אור הישר (נזיקין א) קלב

ונראה דדוקא התם דמקודם שנאסר השור בהנאה היה שייך קנין העצם של השור להבעה"ב ולא להשומר, וכמ"כ בשאר איסוה"נ שהיה להבעלים קנין קדימה בגוף החפץ ולהכי שפיר יאמר לו השומר הרי השור הנאסר לא היה שלי מעולם אלא שלך וגם עתה הרי שלך לפניך גם אחרי שנאסר, משא"כ בבית המוחלט דהשוכר שכר בית המותר בהנאה ובעדה נתן להמשכיר שכר הדירה ואחרי שנתנגע אם היה נאסר בהנאה הרי יש מקום אל השוכר לאמר אל המשכיר הנה נתתי לך שכר דירה המותרת והיא אסורה תן לי דירה אחרת, דוגמת השוכר חמור ומתה או נשברה דחייב להעמיד לו חמור אחד, ומדקאמר אע"פ שהכהן חולטו אומר לו הש"ל ש"מ דמותר בהנאה ויכול להשתמש באותו בית דדמיא לשכר חמור והבריקה או שנעשית אנגריא דאו"ל הש"ל, הרי דשני הדינים דמשנתינו ודברייתא דערכין עקורים הם ואין למדין מהם לעלמא כנלע"ד

שם הא מני ר"מ היא דאמר כל המעביר על דעת של בעה"ב נקרא גזלן כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רצ"א תתקס"ג

רש"י ד"ה שמתה מחמת אויר. הואיל ושינה בה יכול לאמר לו לא מתה זו אלא מחמת אויר כו', הנה התוס' בד"ה כגון פירשו באופן אחר, וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ' אות י"ג

תוד"ה הוחמה, אז היה מקיים בו גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך, ע"ל ק"ו ע"א ובתורה תמימה פ' נח בפסוק ומוראכם וחתכם

ע"ב ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר דברי ר' יעקב שאמר משום ר"מ ורשב"ג מיקל, ברבינו ירוחם ספר אדם נתיב עשירי ח"א הי"ל הגרסא בסוגיין דברי ר"מ משום ר"ע ור"ג מיקל, וע"ע בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ו'

דף ע"ט ע"א אי דא"ל חמור סתם הא חייב להעמיד לו חמור אחר, וכ' הטור בסי' ש"י וז"ל ופי' הראב"ד דוקא שהקנה לו בקנין דאל"ה במה נתחייב לו אין כאן אלא מי שפרע וכיון שמת לא שייך מי שפרע וא"א הרא"ש ז"ל כתב דבמשיכת החמור נשתעבדו נכסי המשכיר להעמיד לו חמור עד אותו המקום ע"כ, והנה אי הוה חזינא דברי כ"א במדור בפ"ע הוה אמינא מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ, הרא"ש איירי שכבר התחיל ברכיבה ובנסיעה כהא דמתה לו בחצי הדרך דבסוגיין, וזהו מה דאמר דבמשיכת החמור נשתעבדו נכסי המשכיר כו', והראב"ד איירי שמת החמור קודם שהתחיל במלאכה וא"כ לא היתה עוד שום משיכה ולפ"ז שפיר הקשה במה נתחייב לו אין כאן אלא מי שפרע וכיון שמת לא שייך מי שפרע וכדהסביר הב"י שם דמי שפרע ליכא רק במבטל המקח ברצונו אבל לו באנוס כגון זה שמת חמורו לא שייך מי שפרע ע"ש ומדמחייבינן לו להעמיד לו חמור אחר בע"כ שהקנה לו בקנין, וזהו רק אם דבריהם לא היו ביחד, אבל לפ"מ דהטור הביאם כחדא לעשות מחלוקת בינייהו, בזה צ"ע לכאורה במאי עסקינן אי מת החמור קודם שהתחיל במלאכה בזו יאמר הרא"ש דבמשיכת החמור נשתעבדו נכסי המשכיר להעמיד לו חמור עד אותו המקום הרי לא היה כאן שום משיכה. ואי כבר הוחזק בדרך כהא דמתה לו בחצי הדרך בזו יאמר הראב"ד דמשיכה כזאת לאו כלום היא עד דתקשה לו במה נתחייב לו אין כאן אלא מי שפרע כו' ומשו"ה דחק איהו לאוקמי דמיירי שהקנה לו בקנין הרי אחרי שהוחזק בדרך שפיר כתב הרא"ש דאין לך קנין גדול ממשיכה כזאת ומ"ט של הראב"ד

, ונלע"ד דבהוחזק בדרך איירי ופלוגתתם הוא דניהי דמשיכת הבהמה מועלת למה שנוגע לה. אבל שמשיכתה תפעול חיוב אכתפיה דמרה להעמיד עד אותו מקום גם אחרי שמתה זה לא נהירא להראב"ד ולהכי מצריך לזה קנין אחר, ושיטת הרא"ש הוא כיון דאפילו בחמור סתם יוכל השוכר למכור הנבלה או השבורה וליקח או לשכור אחרת בדמיה כמבואר ברמב"ם פ"ה ה"ב משכירות, הרי בע"כ דמשיכת החמור לא די שפעל על חזקת כחו להוליכו עד אותו מקום שפסק אלא שפעל גם על ממון בעליו, והשתא מה לי נבלת החמור או ממון אחר, הרי דאין לנו לאמר אלא דנכסי המשכיר נשתעבדו ע"י משיכת החמור להעמיד לו הסחורה או את הרוכב עד מקום זה שפסק כנלע"ד

תוד"ה ואם יש והא דאמר בס"פ השואל אי דא"ל בית זה ונפל אזדא לה כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי', ג' ובת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ו'

תוד"ה אלא בספינה סתם. ותירץ ריב"ן דלעיל שהפועלים לא אבדו כלום רק שנתבטלו כו' אבל הכא שהמשכיר הפסיד ספינתו כו', ע' בת' באר יצחק חח"מ סי' ו'

ע"ב נימא ליה הב לי ההוא חמרא ואנא מייתינא ספינתא, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תל"ד

שם אר"פ לא משכחת אלא בספינה זו ויין זה, ע' בס' אהל שם סי' ט"ו

תוד"ה השתא. דאשה מעוברת כבדה יותר ממניקה עם בנה לפי שהחי נושא א"ע ומיקל. ע' שבת צ"ד ע"א תוד"ה אבל אדם בסה"ד ובת' הגרע"א סי' כ"ח

בא"ד דלא שייך כה"ג למיתני זו ואף זו כו', ע' תוס' קידושין רפ"ב ד"ה האיש מקדש ובע"ז נ"ה ע"א ד"ה לוקחין ובמה שהאריך בזה בס' גפי אש קונטרס כתבי אש ח"ג סי' ו'

דף פ' ע"א א"ר יוחנן המוכר פרה לחבירו וא"ל פרה זו נגחנית היא כו' תנ"ה המוכר שפחה לחבירו וא"ל שפחה זו שוטה היא כו', וקשה