אור הישר (נזיקין א) קכז

הר"ר אליעזר במש"כ שם דכהן מוזהר על הזונה אבל היא אינה מוזהרת עליו ע"ש, ובהפלאה לכתובות כ"ד ע"ב הכריח דגם במצות עשה הוא כן כמו ביבמה יבא עליה דגם היא בחיוב העשה דאל"כ איך אמרינן ביבמות ד"כ ע"א גבי אלמנה לכהן גדול דעשה דוחה ל"ת הלא זה ניחא רק גבי דידיה אבל איך תעבור היא על הל"ת אם אין המצוה עליה ובע"כ דגם היא מוזהרת על העשה, ומזה הוכיח כמש"כ בס' חרדים דכמו שיש עשה על הכהן לברך כמ"כ יש מצוה על הישראל להתברך ע"ש ולפ"ז י"ל ה"נ גבי ריבית דהמלוה והלוה קשורים יחד בחומר האיסור, וא"כ מוכרחת סברת התוס' דלא מחייב לוה משום לא תשיך אלא כשגם המלוה מוזהר

אמנם י"ל דלא דמי, ראשונה דגבי ברכת כהנים גופה פליג הרשב"א בחידושיו לסוכה ל"א ע"ב וכ' דליכא חיובא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא ע"ש, הרי דפליג על הספר חרדים, וא"כ לפ"ד הרשב"א אפ"ל דגם בשארי מ"ע בלתי מכרחת השתתפות המצוה שיהיו קשורים זב"ז בחיובם. ומכש"כ באיסור ריבית דאביי קאמר בשילהי פרקין דהמלוה והלוה כרוכים רק בלאו דלפני עור אבל בכל הלאוין מחולקין הן ע"ש, ולפ"ז מנא להו להתוס' לחדש דלא מחייב לוה משום לא תשיך אלא כשגם המלוה מוזהר וצ"ע

ע"ב במשנה אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשצ"א

שם לנכרי תשיך מאי תשיך לאו תשוך לא תשיך לא סגי דלאו הכי כו', ע' רמב"ן לס' המצות שרש ששי ובהקדמת הסמ"ג

תוד"ה תשיך. וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא דמצוה לחסרם לא היה להם לחכמים לאסור כו', ע' בס' חזקה רבה חא"ח סי' ג'

בא"ד למה לא חיה אותו שהלוה בריבית במתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא כדאמר בתרגום ירושלמי של והוה כד שלח פרעה, ע' מד"ר משפטים פל"א י"ד ובפדר"א ס"פ ל"ג ובסוטה ד"ה ע"א תוד"ה כל אדם

דף ע"א ע"א וכיון דת"ח הוא לא ילמוד ממעשיו, ע' בס' ראשית בכורים לבכורות ד"ב ע"ב בתוד"ה שמא

שם דתני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי את העני עמך עמי ונכרי עמי קודם כו' פשיטא אר"נ אמר לי הונא לא נצרכה דאפילו לנכרי בריבית ולישראל בחנם, והנה לפי אוקימתא זו משמע דהברייתא ס"ל כר' ישמעאל במכילתא משפטים דאם כסף תלוה הוא חובה ועוד ס"ל כסתימת הספרי בפ' תצא דלנכרי תשיך מצות עשה ע"ש, והשתא שפיר אשמעינן בברייתא דאם באו לפניו הני שתי מצות ביחד יקדים מצות ההלואה בחנם לישראל על מצות ההלואה בריבית לעכו"ם, אמנם פי' זה יתכן רק לשיטת הרמב"ם רפ"ה מה' מלוה ובסה"מ עשה קצ"ח דלנכרי תשיך הוא מ"ע ע"ש, אולם לפ"ד הראשונים ז"ל החולקים עליו וס"ל דלנכרי תשיך הוא רק רשות, והלואה לישראל בחנם היא ודאי מ"ע ובחו"מ ר"ס צ"ז מבואר דהיא מצוה גדולה יותר מהצדקה ע"ש, לפ"ז הדרא קושית הש"ס לדוכתה פשיטא דעמי ונכרי עמי קודם אפילו לנכרי בריבית וצ"ע כעת

שם גר לא נקנה בעבד עברי ושב אל משפחתו בעינן והא ליכא, ע' הגהות מיימונית רפ"א מה' עבדים ובהתוה"מ פ' משפטים סי' ט"ו

תוד"ה לא תרבי כלבא משום לזות שפתים בעלמא כו' ע"כ, הנה בהגהות מיימונית פי"א ה"ד מה' רוצח דייק מזה, כיון דלגבי ארמלתא אסור רק מפני החשד ש"מ דלאינש אחרינא שרי לגמרי לגדל כלב שאינו רע ע"ש, ועפ"ז מדוייק לשון הברייתא בב"ק ט"ו ע"ב שלא יגדל כלב רע בתוך ביתו, אמנם לפ"מ דתנן התם ע"ט ע"ב לא יגדל אדם את הכלב אא"כ היה קשור בשלשלת, ולא מפליג התם בין טוב לרע, ש"מ דאפילו אינו רע נמי אסור לגדל בלי שלשלת, וכדמוכח שם ס"פ מרובה דאפילו שקילי ניביה וטופריה נמי אסור, דפחד הנביחה ג"כ מזיק ע"ש, ולפ"ז אפשר לחלק ג"כ הכא דלארמלתא אסור לגדל שום כלב מפני החשד, משא"כ לאינש אחרינא אפילו הוא אינו רע דשרי, הוא דוקא כשהוא קשור בשלשלת וכדין המשנה דלא מפליג בזה בין טוב לרע כנ"ל

ע"ב כיון דאין שליחות לנכרי איהו ניהו דקא שקיל מיניה ריביתא כו', והנה ברמ"א סי' ק"ס סט"ז הביא דברי המרדכי בשם רש"י דמותר לישראל לאמר לחבירו ישראל לך והלוה לי מעות מפלוני ישראל בריבית ומותר לתת אח"כ הרבית לשליח להביאו לו דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה והשליח אינו עושה שום איסור דהאי רבית לאו דידיה הוא ואי משום ששלוחו ש"א כמותו אשלד"ע עכ"ל, והט"ז שם דחה לדבריו מהך דהכא דאסרינן רבית ע"י עכו"ם משום שאין שליחות לעכו"ם וה"נ כיון שאשלד"ע ממילא דהוה שליח בעל דבר של הלוה וכן עם המלוה כו' ע"ש, והנה בהאי דינא נבוכו דבים וכן שלמים וע' קידושין ד"ו ע"ב תוד"ה דארווח, והד"מ וב"ח וש"ך ונקוה"כ קיימו לדברי ההגה"ה, והב"י והלבוש והט"ז והגר"א ז"ל כתבו דאיזה תלמיד טועה כתב כן וטעות גמור הוא ע"ש

ולע"ד קשה טובא איך אפ"ל שיש ברבית דין שליחות להיתר מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ושלוחי דידן מצי עבדי, וא"ל דבע"כ אתא בזה לטעם הרמ"א דהאי רבית לאו דשליח הוא, ז"א דהא גם ביומא י"ט הקרבן הוא של ישראל ואפ"ה אמרינן שם דמה"ט אי אפ"ל דכהני הוו