אור הישר (נזיקין א) קכג

רבית כו', ע' בת' הריב"ש סי' של"ה ובת' ח"ס חי"ד סי' קל"ז

דף ס"ג ע"א רבא אמר ריבית ע"מ להחזיר איכא בינייהו, וקשה לר' יהודא אמאי שרי ריבית ע"מ להחזיר מ"ש מגונב ע"מ למיקט או לשלם תשלומי כפל דדרשינן מקרא לאסור לעיל ס"א ע"ב ובתו"כ קדושים ריש פרשה ב' ובירושלמי סנהדרין פי"א ה"ב, וכן גבי אונאה כתבו התוס' לעיל נ"ב ע"א בד"ה אמר אביי דאפילו דעתו להחזיר האונאה אסור ע"ש, ואם יש לחלק בין ריבית לאונאה וגזילה בעל מנת להחזיר, א"כ איך קאמר רבא לעיל ס"א ע"א דלא לכתוב רחמנא לאו בריבית ותיתי מגזל ואונאה הלא איצטריך ליה לרבותא זו דע"מ להחזיר מותר משא"כ באינך, ואי מדאורייתא אין לחלק בין הני תלתא איך ס"ל לר' יהודא דמדרבנן התירו גבי ריבית

ומזה מוכח ומוכרח דבריבית ע"י הלואה לכו"ע אסור ע"מ להחזיר כגניבה גזילה ואונאה, ורק הכא התירו אליבא דר' יהודא משום דיש בזה צד מכר שלא יבא כלל לידי ריבית של תורה שנאסר דוקא דרך הלואה, ומצאתי לרגמ"ה ז"ל לערכין ל"א ע"ב שנשמר בזה בדרך אחרת שכ' וז"ל וחזרה זו שמחזירה לו המלוה אינו דומה כחזרה אלא דומה כמו שחוזר ומכרה לו המלוה עכשיו הילכך לא הוי ריבית כו' ע"ש

ובטור המובא נמי ברמ"א סי' קע"ד ס"ה הניח עוד תנאי בריבית דהכא, דהוא דוקא כשאמר אנכה לך מן הדמים אבל אם אמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף ריבית קא נוטל אלא שחוזר ומשלם לו, ובביאור הגר"א שם הראה מקור לזה מב"ק ד"ס ע"ב דהסנהדרין השיבו לדוד חבול ישיב רשע גזילה ישלם אע"פ שגזילה משלם רשע הוא ע"ש. הרי גם דעתם ז"ל הוא דדין ריבית בזה הוא כגזל ואונאה ולא הותר רק אם עשאן למפרע בדרך מכר כנ"ל

ע"ב א"ר נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור, ע' ראב"ן סי' ה' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שצ"ו ובת' לחם רב סי' י"א

שם וא"ר נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה וקא אזלי ד' ד' וא"ל יהיבנא לך ה' ה' איתנהו גביה שרי כו', ע' תשב"ץ ח"א סי' ס"ה

שם וא"ר נחמן האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואשכח ביה טופיינא כו', ע' ש"ך חו"מ סי' רל"ב סק"ב ובס' אהל שם סי' י"ג ובס' חיי משה בחידושיו לב"מ

דף ס"ד ע"א ההולך לחלוב את עיזיו ולגזוז את רחליו כו', ע' בהלכות פסוקות המיוחסות לתלמידי רב יהודאי גאון ז"ל סי' יוד ובת' הריב"ש סי' ש"ו

ע"ב במשנה המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם כו', וכ' הרמב"ם פ"ו ה"ג מה' מלוה וז"ל הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע חובו וא"ל הלוה דור בחצירי עד שאחזיר לך חובך ה"ז אבק ריבית לפי שלא קצץ בשעת הלואה שנאמר לא תתן לו בנשך, ובהשגות א"א חיי ראשי לא יפה הורו שאם הגיע זמן הפרעון וארווח ליה זימנא משום ההוא דירה כשעת מתן מעות דמיא וקידושין יוכיחו עכ"ל, וכ' המ"מ שאין בזה ראיה מן הגמרא אלא שדקדקו כן מן הכתוב שנאמר לא תתן נראה שהלאו הוא משעת נתינה אבל חלקו עליהם האחרונים ז"ל שכל שהרויח לו זמן בשביל מה שנתן לו ה"ז רבית קצוצה וזהו דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ בהשגות אבל לא הביאו כלל ראיה לדבריהם והרי דין זה סברות חלוקות למפרשים ז"ל ע"כ וכ"כ במגדל עוז שדבר זה אין לו שרש בגמרא ע"ש

ולולא דבריהם נלע"ד דלשתי הדעות המקור מבואר בסוגיין, דלל"ק קאמר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר ואיכא דאמרי הלויני כו' ואמרינן עלה הלוהו כ"ש הלויני ומ"ד הלויני אבל הלוהו לא מ"ט כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה לית לן בה, והשתא לפ"ד הראב"ד וסייעתו דס"ל דשלא בשעת הלואתו כשעת הלואתו דמיא א"כ מאי נ"מ אי מעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה, ובע"כ דמזה גופא הבינו הרמב"ם ורבותיו דלהכי בעינן מעיקרא אדעתא דהכי אוזפיה משום דקרא כתיב לא תתן לו בנשך להורות דהלאו הוא בשעת נתינה, וס"ל כאיכא דאמרי בש"ס דוקא הלויני אבל הלוהו לא ומשום דלאו אדעתא דהכי אוזפיה ולכן לא הוי ריבית של תורה רק אבק ריבית, ובחר יותר להביא מקרא גופיה דלא תתן כיון דלדידיה גם חכמי הש"ס הבינו כן ע"פ פסוק זה

ועפ"ז היה מוכרח הרמב"ם לפרש שם בהלכה א' ביאור משנתינו דתנאי הדירה היה בשעת הלואה ואז הוי רבית של תורה ע"ש, והניח דין אבק ריבית לשלא בשעת מתן מעות כנ"ל וזהו מה שהובא בשטמ"ק בסוגיין בשם הרב יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש מועתק מלשון ערבי וז"ל ומה שאמרת איך יסכים אמרם הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר עם מה שאמרו אבק ריבית אינה יוצאה בדיינים תשובתך אין מה שאמרו צריך להעלות לו שכר להוציאו בדיינים אבל צריך כו' כדי לצאת י"ש כו' ע"ש, הרי בהדיא דגם דעת הר"י מיגש הוא דחיובא להעלות לו שכר בהלוהו הוא מטעם איסור אבק ריבית וכדעת הרמב"ם, משא"כ הראב"ד וסייעתו ס"ל כל"ק דאפילו הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר והא דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה אינו מעכב על איסור ריבית דאורייתא, ומה דסיים הראב"ד וקידושין יוכיחו כוונתו להכריע במה דפסק כלישנא קמא דהלוהו נמי צריך להעלות לו שכר ואם לאו הוא ריבית כמו גבי קידושין דאין נ"מ אי בשעת הלואה או אח"כ, וגם בזה אזיל הראב"ד לשיטתו כדפירש גבי המקדש בהנאת מלוה