אור הישר (נזיקין א) קמו

כלל בלא"ה, דע"ע אין גופו קנוי לבעליו ובודאי לא קרינן ביה אם בעליו עמו, וכל הספק הוא בעבד כנעני משום דיד עבד כיד רבו כנ"ל

אכן אכתי תקשה בסוגיין מ"ש דהקשה אהא דעבדו מטעם דיד עבד כיד רבו דמי ובאופן דמצי לשנויי בעבד עברי כו' או משום דנעשה כאומר לו הכישה במקל והיא תבא, הרי במתניתין תני נמי שלוחו ותקשה לו טפי שלוחו ש"א כמותו כמו דהקשה יד עבד כיד רבו דמי, ומזה נמי מוכח כמש"כ בחידושי למשנתנו ולקמן ק"י ע"ב דלא שייך שלוחו ש"א כמותו רק בדבר המוטל עליו לעשותו, הן מטעם מצוה כמו תרומה ופסח כדאמרינן ברפ"ב דקידושין או מטעם רשות כקדושין וגירושין, אבל הכא אינו צריך רק שהפרה תבא לרשות השואל ובזה הוא ניחותא דמשאיל ונתקיימה מחשבתו בכך אפילו אם תהיה נעשית ע"י חש"ו ועכו"ם דלאו בני שליחות נינהו, בכגון דא איננו בגדר שליחות דנימא שלוחו ש"א כמותו, והבאתי ראיות לזה ע"ש, ומהכא נמי ראיה נכונה כנ"ל

שם המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טוה"נ שבו כו' ואי לא קנאו אמאי מעל כו', ע' בת' מקור ישראל חי"ד סי' ח'

שם כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים וכשם שקרקע ניקנית כו', ע' בת' מקום שמואל סי' ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג כ"ד

תוד"ה וחבירו. תימא דתניא בתוספתא בקע בקורדום של הקדש כו', ע' תוס' מנחות ק"א ע"א ד"ה אע"ג ומעילה י"ט ע"ב ד"ה אין מועל ובמה שהארכתי בחידושי בשני המקומות שם

, תוד"ה כך תקנו. דהנח לפני ש"ח וה"ה ש"ש בגניבה ואבידה ואי אשואל קאמר מדאורייתא נמי לא קנה אלא במשיכה, ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק וכי ישאל

ע"ב תוד"ה פרט למזיק. כדקתני ברפ"ק דקתני אכל ד' אבות נכסים שאין בהם מעילה כו', ע' מעילה י"ט ע"א תוד"ה אקשיה ובמש"כ בחידושי שם

דף ק' ע"א אמאי יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך הממע"ה כו', ע' בת' הרא"ש כלל פ"ד ס"ס ג'

תוד"ה הא מני. דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמה בחזקת מעוברת כו', ע' בחידושי הגרע"א ליו"ד סי' ט"ו ובת' באר יצחק חי"ד סי' ט"ז ובת' אחיעזר חי"ד סי' ב'

בא"ד דאיכא תרי חזקה לבעל הפרה חזקת מעוברת והשתא ילדה וחזקת ממון כו', ע' בת' ח"צ סי' ב' ובנובי"ק חאה"ע סי' ל"א

ע"ב אלא לעולם כדר' הושעיא כו', ע' בשטמ"ק ובנובי"ת חח"מ סי' כ"ח

תוד"ה ר"מ. ומיהו לענין קנין כסף לא הוי עבדים כמטלטלין לר"מ כו', ע' ב"ק צ"ו ע"ב תוד"ה המחליף ובת' הגרע"א סי' קל"ד

תוד"ה דילמא. דמאן דדריש ריבוי ומיעוט צריך שני מיעוטין למעוטי קרקעות ועבדים דלא סגי בחד מיעוטא כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' ה'

תוד"ה ואמר. ואע"ג דפליגי הכא לענין שבת מודו כו"ע דלאו כבצורות דמיין והתולש חייב ולענין ב"ח מודו רבנן דכבצורות דמיין מדפריך בפ' נערה שנתפתתה כל העומד לגזוז כגזוז דמי ע"כ, ומה מאד מדוייקים דבריהם הכא לפמש"כ בתוס' סוטה כ"ה ע"ב. דטעמא דר"מ דס"ל הכא דכבצורות דמיין משום דבידו ואין צריכין לגופן הלכיך לא חשיב להו כקרקע ע"ש ומעתה מובן מה דלענין שבת כו"ע מודו דלאו כבצורות דמיין והתולש חייב, דהתם לא די דאינם בידו לתולשם אלא אדרבה איסורא נמי רכיב עליה אם יתלשם, ולהיפוך בכתובות שם גבי ב"ח מודו רבנן דכבצורות דמיין משום דיש ג"כ כח המכריח למלאות מה שיש בידו לגודרן כנ"ל

, אמנם במה שהביאו התוס' בסוטה שם כעין ראיה לדבריהם מהא דחולין ע"ג ע"א גבי ידות הכלים דאין מטבילין אלא עד מקום מדה משום דאין עומדין לקצץ ע"ש, וההיא ודאי כר"מ אתיא כדאמרינן בחולין שם, ובזה יש להעיר מדוע לא מקשה מדתנן בעוקצין פ"ב מ"ו שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור עד שיתחיל להתיר והיא ג"כ משנתנו בפרה פי"ב מ"ט, והתוס' בשבת מ"ח ע"ב הבינו דהוא נמי הכוונה עד שיתחיל להתיר אע"פ שאינו מפורש שם בהדיא ע"ש, משמע ברור דמשום דבידו להתיר ועומד לכך הוי חבור לכו"ע ולא פליגי ר"מ ור"י כדפליגי גבי ידות במקוואות פ"י מ"ה ואדרבה סתם משנה ר"מ היא, ולפ"ז אפילו לר"מ גופיה לא נתבטל החבור בשביל שעומד להתפרד ולהתפרק רק דוקא עד שיתחיל להתיר, וע' במה שהאריך בפרט זה בת' מקום שמואל סי' ג' וסי' מ"ח ובמש"כ בחידושי לחולין ע"ג ע"א

דף ק"א ע"א דאמר ליה אי את נטעת בתוך ג' מי הוה אכלת, ושמעתי מקשים ע"פ המבואר ביו"ד סי' רצ"ד סי"ד וסט"ו דמותר לאמר לעכו"ם בשני ערלה עבוד כרמי ותטול פירותיה ותן לי כרמיך שעברו עליה שני ערלה ואעבדנה ואטול פירותיה, ומותר למכור לעכו"ם פירות שני ערלה לשלש שנים מאחר שלא באו לעולם ע"ש, ולפ"ז מאי קא"ל מי הוה אכלת הלא הי"ל טצדקי ליהנות מכרמו בתוך שלש, ותירצו לפ"מ דמשמע בסוגיין דמיירי בא"י דתני עלה אמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעין לו משום ישוב א"י וכ"ה ברמב"ם פ"ד ה"י מה' שכנים, ובא"י אסור למכור לעכו"ם משום לא תחנם כדאמרינן בע"ז ד"כ ע"א

ולא נהירא ראשונה דהכא אינו מוכר לו עצם הקרקע רק הפירות שיקצצם כשיבאו לעולם