אור הישר (נזיקין א) קמג

חובל דאין אדם רשאי לחבל בעצמו, ובב"ק שם אמרו דהאי תנא הוא ר"א הקפר ברבי ע"ש, ועפ"ז שפיר מסיק בפי"ב ה"ז מה' אישות דתנאי זה הוא מתנה עמש"כ בתורה, והנה בב"ק שם אמרו דאיכא למ"ד אין אדם רשאי לחבל בעצמו ואיכא למ"ד אדם רשאי לחבל בעצמו והאי תנא דסבר דאין רשאי ר"א הקפר הוא ע"ש, והשתא תקשה אף אם נימא דהריטב"א ס"ל כמ"ד דרשאי מה מקום בשביל זה לתפוס ע"ד רש"י והרמב"ם דסבירא להו כהאי תנא דאין רשאי וצ"ע

שם תנא ומתנה שומר שכר להיות כשואל כו', עמש"כ עה"ג ובגליון הש"ס להגרע"א וע"ע בתוס' ב"ב ד"ג ע"א ד"ה קנין דברים ובכתובות נ"ו ע"ב תוד"ה ה"ז ובת' באר יצחק חח"מ סי' ג'

שם ור' יוחנן אמר אפילו תימא בשלא קנו מידו בההוא הנאה דקא נפיק ליה קלא דאינש מהימנא הוא גמיר ומשעביד נפשיה, ע' בס' מטה לחם חאה"ע סי' ז'

תוד"ה פרה במשיכה. וי"ל דלאו דוקא בעידן עבידתייהו אלא בשעת הליכתן או אפילו מזמנים עצמן לילך ולעשות חשיב בעידן עבידתייהו כו', מהכא משמע דגם התוס' ס"ל כדעת הר"ן והנמו"י לעיל ד"ל דכל התחלת הפעולה למטרת המצוה כגוף המצוה נחשבת לענין בעידנא דבעינן גבי עשה דוחה ל"ת ע"ש, דהא הכא ג"כ בנוגע לדאורייתא דפשיעה בבעלים אתינן עלה, ואפ"ה כתבו דההליכה וההזמנה אל הפעולה חשובות בעידן עבידתייהו, ועמש"כ בזה בחידושי ליבמות ד"ו ע"ב

ע"ב אפ"ה קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה תדע דהא שואל כו'. ע' בת' הריב"ש סי' רע"ח

שם ומה גניבה שקרובה לאונס משלם כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ' ובת' באר יצחק חח"מ סי' ו'

שם דתניא ר' נתן אומר או לרבות שבויה האי או מבע"ל לחלק כו', ע' בת' דברי ריבות סי' נ"ו ובס' לב מרפא אות ו'

שם איש אשר יקלל את אביו ואת אמו כו' אביו קלל אמו קלל ד"ר יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחד כו', ע' בת' הגרע"א סי' מ"ו

דף צ"ה ע"א מ"ד חייב קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו כו', ע' בת' באר יצחק חח"מ סי' ד'

תוד"ה דאפשר למיטרח. וא"ת ונילף משבויה כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה הניחא. וי"ל משום דהתם ס"ד מעיקרא דפליגי אפילו היכא דלא מיפרך קאמר הניחא כו', וכ"כ התוס' בב"ק כ"ה ע"א בד"ה והא ע"ש, ונלע"ד להביא ראיה לדבריהם, מהא דאמרינן לעיל מ"א ע"ב דחד קרא דשליחות יד אתא שלא תאמר דיו לבוא מה"ד להיות כנדון ע"ש, ולא פריך כדהכא הניחא למאן דאית ליה דיו כו', ובע"כ משום דסוגיא דהתם קאי אליבא דמסקנא בב"ק דלכו"ע דרשינן דיו, והכא קאי רק לפי הס"ד כנ"ל. וע"ע בת' הריב"ש סי' רע"ט

ע"ב מתיב רבא שאלה ושאל בעליה עמה כו' מאי לאו במלאכה אחרת כו', הנה רבא לטעמיה בזה דאיהו ס"ל לקמן צ"ז ע"א גבי אשקיין מיא וגבי שתלא טבחא ואומנא כו' דכשאילה בבעלים דמי ע"ש, הרי דלאו דוקא באותה מלאכה אלא אפילו במלאכה אחרת, אמנם גבי אשקיין מיא גריס הרא"ש רב אשי

שם רבא סבר לה כר' יונתן ומתרץ לקראי כר' יונתן כו', והנה בזה אתי שפיר בב"ק ס"ז ע"ב דקאמר אליבא דרבא דאו מכרו אתא דלא נימא עד דגניב תרי וטבח חד ומזבין חד ע"ש, משום דרבא לטעמיה דל"צ קרא לחלק ומייתר ליה האי או להכי, אכן לפ"ז יל"ד עפמש"כ התוס' שם דע"א ע"א אהא דתנא דבי ישמעאל או לרבות את השליח דמאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות השליח ע"ש, וא"כ מאי האי דכ' התוס' לעיל ד"ח ע"א ד"ה ושותפין דבטביחה אפילו אמר צא וטבח לי חייב דדרשינן תחת לרבות השליח כו' ע"ש, הרי שם לרבא קיימינן ואיהו ס"ל דל"צ קרא לחלק כדאמר הכא, וא"כ מצי למידרש נמי מקרא דאו, ומכש"כ דרבא גופיה דריש בב"ק דע"א ע"א שם מהיקישא דטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ע"ש, ומסגנון לשון התוס' נראה דהעתיקו רק לשונו של רש"י בב"ק ע"ח ע"ב ע"ש, ולע"ד ל"ד דהתם לא ידעינן מי שנאה הברייתא ולכן נקט רש"י מדרשת תחת לרבות השליח שהיא ג"כ אחת משאר הדרשות, משא"כ לעיל ד"ח דהוא אליבא דרבא כנ"ל, שו"ר בחידושי הר"ן דדחי כדדחי התוס' אך בשינוי לשון כזה דהתם רחמנא רביה לשליח מוטבחו או מכרו כו' ע"ש, והוא ממש כדרשת רבא בב"ק או כתנא דבי ר"י דרבא ס"ל ג"כ כוותיה כנ"ל, וע' בס' המכריע חי"ד סי' ב'. ועפ"ז ק"ל להבין סוגית הש"ס בחולין ר"פ או"ב, דלכאורה ס"ל כרבא לפ"מ דמקשו שה כתיב ואמר רבא זה בנה אם כ"מ שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים וע"ז שפיר תירצו א"ק או לרבות את הכלאים, אכן א"כ מאי קמקשו האי או מבע"ל לחלק הלא רבא ס"ל בסוגיין דל"צ קרא לחלק, ודוחק לאמר דס"ל לסוגיא דהתם בחדא כרבא ובאידך לא ס"ל כוותיה

ולפמש"כ התוס' בשבועות ד"ה ע"א דאיכא למירמי מהא דתנא דבי ר' ישמעאל אדר' ישמעאל ע"ש, לפ"ז יל"ד נמי בסוגיא דזבחים ק"ז ע"א ובתוס' שם ד"ה מאי ע"פ הסוגיא דב"ק ע"א ובתוד"ה