אור הישר (נזיקין א) קלא

דהמקשן נקט בקושיתו דא"ל בעה"ב בארבעה ואזיל איהו א"ל בתלתא נקיט נמי בתירוצו לישנא דארבע ותלת אבל הכוונה היא דלית כאן מנהגא, ולפ"ז אין מקום לדין משמנין, דזה נופל רק בתנאי במקום מנהג, דאז נוטל החצי שהוא פשר בין המנהג והתנאי משא"כ היכא דליכא שום מנהג

ע"ב ר' דוסא אומר שמין להן מה ש שעתיד להעשות כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק"ד סי' ב'. שם האי מאן דאוגר אגירי לריפקא ואתא מטרא ומלייה מייא אי סיירא לארעיה מאורתא כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ'

דף ע"ז ע"א האי מאן דאוגיר אגירי לדוולא ואתא מטרא פסידא דפועלים כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קל"ו

שם האי מאן דאוגיר אגירי לדוולא ופסק נהרא בפלגיה דיומא אי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ' ובת' באר יצחק חח"מ סי' ו'

שם כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קל"ח ובמיוחסות סי' א' ובת' הרשב"א סי' אלף מ"ב

שם והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום כו' בדבר האבוד ודברי הכל, והנה בד"מ סי' של"ג הביא דברי המרדכי דמלמד החוזר בו מקרי דבר האבוד וכן היה דן מוהר"ם הלכה למעשה דלא כרבינו יואל דפסק דיכול לחזור בו כו' ע"ש, ובחו"י סי' ק"מ כ' דדוקא פועל דהו"ל היתר לחזור בו מפני שהוא עבד לאדם לפעולתו והו"ל עבד לעבדים ואפילו מלמד דאוסר בהגהות מרדכי מ"מ ע"כ אין היתר בשכר שנוטל רק שכר שימור ופסקי טעמים דאינם מצות ה' ועבודתו יתברך משא"כ חזן שכל עצמו אינו רק להוציא צבור ולעבדו בפלחן הראוי כו' ומשמח אלקים ואנשים לא נקרא בכך עבד לעבדים ע"ש, ובקצוה"ח סי' של"ג סק"ז חלק עליו במש"כ דפיסוק טעמים אינן מצות ה' ועבדותו חלילה לאמר כן דאין זה עבדותו יתברך דהא חזינן דבנדרים ל"ו ס"ל לרב דאסור ליקח שכר פיסוק טעמים והוא בכלל מה אני בחנם וכ' שם הר"ן דס"ל לרב דהוי דאורייתא כו' ע"ש

ולע"ד קשה טובא הלא בנדרים שם אתאן רק על היתד נטילת שכר על המקרא לפ"מ דדרשינן מן הכתוב דמה אני בחנם אף אתה בחנם, ואהא מתרץ רב דהוא שכר שימור ור' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים, משא"כ הכא לענין חזרת המלמד באמצע לימודו דאינו נוגע לנטילת שכר בפרטיות אלא לכלל הלימוד דאגב הוא שומרו ג"כ ומלמדו פיסוק טעמים אבל העיקר הוא מה שמלמדו תורת ה' ואם המלמד יחזור בו באמצע הזמן שפסק עמו תורה מה תהא עליו בתוך כך, וחסרון הזמן בטרם ישיג רב אחר בע"כ דבר האבוד הוא אל הנער כמבואר לקמן ק"ט ע"ב ובב"ב כ"א ע"ב דקרי לביטול הזמן של הנער אצל המלמד פסידא דלא הדר וע"ש בתוד"ה ומקרי דרדקי, ובסוגיין מסקינן בהדיא דבדבר האבוד ס"ל לכו"ע דגם פועל בדבר הרשות אסור לחזור בו, ומכש"כ הכא דהוא מלאכת שמים ודבר האבוד ואפילו אם מוצא מלמד אחר אפשר נמי דמקרי דבר האבוד דלא מן הכל אדם זוכה ללמוד ופירש"י בעירובין מ"ז ע"ב וז"ל אין אדם זוכה ללמוד מכל מלמדיו יש רב שמשנתו ברורה בפיו ושונה לתלמידיו דרך קצרה ע"ש, ומה"ט מותר נמי לצאת מארץ לחו"ל ולהטמא בארץ העמים ובית הפרס אפילו בזמן שמוצא ללמוד תורה מאחר, ובע"ז י"ג ע"א הביא מעשה רב ביוסף הכהן שהלך אצל רבו לצידן שהוא חו"ל ללמוד תורה ע"ש, ולפ"ז אם מלמד זה הוא בעל פועל על תכונות וכשרונות הנער בטיב טעם לימודו הרי מקרי דבר האבוד אצל התלמיד אפילו אם הוא מוצא תיכף מלמד אחר בחריקאיה, ואיך כ' רבינו יואל דאפילו בסתם יוכל המלמד לחזור בו, וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שפ"ז תע"ז תשמ"ט

ע"ב לכדתניא כל החוזר בו כיצד הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מהן מאתים זוז כו', ע' בת' הרא"ש כלל צ"ז סי' ד' ובת' פנים מאירות ח"א סי' פ"ב ובס' חזקה רבה לחו"מ סי' א'

שם ואמר רבא האי מאן דאוזפיה לחבריה מאה זוזי ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוא אלא אית ליה תרעומות גביה דא"ל אפסדתינהו מנאי, הנה לפמש"כ בפלפולא חריפתא בסוגיין דא"ל החזק אצלך כל פרט ופרט עד שיהיה הכל ביחד ע"ש, לפ"ז צ"ל דהתרעומות הוא רק על הטורח בזה לאספם ולהזהר שלא להוציאם אף בשעת דחקו עד שיתמלא שיעור החוב, ועמש"כ בחידושי לעיל ס"ז ע"א וע"ע בת' הריב"ש סי' קע"ו

דף ע"ח ע"א במשנה השוכר את החמור והבריקה או שנעשית אנגריא אומר לו הרי שלך לפניך מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור, והנה בערכין ד"כ ע"ב אהא דתניא המשכיר בית לחבירו ונתנגע אע"פ שחולטו כהן אומר לו הרי שלך לפניך כ' התוס' דמזה משמע דבית המנוגע המוחלט מותר בהנאה ומשו"ה או"ל הש"ל דדמי למתניתין דשכר חמור והבריקה או שנעשית אנגריא או"ל הש"ל, דאי אמרינן דבית הנחלט אסור בהנאה א"כ הוי כמתה או נשברה דתנן התם חייב להעמיד לו חמור אחר כו' ע"ש, הנה מבואר מדברי התוס' דעל איסור הנאה לא מצי למימר הש"ל ותמכו יסודתם ממשנתינו דדמיא למתה או נשברה דתנן חייב להעמיד לו חמור אחר, והקשה לי ח"א דזה סותר לאוקימתא דרבה בב"ק מ"ה ע"א וצ"ח ע"ב דכו"ע אומרין באיסוה"נ הש"ל, ולפ"ד התוס' הרי ממשנה זו מוכח דאין אומרין באיסוה"נ הש"ל.