אור הישר (נזיקין א) קמח

תוד"ה בגובתא. אבל לפיר"ת שמניח אותו מיושב כמו ס"ת מונח בארון ולא מעומד כו' כמין נגר היינו קבורת חמור כו', ע' מנחות ל"ג ע"א תוד"ה הא ובמה שהארכתי בחידושי שם

ע"ב מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון הא אמר רב חדא זימנא כו', ע' מראה הפנים לירושלמי נדרים פ"ה ה"ג

שם שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' יוד

שם מי עביד אינש דפרע ביומא דמישלם זמניה או לא כו', ע' בס' מנחת ריב"א בחידושיו לכתובות רפ"ב

רש"י ד"ה באמצע החדש. וכי מספקא לן איזה לשון נתפיס אמרינן העמד ממון על חזקתו כו', ע' תוס' ב"ב ל"ה סוף ע"א ושם ס"ב ע"ב וברשב"ם ותוס' ק"ה ע"ב וקס"ו ע"ב ובמהרי"ק שרש קי"ח ובמל"מ פ"ז ה"ב מה' שכירות

רש"י ד"ה לא צריכא שתבעו לדין ביומא דמשלם זמניה והוא אומר לו נתתיו בבקר, ע' תוס' ב"ב ד"ה ריש ע"ב ובט"ז חו"מ סי' ע"ח ס"ד

תוד"ה הוה אמינא. וקשה דתנן בפ' ג"פ זוזים מאה דאינון סלעין תלתין אין לו אלא מאה כו', ע' תוס' ב"ב ק"ה ע"ב ד"ה פרושי ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"ג

דף ק"ג ע"א במשנה המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית. בערכין ד"כ ע"ב תניא המשכיר בית לחבירו ונתנגע אע"פ שחולטו כהן אומר לו הרי שלך לפניך, וכתבו התוס' דמזה משמע דבית מנוגע המוחלט מותר בהנאה ומשו"ה או"ל הש"ל דאם איתא דבית הנחלט אסור בהנאה א"כ הוי כדתנן בפ' האומנין ע"ח ע"א השוכר חמור ומתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור אחר ע"ש, ולכאורה מדוע צריך להביא ראיה מדין שכירות בהמה על שכירות בתים ולא הביא טפי ממשנתינו דמשכיר בית לחבירו ונפל דחייב להעמיד לו בית, די"ל משום דעל ההיתר של בית המוחלט בע"כ דצריך להביא ראיה. דאע"ג דמכה מכורעת ומכוערת היא דקרי לה הכתוב צרעת ממארת היא ואפ"ה יכול לאמר הרי שלך לפניך. ועל זה לא אשכח דוגמתו רק מהא דתנן לעיל שם ברישא דשכר חמור והבריקה או שנעשית אנגריא אומר לו הש"ל, ומשו"ה גם גבי איסוה"נ דבית המוחלט הביא דוגמתו מסיפא דהתם כנ"ל

שם ה"ד אי דא"ל בית זה נפל אזל ליה, ע"ל ע"ט ע"א תוד"ה ואם יש ובת' הרשב"א ח"ד סי' ג' ובת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ו'

רש"י ד"ה וכתב לו משכיר לשוכר שטרא שהשכירה לו לעשר שנים ולא כתב בשטר זמן כו', ע' בת' הריב"ש סי' שי"ג

ע"ב א"ר יוסף בבבל נהיגי דלא יהיבי תיבנא לאריסא למאי נ"מ דאי איכא אינש דיהיב עין יפה הוא ולא גמרינן מיניה, ולכאורה מ"ש מהא דתניא לעיל פ"ז ע"א השוכר את הפועל ואמר לו כאחד וכשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות ד"ר יהושע וחכ"א משמנין ביניהם, הרי דר' יהושע מתחשב עם הפרט ליתן לו בשביל זה כפחות שבשכירות ולא אמרינן עין רעה הוא ולא גמרינן מיניה, ואפילו חכמים דאמרי משמנין הרי מתחשבים עם מנהג המדינה בינונית כדפירש"י שם או דכיילינן הפחות והיתר שבשניהם כדביאר הרמב"ם בפ"ט ה"ב מה' שכירות, ולפ"ד רב יוסף דהכא הו"ל למיזל בתר רובא ולשלם ע"פ מנהגם ולא גמרינן מן הפרט משום דעין יפה או רעה הוא, ובע"כ החילוק הוא דהכא כבר קבל האריס השדה מבעה"ב וכיון דלא יהיבא תיבנא לאריסא לכן אחת דיבר לן רב יוסף ושתים זו שמענו דאין לנו בזה דין משנתינו דחולקין בתבן ובקש ולא גמרינן נמי ממאן דיהיב תיבנא לאריסא דרק עין יפה הוא, משא"כ התם דפליגי ר' יהושע וחכמים משום דכן היה תחילת התנאי כאחד וכשנים מבני העיר

ועפ"ז יצא לנו דין חדש בנ"ד, אי הוא אתרא דנהיגי דלא יהיבי תיבנא לאריסא ואיכא נמי מאן דיהיב וקודם שקבל השדה התנה כאחד וכשנים מבני העיר, וכן להיפוך אם המנהג הוא ליתן וישנם ג"כ שאין נותנים והבע"ב התנה כאחד וכשנים מבני העיר, אז לא דיינינן ליה כדין המשנה לחלוק עמו בתבן מפני מנהג המקום וכן לא יוכל לסלקו מכל וכל מפני התנאי דלכתחילה לפ"מ דפסק הרמב"ם כחכמים דמשמנין גבי פועל, אמנם הרמב"ם הרי"ף והרא"ש השמיטו כל האי מימרא דרב יוסף משום דלא נפקא לן מינה מאי דהוו נהיגו בבבל כיון דבזה כייל לן משנתינו הכל כמנהג המדינה כמו בפועל ר"פ הפועלים, א"כ גם בנוגע לפרטי הדברים אפשר דחד דינא אית להו וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לעיל דע"ו ודפ"ז

דף ק"ד ע"א מי לא תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור, ואילה"ק אמאי הגיעו הלא דבר שבמדה הוא וכל דבר שבמדה חוזר ורש"י בקידושין מ"ב ע"ב יהיב טעמא דהא דפחות משתות מחיל אינש הוא משום דאין כל אדם יכול לצמצם הדמים אבל טועה במדה טעות הוא ואדעתא דהכי לא עביד ע"ש, די"ל עפמש"כ התוס' לעיל נ"ו ע"ב בד"ה כל דבר דאה"נ אם המוכר היה אומר מדדתי שיש בה בית כור דאז ודאי דהיה חוזר אלא סתמא אמר בית כור ולכך המקח קיים דלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור

במשנה שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, ע' תשובות הרשב"א ח"ד סי' קכ"ה.