אור הישר (נזיקין א) קלה

על סכום השכירות כשהפועל הוא כבר עם הפעולה, משא"כ במשנתינו תנן השוכר את הפועלים כו' עד שלא יתחילו במלאכה כו' וממילא גם הא דמסיק הכל כמ"ה הוא ג"כ בלכתחילה ככולה מתניתין דאיירי כה"ג, ולהכי קאמר דאתא לאתויי הא דתניא השוכר את הפועל וא"ל כאחד וכשנים מבני העיר שהוא ג"כ בשעת השכירות, ועמש"כ בחידושי לעיל ע"ו ע"א

ע"ב ואף ר' ישמעאל ב"ר יוסי מטא כי האי מעשה לידיה פגע ביה אליהו כו', ע' בס' עיון יעקב על עין יעקב ס"פ מצות חליצה

דף פ"ד ע"א ליסטאה בליסטיותיה ידע כו', הנה כל הענין הוא מבהיל כמו שהעירו המפרשים. הלא לעיל נ"ח ע"ב תנן אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ור' יוחנן גופיה קאמר התם משום ר"ש בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלקיך כו', ומאידך גיסא תמוה תשובת ר"ל דקאמר מאי אהנית לי התם קרו לי רבי

ונלע"ד למחוק סאת התמיה במקצת, דאפ"ל דכל אחד מהם לא עלה במחשבתו בעת דברו דבריו כמו שהיה חושדו חבירו, והחשד במדה נפרזה משני הצדדין הגדילו מדורת מחלקותם לסיבת עונש שניהם במדה גדושה כזאת כמו שהיתה ממפעלות תמים דעים, אכן הענין כשהוא לעצמו מורה כך לע"ד. דבע"כ יש בהבנת התורה לאמתה שני סוגים נחוצים, חלק התוריי וחלק הנסיון לפעולות במאי דעסיק ביה, ועפ"ז בהא דקא"ר יוחנן ליסטאה בליסטיותיה ידע לא עלה ח"ו על דעתו אונאת דברים, אלא כעין הודאה לדינא לדעת ר"ל, וכמילתא בטעמא קאמר ר"י דהלכה כוותיה דר"ל בזה משום דלזה לא יספיק חלק התוריי רק בהכרח נחוץ לדעת חלק הנסיון לפעולות ובזה ידע ר"ל טפי ולכן הלכתא כוותיה בזה, אמנם ר"ל הרגיש בזה עלבון גדול מלבד מה דהזכיר לו ליסטיות ואפילו אם לא היה מכוון לו כלל רק לפרטיות הנסיון. אבל היינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא כדלעיל נ"ט ע"ב, ומכש"כ שהרגיש ג"כ בדבריו שמטיל מום בחלק חכמת תורתו ומבכר את חלק נסיונו, ולכן השיב לו בכעסו בפרטיות ע"ד החכמה מאי אהנית לי התם קרו לי רבי, כלומר מעיקרא נמי קרו לי רבי אלא ששכחתי, דחכם גדול הוה נמי מעיקרא כדכ' התוס', וכמו שהענין מורה דאם היה ליסטים פשוט לא הוה יהיב ליה ר' יוחנן אחתיה, ור"י מצדו חשב לבד שלא הועיל לר"ל חכמתו הקדומה אחרי שכבר עזבה ורק הוא החזיר לו אבידתו והוא כפוי טובה מצדו בזה לגבי ר"י, אמנם לפי תשובה נמרצה כזאת נסתפק בו ג"כ אם לא חזר לסורו ע"פ דברי עצמו, וכבר נשא אחותו והי"ל בנים ממנה כדאמרינן אתאי אחתיה כו' עשה בשביל בני וע' תענית ד"ט, ואם יש מקום להסתפק שחזר לסורו זה לא ניתן למחול, ולכן חרה לר"י הרבה וא"ל אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה, ועפ"ז ניחא מדוע לא מחל לו ר"י אע"ג שהוא היה המתחיל, משום דלדעתו היה כמו עון לא יוכל כפרה, בחשבו כי חטא כלפי מעלה ח"ו, ובזה ניחא נמי מדוע לא אחייה ר"י לר"ל כדאחייה לרב כהנא כדאמרינן בב"ק קי"ז כדהקשה בס' מעיני החכמה ונדחק מאד בתירוצו, ולפמש"כ ניחא דחטא רב כהנא היה לדעתו רק נגדו וכשאמרו לו שטעה אחליה ואחייה, משא"כ הכא שנסתפק לו על חטא כזה דלאו סמיא בידיה למחול. אבל ר"ל לגרמיה ח"ו לא עלה על דעתו כזאת, והחשד משני הצדדים נפל רק לפי הלשון של כ"א מהם, ולא ע"פ הרעיון והמחשבה כנ"ל

ע"ב דכי הוו יתבי רשב"ג וריב"ק אספסלי יתבי קמייהו ראב"ש ורבי אארעא כו', וקשה הלא אמרינן ברפ"ג דמגילה מנין לרב שלא ישב ע"ג מטה וישנה לתלמידו ע"ג קרקע שנאמר ואתה פה עמוד עמדי וצע"ק

דף פ"ה ע"א בני בתירה נמי דחזו להלל דעדיף מינייהו אלא רשב"ג ודאי ענוותן היה, בירושלמי פסחים פ"ו ה"א לא חשיב לרשב"ג ובמקומו הוא ר"א בן עזריה, והתם נמי מסיק דעדיפא מכולהו הן בני בתירה שהתירו עצמן מן הנשיאות ומינוהו להלל

שם מאי מעתה ועד עולם א"ר ירמיה מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא שלה, ע' נחל אשכול לס' האשכול ח"א ר"ס כ"ח

שם ר"ז כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלישתכח גמרא בבלאה מיניה כו', ע' בתשובות הרמב"ם שי"ל ע"י חברת מקיצי נרדמים סי' שמ"ט

ע"ב עד שפירשו הקב"ה שנאמר ויאמר ה' על אשר עזבו את תורתי כו', ע' בהקדמת ברכת ראש למס' נזיר

שם א"ל ר' ירמיה לר"ז כו', הנה כמו הכא כמ"כ בכ"מ בש"ס אשכחן דר' ירמיה ור"ז היו בזמן אחד, אמנם תרי ר' ירמיה הוו כדכ' התוס' בגיטין י"א ע"ב ומובא בת' באר שבע סי' י"א, וע' מה שהאריך בזה בברכי יוסף חא"ח סי' פ"ו

שם ר"ל הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתא דר"ח איעלמא מיניה כו', הנה לפירש"י שעשה זאת שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל שלא תארע תקלה ע"י צדיקים, א"כ קשה כיון דציון של קברי צדיקים היה נחוץ כ"כ שלא תארע תקלה על ידם, לפ"ז המציין קברים הכללי בשביל תיקון לרבים כדתנן בריש מו"ק ובריש שקלים היה צריך לציין קברי הצדיקים ראשונה, כן ר"ל שהיה תקיף גדול דלא הוה משתעי עם רבב"ח ואפילו עם ר"א מרא דארעא דישראל כדאמרינן ביומא ד"ט, איך השפיל