אור הישר (נזיקין א) קכו

בורר הגרסא דכל בתר דידי קאזיל מר, וע' בכ"מ פ"ו ה"ו מה' סנהדרין ובהגהות מיימונית שם אות ז'

תוד"ה אלא שיטה איתמר. אור"ת דמ"מ הלכה כרשב"ג דהא אמרינן כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כו' ע"כ, מהכא משמע דשיטת התוס' היא דהלכה כרשב"ג אף בברייתא ודלא כרשב"ם בב"ב קע"ד ריש ע"א. וע' ש"ך חו"מ סי' קע"א סק"ט ובבאר יצחק חאה"ע סי' ח'

בא"ד וגם ר"ח פירש דכל כה"ג שנאמר שיטה לית הלכתא כחד מינייהו כו' ע"כ, וזהו המקור הנכון בש"ס ותוס' וכן נקטו כל הראשונים והאחרונים כדהאריכו בזה הרי"ף ובעה"מ ובמלחמות בסוכה ד"ז ובתשובת הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך המובא בתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד ובת' הרשב"א סי' שי"ד תל"א תרפ"ח ובס' יראים סי' ע"ט וע"ש בווי העמודים ובחו"י סי' צ"ד, וכן הבין הכ"מ בדעת הרמב"ם רפי"ד מפסוה"מ ובפכ"ו הט"ז מה' שבת ובלח"מ רפ"ג מה' דעות ובש"ך יו"ד סי' רצ"ד סקל"א

והנה לפי האי כללא הק' בארצות החיים סי' ט' בהמ"ל סק"ה איך פסק הרמב"ם ספי"א מכלי המקדש דכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים הלא במנחות נ"ז ע"ב מבואר דריה"ג ור' יאשיה אמרו דבר אחד וא"כ לית הלכתא כשיטה ונשאר בקושיא, וכן הק' בת' הגרע"א סי' קמ"ג וע"ש מה שתירץ בסי' קמ"ד, ולעד"נ בפשוטו לפמש"כ בארה"ח שם דאע"ג דאמר אביי בשבת כ"ו ר"ש בן אלעזר ותנא דבי ר"י אמרו ד"א אפ"ה לא אוקמינן כשיטה משום דרבא קאמר התם שלשה על שלשה בשאר בגדים איכא בינייהו וא"כ הלא פליג על אביי דאוקים לה בשיטה, כמ"כ אפ"ל במנחות נ"ז הרי לר"ל דלא מפיך ס"ל לריה"ג דמידת יבש לא נתקדשה כלל כדכ' רש"י שם סע"א, וא"כ הלא פליג על ר' יוחנן דאוקים לה בשיטה. ואע"ג די"ל דהתם הוא רבא לגבי אביי דהלכתא כוותיה והכא הוא ר"ל לגבי ר' יוחנן דלית הלכתא כוותיה מ"מ בזה אפשר לחלק כנ"ל, וביותר דלפי אוקימתא דמנחות ד"צ ע"א שם גבי בירוצין משמע דסוגיא דהתם לא מוקים לה בשיטה, דאל"ה הלא סתים רבי לסתם מתניתין דהוא דעת ת"ק שם בשיט"ה

ולפי ההנחה שכתבו התוס' הכא וכל הראשונים הנ"ל דלית הלכתא כשיטה, מובן הא דאמרינן במנחות ר"פ ר' ישמעאל אהא דר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ריב"ב אמרו ד"א, דהש"ס פריך ממאי דילמא ע"כ ל"ק ר' ישמעאל הכא כו' ע"כ ל"ק ר"י בנו של ריב"י התם כו' וכן קאמר שם גבי ר' ישמעאל ור' יוסי אמרו ד"א כו' ממאי דילמא ע"כ כו' ובר"פ הגוזל קמא גבי כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד דדחי רבא ממאי דילמא ע"כ כו', וכן בכ"מ בש"ס דאשכחן כמ"כ, הכוונה לדחות דאפ"ל דלא תיהוי כשיטה בכדי שתהיה הלכה כו כוותייהו. ובמק"א הארכתי עוד בזה

ע"ב רב חמא הוה מוגר זוזא בפשיטא ביומא כלו זוזי דרב חמא כו', ע' יו"ד ר"ס קס"ז ובביאור הגר"א שם

שם א"ר ששת לא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשפ"ט

תוד"ה כי האי גוונא. לפי שהי"ל פתחון פה לחושדו קאמר דצריך לאודועיה משום והייתם נקיים מה' ומישראל כו', הנה בירושלמי שקלים פ"ג ה"ב קאמר בתורה בנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום ומסיק המחוור שבכולם והייתם נקיים מה' ומישראל ועמש"כ בחידושי שם, ולפ"ז ניחא מאי דהתוס' נקטו האי קרא הכא, אולם איכא למידק בברכות ל"א ע"ב דאהא דאמר עלי לחנה עד מתי תשתכרין והיא השיבה אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי א"ר אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו ע"ש, והשתא מדוע צריך למילף מקרא דחנה תיפ"ל מוהייתם נקיים מה' ומישראל דכתיב בתורה, וי"ל דמקרא דוהייתם נקיים אשכחן רק גבי דברים שבממון, ומקרא דחנה מצא ר"א למילף לנחשד אפילו בדבר שאינו נוגע לממון או לרעה לזולתו כי התם דנחשדת בשכרות ובחשד זה לא פגעה לרעה לשום אדם ובכל זה הודיעה להחושד שטעה בזה, ואגב יליף מהא דהתם ומי דהחושד צריך לפייס ולברך להנחשד ע"ש, וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשמ"א ושם תשע"ג

תוד"ה אוגר זוזי בפשיטי. מקבל היה עליו אחריות אונסין להכי ס"ד דשרי, ע' בת' מהר"ם אלשיך סי' ב'

דף ע' ע"א הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו כו', ע' מהרי"ק שרש ד' ובעיקרי הד"ט חי"ד סי' כ' סק"ו וכן שם לענין מעות הקדש וחברות קדושות ומעות אלמנות

רש"י ד"ה בבי דינא בפני ב"ד שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק מהפסד, ע' אור זרוע למכילתין סי' פ' ובט"ז יו"ד סי' ק"ס סקי"א ובנקוה"כ שם

תוד"ה מעות של יתומים מותר להלוותן בריבית הו"מ למיפרך תיפ"ל משום לוה דקעבר בלא תשיך כו' א"נ קסבר דלא מחייב לוה משום לא תשיך אלא כשגם המלוה מוזהר ע"כ, לכאורה תירוץ התוס' מוכרח דכן היא המדה במצוה משותפת דשניהם קשורים זב"ז כדאמרינן ביבמות פ"ד ע"ב כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת וכל היכא דהוא לא מוזהר היא לא מזדהרה, ומשו"ה הקשו התוס' בפשיטות בנדרים ד"צ על שיטת