אור הישר (נזיקין א) קמט

שם ר"מ היה דורש לשון הדיוט כו' ר' יהודאי היה דורש לשון הדיוט כו', הנה גם אמורא דרשי לשון הדיוט כדאמרינן לעיל ט"ו ע"א, דאהא דאמר שמואל ב"ח גובה את השבח אמר רבא תדע שכך כותב מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי כו', וכן אביי בכתובות נ"א ע"ב דקאמר אלמנה לכה"ג חייב לפדותה שאני קורא בה ובכהנת אהדרינך למדינתך וע"ש נ"ג ע"א תוד"ה שאין אני, והא דלא חשיב להו כדחשבינהו בין התנאי ביבמות צ"ג דס"ל אדם מקנה דשלב"ל, די"ל דהתם דקאמר בלשון כו"ע ס"ל. והאי לישנא מורה דלית הלכתא ככל הני דס"ל הכי, כדהאריכו בזה הרי"ף והרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה וע"ל ס"ט ע"א ובתוד"ה אלא שיטה ובמש"כ בחידושי שם ולמנחות נ"ז ע"ב, ולהכי שפיר הודו לדעת דאף אם תמצא מן האמוראים דס"ל אדם מקנה דשלב"ל תדע דלית הלכתא כוותיה. משא"כ הכא דחשיב כל הני דדרשי לשון הדיוט דהלכתא הכי, לא חש למיחשב גם אמוראי דליכא דפליג עלה וכנ"ל

אכן יל"ד מדוע לא חשיב בין התנאים ב"ש דקאמר במשנה יבמות קי"ז ע"א והלא מספר כתובה נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, ולשיטת התוס' בכתובות נ"ג ע"ב דהיכא דהוא ליפות כחה גם ב"ה ס"ל מדרש כתובה כמו הלל הזקן בסוגיין, וכה"ג הקשו התוס' בסנהדרין ד"ד ע"א גבי יש אם למקרא מדוע לא חשיב נמי ר' יוחנן בן ברוקה וצע"ק, וע' ירושלמי יבמות פט"ו ה"ג ובש"ק שם

שם ר' יהודא אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל קרבן וקרבן שהיא חייבת כו', ע' ר"ן נדרים ל"ה סוף ע"ב ובמשך חכמה פ' תזריע בפסוק זאת תורת היולדת

שם הביאו לו כתובת אמן ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו כו', ע' יבמות קי"ז ע"א תוד"ה ב"ה ובת' הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ג

רש"י ד"ה שמין אותה. כגון בקבלנות שקבל למחצה לשליש ולרביע אבל בחכרנות לא שייכא הא דמאי שמין איכא חכירתו יתן לו ע"כ, ול"ד להא דאמרינן לקמן ק"ה ע"א דאמר חיטי דארעי בעינא אע"ג דקאי אמשנה דאיירי בחכירה, די"ל דהתם איירי דשדהו עשתה תבואה רק משום דלא רצה לנכש ע"ש, בזה יכול לאמר חיטי דארעאי בעינא ולא מה שתקנה מן השוק, משא"כ הכא דהובירה ולא עשתה כלום ואיך יטעון חיטי דארעאי בעינא, ולכן אם היה חוכר צריך לתת לו חכירותו

רש"י ד"ה לכשתכנסי לחופה וקידושיהן ע"מ כן ולא חלו קידושין בה עד שתכנס לחופה והרי חטפה קודם לכן ע"כ, מכאן מוכח דלאו דוקא בדררא דממונא אלא אף במילתא דאיסורא דרשו לשון הדיוט כדכ' בס' דברי יוסף סי' י"ז

תוד"ה דאפשר, אפ"ה אינו מנכה לו כיון דאפשר לאתויי בדוולא מנהרא רבה דדוקא באכלה חגב או נשדפה שאין יכול לתקן הקלקול כו'. ע' בת' מהר"ם מפדוואה סי' ל"ט

ע"ב מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה כו', ע' בת' הריב"ש סי' ק"ה

שם רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטבא כו', ובנוגע לדין אסמכתא בהקדש או בצדקה ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תצ"ג תצ"ד

שם רבא אמר להכי קרו לה עיסקא דאם מת לא יעשו מטלטלין אצל בניו, ע' בהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון סי' י"א

שם אמר רבא חדא עיסקא ותרי שטרי כו', אין כן הגרסא בת' מהר"ם ב"ב סי' תשמ"ד ע"ש

דף ק"ה ע"א הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורוח וא"ל חד לחבריה תא ליפלוג אי א"ל אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשע"ג

ע"ב ה"ד אילן שכחו רע אמרי דבי ר' ינאי כל שאין בעיקרו לחוק רובע כו', ע' תשובות הרשב"א סי' כ"ח

שם הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפילה פחות מארבעה קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל כו', ע' ראבי"ה לברכות ט"ז ע"א ובהגה"ה שם

שם משום ר' שילא אמרו אפילו מטפחת שלהן אסור להניח על הראש שי"ב תפילין כו', ע' ב"י או"ח סי' מ"א ובט"ז וביאור הגר"א שם

שם תנן התם הרוח שפיזרה את העומרין אומדים אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניים, בירושלמי פאה רפ"ה מקשה מדוע לא נימא הכא כמו ברישא שם גבי גדיש שלא לוקט תחתיו דתנן כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים ומשני דהתם קנסו מפני שהגדיש ע"ג הלקט וממילא פשט הקנס אפילו אם הגדיש ע"ג הלקט בשוגג וכדומה, וע' בירושלמי שקלים פ"א סוף ה"ב

והנה בספרא קדושים סוף פרק ג' תניא מניין שספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה ת"ל לעני ולגר תעזב אותם, ובספרי פ' תצא נדרש מקרא דלגר וליתום ולאלמנה יהיה ע"ש, עכ"פ כיון דכמו להספרא כן להספרי נדרש מקראי דספק לקט לקט, א"כ אומדן וקנס מאי בעי בין ברישא בין בסיפא שם רפ"ה דפאה, הלא האי דינא דרישא דכל הנוגעות בארץ כולן לעניים היה צריך להיות מטעם הדין דספק לקט לקט, וכן הרמב"ם בפ"ד ה"ו מה' מתנות עניים אהא דגדיש שלא לוקט תחתיו שפסק דכל השבלים הנוגעות בארץ כולן לעניים יהיב טעמא דספק מתנות עניים לעניים משום שנאמר תעזב הנח לפניהם משלך, והוא לשון הספרא הנ"ל עם ביאור הירושלמי ספ"ד דפאה ע"ש, והא