אור הישר (נזיקין א) קכט

לגר שנתגייר וצ"ע, וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ל"ח

רש"י ד"ה שטר שי"ב ריבית שכתוב בו פלוני לוה מפלוני מנה בריבית כו', ע' בב"י ליו"ד סי' קס"א ובחו"מ ר"ס נ"ב ובמפרשים שם

תוד"ה שטר. דשמא לא תשימון לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים ולכך כשרים כו' ע"כ, האי כשרים הוא אפילו מדרבנן כמש"כ בס' אברהם יגל בחידושיו לר"ה כ"ב ע"ש, וע"ע בת' עטרת יצחק סי' א'

ע"ב לא א"ר יוחנן אלא בשוק של עיירות דלא קביעי תרעייהו כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' ח'

דף ע"ג ע"א רב אסר כיון דלקמיה שויא טפי מיתחזי כי אגר נטר ליה כו', אפ"ל משום דרב לטעמיה ביבמות צ"ג דאדם מקנה דשלב"ל, ומאן דס"ל הכי הוא מטעמא דעבידי דאתו כדאמרינן לעיל ר"פ המפקיד, ולהכי ס"ל בהחלט דלקמיה שויא טפי ולא חייש לתיוהא כדס"ל לשמואל

שם ושמואל שרי כיון דהוי ביה תיוהא לא מיחזי כי אגר נטר ליה ע"כ. ומה"ט ס"ל נמי לקמן ע"ד ע"א דבידי שמים אפילו אחת אינו פוסק, והוא ג"כ עפ"מ דביארו רש"י הכא והתוס' לעיל ס"ד ע"א, דפעמים שיתקלקל ע"י ברד או קרח או גשמים ומפסיד הכל ע"ש, ומ"מ לא קשה לשמואל ע"פ שיטתיה הכא אהא דפסק בב"ק נ"ט ע"ב בקץ כופרא דשיימינן בששים, הרי דמתחשב עם גמר בישול הפרי, די"ל דבמזיק פירות מחוברים אמר קרא ובער בשדה אחר ללמד ששמין אגב שדה אחר כדאמר שם נ"ח ע"ב, ושיערו חכמים דהוא בששים ע"ש

תוד"ה החמרים מעלין במקום היוקר כבמקום הזול פי' בקונטרס אפילו אחריות הדרך כו', ע' במרדכי דפרקין רמז שי"ט ובביאור הגר"א ליו"ד סי' קס"ט סק"ס

ע"ב רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא נכרי ביתא כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשצ"ג

שם ארעא לטסקא משעבדא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא והנה בזה ניחא דברי הירושלמי עם ביאור התוס' בקידושין ל"ו ע"ב אהא דרבותנו שבחו"ל היו מפרישין תרומה ומעשר דלפיכך בטלוה מפני שהקרקעות משועבדות למס המלך ולהכי אין להן דין קרקע להפריש תרו"מ והא דבא"י מפרישין אע"פ שהן משועבדות למלך משום דאין קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר ע"ש

שם א"ר ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח כו', ע' מרדכי ס"פ לא יחפור רמז תקכ"ב

תוד"ה השתא. משמע דיכול אדם למכור מה שהשכיר ביד אחרים כו', הנה התוס' לטעמייהו לעיל נ"ו ע"ב ובע"ז ט"ו ע"א דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה דכתיב ממכר מיותר לרבות שכירות אבל בשאר מקומות אמרינן דשכירות לא קנייה ועמש"כ בחידושי שם, וע"ע בתוס' כתובות נ"ט ע"ב ובערכין כ"א ע"א ובמש"כ בחידושי שם ובר"ן נדרים מ"ו ע"ב ושם פ"ו ע"א

דף ע"ד ע"א האי סיטומתא קניא למאי הלכתא כו' ובאתרא דנהיגי למיקני ממש קני, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקל"ז וסי' תשכ"ט ובת' הרא"ש כלל י"ב סי' ג' ובריב"ש סי' ק"ה וסי' שמ"ה ובת' הגרע"א סי' ל"ז וסי' קל"ד ובת' דבר אברהם סי' א' ובת' משנה שכיר סי' ע"ב

שם ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק, לטעמיה אזיל לעיל ע"ג ע"א גבי פרדיסא דקאמר כיון דהוה ביה תיוהא לא מיחזי כי אגר נסר ליה לפ"מ דפירש"י שם והתוס' לעיל ס"ד ע"א כמש"כ בחידושי שם

תוד"ה הכא. ור"ת בעצמו חזר בו והגיה בספר הישר גבי עובדא דשנים שהמרו זא"ז בפ' במה מדליקין דל"א שהקנו זל"ז דאי לא הקנו ליהדרו בהו כו', וכ' בס' מעיני החכמה וז"ל בעניותי איני רואה כאן חזרה דמה ענין זל"ז ניהי דלא הוי אסמכתא מ"מ בהמרו זל"ז במה יקנו אם לא בקנין וגם בקוביא אם נדר ליתן לו קנה דבמה יקנה בלא קנין ומ"מ אסמכתא לא הוי כו' ע"ש. ולדעתי כוונת התוס' הוא כך, דבאמת היכא דאיכא קנין בודאי קני ואין מקום בזה לאמר שם אסמכתא, וכל דין אסמכתא דאמרינן הכא הוא רק משום חסרון הקנין, ולפ"ז קשה להו לפירש"י בפ' ז"ב דמשחק בקוביא לא הוי אסמכתא וא"כ הוי בתורת קנין ואחרי דלא קנו בקנין איך קנו זמ"ז. ומשו"ה בעי ר"ת מעיקרא לפרש דהשתעבדותם זל"ז הוא במה שכ"א רוצה לקנות ובע"כ גמר ומקנה בכדי שיקנה גם הוא. ולכן לא די מה דבשביל רצון הקנין משני הצדדים איננה בגדר אסמכתא אלא דהרצון בקנין המשותף יועיל ג"כ במקום קנין, ועל זה הקשו התוס' מהא דלעיל מ"ח גבי ערבון דלא אמרינן דאגב דבעי למקני גמר ומקנה, ואדרבה מהתם חזינן דלא די שהרצון בקנין אינו מועיל לקנות אלא דגם אסמכתא נמי הוי, וגם קשה להו לפר"ת דבפ' ז"ב מדמה לה לנזירות אע"ג דהתם לא שייך לאמר כן. ולהכי כתבו דבע"כ גם ר"ת חזר מסברתו מדכתב גבי שנים שהמרו זא"ז דצריך קנין ש"מ דהוא בעצמו ס"ל דלא סגי ליה להקנות בשביל שהוא רוצה גם לקנות ולפ"ז הדק"ל לפי פירש"י דמשחק בקוביא לא הוי אסמכתא וגם קני בלא שום קנין הרי לפ"מ דס"ל בספר הישר דצריך קנין א"כ במה יקנו משחקי בקוביא וע' סנהדרין כ"ד ע"ב תוד"ה כל בסה"ד.