אור הישר (נזיקין א) קלז

שם א"ר תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, ע' בת' מהרי"ק שרש ט'

שם ויקח חמאה וחלב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, בפסיקתא פ' פרה סמיך האי קרא לקרא דואקחה פת לחם, וע' מד"ר נשא פי"ד ג' ובילקוט ר"פ וירא

שם אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם כו', ע' רא"ם ר"פ וירא

רש"י ד"ה ריבה להן יותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני יתירי קאמר ע"כ, והנה זהו לדעת ר' יוחנן בן מתיא דס"ל כת"ק אבל רשב"ג פליג במתניתין וס"ל הכל כמנהג המדינה, וראיתי בס' נחל יצחק ס"ס ס"א שהמציא מדברי רש"י דהכא דפלוגתא דתנאי היא אי אמרינן לישנא יתירה לטפויי מילתא קאתי או לא דהא לת"ק אהני לישנא יתירא לריבוי מזונות ורשב"ג ס"ל דלא אהני לישנא יתירא רק הכל כמנהג המדינה, ועפ"ז מיישב קושית התוס' בערכין די"ט ע"ש

ולעד"נ להוכיח להיפוך דרשב"ג ג"כ דריש לישנא יתירא כר"ע בנזיר ד"ז ע"ב, דהא במו"ק כ"ו ע"ב תניא רשב"ג אומר האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו שמת קורעו ומאחה וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו ואם לא הודיעו (פירש"י ואם לא הודיעו שהלך לבקר את אביו) ה"ז לא יגע בו ע"ש, והשתא נחזי אנן ברישא דברייתא במה קנאו בבגדו של חבירו לקרוע בו הרי אם לא הודיעו שהולך לבקר את אביו קתני סיפא דלא יגע בו ומאין יצמח לו ההיתר ברישא לקרוע בבגדו של חבירו בע"כ משום לישנא יתירא שהודיע לו בשעת שאילת הבגד שהולך בו לבקר את אביו שהוא חולה, ומדבריו הלא הבין המשאיל שאם ימות אביו יקרע בו ואמרינן דע"מ כן השאילו, ואע"ג דבפ"ט דשמחות הובא ברייתא זו בשם ר"ג אך כבר הגיה שם הגר"א ז"ל רשב"ג וכ"ה הגרסא הנכונה בתוספתא דמכילתין פ"ח וכ"ה גרסת הרי"ף והרא"ש במו"ק והרמב"ן בתורת האדם שער הקריעה

וכן איכא למידק מדברי הנמו"י במו"ק שם שכ' וז"ל קורע ומאחו שכיון שהודיעו שלבקר החולה הלך כאילו נטל רשות ממנו שאם ימצאנו מת יקרענו ומאחה אע"פ ששאר קרעים של אב אינן מתאחין שאם נתן לו רשות לקרוע שלא יתבייש שם לא הקנהו הלכיך מאחו ע"ש, תוכן כוונתו מבואר שבא לתרץ קושית הרא"ש במו"ק שם כיון שהלך לבקר את אביו א"כ למה ניתן להאחות הלא הוא מן הקרעין שאינן מתאחין והכא הרי ברשות הוא קורע וע' בטור, וכן הבין הב"י בסי' ש"מ ובכ"מ פ"ח ה"ז מה' אבל ע"ש, אולם לפמש"כ מיושב קושית הרא"ש והנ"י ברווחא, דבאמת אם היה מתנה בתנאי גמור כדין לקרוע בבגד אף שהוא שאול מ"מ הוה קם דינא לבלי לאחות קרע שעל אביו, רק הכא דדיינינן את הקריעה אלא מטעם גילוי מילתא על שהמשאיל שתק על הלישנא יתירא של השואל ולכן די לנו אם נתירנו את הקריעה אולם אח"כ מאחה כיון שלא היה בזה תנאי מפורש, אבל עכ"פ מוכח מהתם דרשב"ג סבר אהני לישנא יתירא, ואף דיש לחלק קצת דדוקא התם משום כבוד אביו ודאסור לפתוח פיו לשטן ומשו"ה לא יוכל להתנות ולבקש רשות בפירוש לקרוע אם ימות אביו ולכן ס"ל התם ל"י משא"כ בעלמא, אכן פשטות הדברים נראה דאין לחלק בדעת רשב"ג, ומ"מ ל"ק מדרשב"ג דהתם על רשב"ג דהכא, דחילוק גדול ביניהם דבכל לישנא יתירא בש"ס עצם המאמר נחוץ לו לדבר, רק בזה שהבליע ג"כ איזה תיבה שנוכל לפרשו לכוונה נאותה, כמו במו"ק דבע"כ צריך לאמר השאילני חלוקך ולאיזה צורך א"ל ואילך ואבקר את אבא שהוא חולה לכן מובן מיתור הלשון כוונתו לקרוע בו אם ימצאנו מת, וכן בערכין שם ובנזיר ד"ז ובב"ב קל"ח, משא"כ בסוגיין דכל התנאי מעיקרו הוא לחנם דבלא"ה נמי מנהג המקום ליתן מזונות ותנאי זה מה טיבו, ובע"כ דפליגי אם יפעול תנאי במקום מנהג, וזהו מה שפירש"י בסוגיין דכיון דל"צ לאתנויי ואתני מזוני יתירא קאמר, ועפ"ז אין ענין לסוגיא דערכין כדכתב הגאון הנ"ל ז"ל, דהתם מונח בסוג לישנא יתירא והכא אתינן מגדר תנאי כנלע"ד

תוד"ה דהוא. וכשהלך משם לסדום אז הותחלה שליחות אחרת ודוקא במקום אחד אין עושה ב' שליחות. ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף פ"ז ע"א אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה, ע' בהקדמת בית אפרים חי"ד

שם יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה אלא מאי באהל לחבבה על בעלה, ע' מד"ר במדבר סוף פרשה ג'

שם גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו כו', ע' בבעלי התוס' עה"ת פ' וירא בפסוק ואני זקנתי

שם ועדיין היו מרננים ואומרים כו' מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק, ע' בס' שיח השדה ר"פ תולדות

שם עד אברהם לא הוה זקנה מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק כו', ע' וע"ע בנחלת יעקב להגאון בעל נה"מ בביאורו עה"ת פ' חיי שרה בפסוק ואברהם זקן.