכא ספק כגון שהיה הלקט שעורים והוא הגדיש חטים כדאמר בירושלמי וזהו מטעם קנס ע"ש, אמנם זהו רק נתינת טעם ע"ד הרמב"ם דנקט דרשת הכתוב ונקט נמי טעמא דקנס, אבל בירושלמי שלא הזכיר רק טעמא דקנס קשה מדוע נאיד מדרשות הספרא והספרי גם יחד

לכן לולא כל דבריהם היה נלע"ד דדרשתם מקראי הוא רק אסמכתא, והא ראיה דבחולין קל"ד ע"א ובירושלמי ספ"ד דפאה דרשו דספק לקט לקט מקרא דעני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו, ואי מדאורייתא הוא הא קיי"ל ריש ב"ק דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן, ובע"כ דכל הענין מדרבנן הוא ואסמכינהו אקראי, ולפ"ז גם ברישא דגדיש שלא לוקט תחתיו היה די שיהיו אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ולמה הטריחו את בעל הגדיש לפנות את כל הגדיש כולו למקום אחר כדי למצוא השבלים הנוגעות בארץ, על זה אמרו בירושלמי דהוא מטעם קנס מפני שעבר והגדיש על מקום הלקט, משא"כ ברוח שפיזרה את העומרין דהוא לא עבר כלום, אלא מפני שחז"ל אמרו ספק לקט לקט בזו סמכינן אאומדנא, ואחרי דסמיכות המקראות לדין ספק לקט לקט לא יתאימו בספרא וספרי כנ"ל, לכן הורה הרמב"ם אגב אורחיה הכתוב היותר מוכרע לדעתו לסמוך עליו, אולם בעצם הדבר מסיק דהוא קנס, ובעומרים שנתפזרו ע"י הרוח דאומדין את השדה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים יהיב שם טעמו בהלכה ה' מפני שזה אונס ע"ש

במשנה המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו, ע' בת' הריב"ש סי' רמ"ג

שם דר' יהודא אומר אם קיבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכור', ע' בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל סי' ל"ה

דף ק"ו ע"א מיתיביה היתה שנת שדפון וירקון או שביעית או שהיו שנים כשני אליהו כו' קתני שדפון וירקון דומיא דשנים כשני אליהו כו', וקשה טובא דבמשנה דערכין ר"פ המוכר שדהו ובתו"כ פ' בהר בפסוק במספר שני תבואות לא הזכיר שום בבא דשנים כשני אליהו רק שדפון וירקון ושביעית, ובתוספתא דערכין שם שהזכיר שביעית ושנים כשני אליהו לא הזכיר שדפון וירקון ע"ש, והכא כל בנין קושית הש"ס הוא על היסוד דשדפון וירקון נשנו ביחד עם שנים כשני אליהו ולפנינו ליתנייהו כחדא, והתוס' בערכין כ"ט ע"ב הביאו סוגיא דהכא דדייקינן שהשדפון וירקון הוה נמי כמ"כ בכל העולם ומסיק דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו ע"ש וכן העתיקו דבריהם שם בתוי"ט, הרי דלא הרגישו שם כלל מהא דדייק הכא משני אליהו ומה דשם ליתא כלל במשנה. ואותה ההוכחה דאנן דייקינן הכא משני אליהו דייקו הם משני שביעית דאיסור כללי הוא על הזריעה, ואפשר שהיתה כן הגרסא לפני התוס' בערכין דדיוקא דהש"ס הוא משום דומיא דשביעית, ואע"ג דהתוס' הכא גרסי בסוגיין הדיוק משני אליהו ולא משביעית כדאמר התם, ולא ידענא מדוע באמת מדלג הש"ס למידק מבבא דשביעית כמש"כ שם התוס' ודייקו משני אליהו אפילו היתה לפניהם גרסא כזו במשנה דהתם, כן אמאי לא דייקו מבבא ראשונה גופה מדלא קתני נשדפה, אלא שנת שדפון משמע שהשנה היתה שדפון בכל העולם כדכ' הרדב"ז על הרמב"ם פי"א ה"י מה' שמיטה ע"ש

ואפילו כדהוו גרסי כולהו כחדא יל"ד מנא ליה להמקשן לדייק דשדפון וירקון דומיא דשנים כשני אליהו מה שני אליהו דלא הוה תבואה כלל אף ה"נ דלא הוה תבואה כלל. דילמא משנתינו דערכין בזו וא"צ לאמר זו קתני כדאשכחן טובא בש"ס, ועפ"ז תתפרש המשנה ככה, דשנת שדפון וירקון אפילו בלא מכת מדינה ג"כ אינו עולה לו מן המנין, ומכש"כ שביעית דאיסור כללי רכיב על כל ארץ ישראל שלא לזרוע. וא"צ לאמר שנים כשני אליהו דבשום מקום ליכא תבואה בודאי איני עולה לו מן המנין וע' בתוד"ה אלא, ואי הוה מפרשינן כן אז בע"כ דשדפון וירקון לא הוה דומיא דשנים כשני אליהו ומנ"ל להש"ס דלא מפרשינן כן עד דדייקו דשדפון וירקון דומיא דשנים כשני אליהו וצ"ע כעת

שם רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס כו' אלא אומדין אם יכול להציל חייב כו', ע"ל ע"ח ע"א בתוד"ה הוחמה ובת' מהרי"ק שרש ג' ובתורה תמימה פ' נח בפסוק ומוראכם וחתכם

ע"ב הא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב"ג דאמר בתלת זימני הוי חזקה. הנה בברכי יוסף חי"ד סי' רס"ג סק"א כ' דשיטת כמה גדולים דאין הלכה כרבי לגבי רשב"ג אביו ע"ש, אמנם הכא חזינן דהרמב"ם פ"ח ה"ט משכירות פסק דלא כרשב"ג כדכ' הרב המגיד שם וכן בחולין מ"ז ע"ב בתוד"ה שלישי כתבו דר' נתן ס"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ולקמן קי"ז ע"ב אמר רבה נקוט דר' נתן בידך דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, וביבמות ס"ד ע"ב החליטו רב יוסף ורבא נישואין ומלקות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג ע"ש, הרי דלא חששו לפסוק כבן נגד אביו במקום דמסתבר להו. וה"נ אמרינן בב"ב קמ"ב ע"ב מידי בקשישותא תליא מילתא בטעמא תליא מילתא, ואי משום שהיה אביו אדרבה בכל אדם מתקנא חוץ מבנו כדאמרינן בסנהדרין ק"ה ע"ב וצ"ע.