אור הישר (נזיקין א) קמד

או ע"ש, ואכמ"ל וע"ע בת' הגרע"א סי' קכ"ט ובמש"כ בחידושי ליומא ל"ט ע"א

דף צ"ו ע"א שאל מהאשה ונשאל בעלה אשה ששאלה ונשאל לבעל קנין פירות כקה"ג דמי או לא, ע"ל ל"ד ע"ב תוד"ה שאל מן האשה ובת' לחם רב סי' י"ב

שם בעל פלוגתא דר"י ור"ל שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה כו', ע' בת' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"א

שם א"ל מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תט"ו

שם בעי רמב"ח בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי אמר רבא לפום חורפיה שבשתא מה נפשך אי שואל הוי שאילה בבעלים היא אי שוכר הוי שכירות בבעלים היא, והנה בבבא קמא נ"ז ע"ב קאמר מי סברת כר"י דאמר שוכר כנושא שכר דמי דילמא כר"מ ס"ל דאמר שוכר כש"ח דמי, ולפ"ז תקשה ניהי נמי דפסקינן כר"י כדכ' התוס' לעיל ל"ו ריש ע"א וביבמות ס"ו ע"ב ד"ה דמיחייב, אמנם לפ"מ דאמרינן בב"ק שם אפ"ל נמי הכא, דרמב"ח ס"ל כר"מ דשוכר כש"ח דמי וס"ל נמי מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו הלכך אם בעליו עמו אש"ח לא כתיב כדאמרינן לעיל צ"ה ע"א, ולפ"ז שפיר מבע"ל לרמב"ח דאי בעל בנכסי אשתו הוי כשואל פטור מטעם בעלים ואי הוה כשוכר דהוא כש"ח חייב בבעלים על פשיעתו כדאמר שם לעיל או חייב שבועה דלא פשע כדין ש"ח, ומאי קמתמה רבא כ"כ ואמר לפום חורפיה שבשתא, ואף דרבא לגרמיה ס"ל דשוכר פטור בבעלים כדאמר בהדיא אי שוכר הוי שכירות בבעלים היא וכן לקמן צ"ז ע"א גבי מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא בי חוזאי כו' איגנוב ואתו לקמיה דרבא וחייבינהו ע"ש, מ"מ משום זה אין בה כדי תפיסה על רמב"ח, וכה"ג מתמה הש"ס בחולין ט"ו ע"א משום דס"ל כר"י מאן דתני כר"מ משתיק ליה ע"ש, וכן הקשה הש"ס לקמן צ"ז אהא דרבא גופיה הניחא למ"ד פשיעה בבעלים פטור משו"ה איכסף אלא למ"ד חייב כו'

ועוד קשה לפ"מ דרבא גופיה ס"ל לעיל נ"א ע"ב מתנה עמש"כ בתורה בדבר שבממון תנאו קיים, כדאמר התם אבל במפרש כו' ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה, ולפ"ז שפיר משכ"ל לבעיא דרמב"ח אם תנאי הותנה ביניהם בתחילת הנשואין ע"ד הנכסי מלוג שיסתלק בזה דין פטור של בעליו עמו, וא"כ שפיר קמבע"ל אי שואל הוי חייב באונסין וצ"ע כעת

רש"י ד"ה דינא הכי. ה"נ ישומו לו שברי הראשון ועליהן ישלם דמיו כו', ע' מה שהאריך בזה בנתיבות ירושלים לירושלמי ב"ק פ"א ה"א

תוד"ה שליח. משום דכתיב תרי זימני אישה יקימנו ואישה יפרנו למעוטי שליח כו'. ע' או"ח סי' תל"ד ובביאור הגר"א ס"ק י"ב ובת' באר יצחק חא"ח סי' א' בהג"ה ובהעמק שאלה לשאילתות פ' שפטים סי' ק"ג אות ב'

ע"ב למעול בעל דהתירא ניחא ליה דליקני איסורא לא ניחא ליה דליקני, והנה להנך דסברי דיש זכיה באיסוה"נ אי ניחא ליה דליקני ע' בת' מקור ישראל חי"ד סי' ח'

תוד"ה אלא לוקח. וא"ת ונימא דיורש הוי דהיכא דאיכא פסידא דאחריני כו', ע' בס' צבי גאון יעקב סי' ג'

תוד"ה זיל. ומפרש ה"ר שמואל דמשלם נרגא מעליא היינו שהפחת שהוזל משעת השבירה עד שעת העמדה בדין הוי דשואל כו'. ע' שאילתות פ' אמור ס"ס קי"א ובהע"ש שם אות ב'

בא"ד והא דאמר בירושלמי מנין שאין שמין לא לגנב ולא לגזלן כו', ע' ב"ק י"א ע"א תוד"ה אין שמין ושם בהגהות הגאון מהר"ץ חיות ז"ל ובמש"כ בחידושי שם

דף צ"ז ע"א מקרי דרדקי שתלא טבחא אומנא וספר מתא כולהו בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמי כו', והרמב"ם בפ"כ ה"ג מה' שאלה בתר דחשיב כל הנך מסיק כל אחד מאלו וכיוצא בהן וכ"כ הרמ"א סי' שמ"ו סי"ג דה"ה בש"ץ וע' בט"ז או"ח ר"ס תכ"ט ובת' הריב"ש סי' תל"ו

ולפ"ז יש להסתפק בזמן הבית שיבנה בב"א אם אחד מן הצבור שאל בהמה מכהן שבאותו משמר ומתה אם יהיה השואל פטור מטעם שאילה בבעלים, ואע"ג דלפמש"כ התוס' ביומא י"ט ע"ב ובקידושין כ"ג ע"ב דהני כהני הוו שלוחי דרחמנא בודאי וכל הספק הוא אם גם שלוחי דידן נינהו ע"ש. והשתא לפ"מ דמסתפקא בש"ס לעיל צ"ו ע"א אי כולו בעליו בעינן והא ליכא. א"כ בנ"ד הא לא הוי כולו בעליו, או אפ"ל דע"כ לא קמבע"ל התם אלא בשני שותפין דיהיה חלק חבירו מעכב משא"כ הכא אדרבה חלק דרחמנא אהני נמי דלא מצי הכהן לאשתמוטי מחיובו דרמי עליה בהקרבת הקרבנות כמו ממסכת למסכת דבסוגיין, וא"כ אגידו גבי הכהנים לענין שאילה בבעלים

וא"ל נמי דבעלי הקרבנות אסתלקו להו מקרבנותיהם מכיון שמסרו לידו דכהן, ז"א דבע"כ אגידו גבייהו לסמיכה ולשחיטה כדפירש"י בפסחים ד"ז ע"ב פסח וקדשים הבעלים נצטוו דכתיב וסמך ידו ושחט ע"ש, ולולא דגלי רחמנא בפר יוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים אז ה"א דשחיטה דוקא בבעלים כדאמר במנחות י"ט ע"א וע"ש צ"ג ע"א תוד"ה לפי ובחגיגה ט"ז ע"ב ד"ה דבר ובקידושין מ"א ע"ב ד"ה נפק"ל ועמש"כ בחידושי למנחות שם, מלבד זה הרי קניא לבעלים לכפרה וכדידיה דמי כדאמר בחולין מ"א ע"א וממילא קני ליה לתמורה דמתכפר עושה תמורה כדאמר בתמורה ד"י ע"א ולדעת ר"א