אור הישר (נזיקין א) קכא

דף ס' ע"א באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו. ע' בת' חו"י סי' קצ"ב אות כ"א וע"ע בהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים

במשנה ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב, ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ע"ח

ע"ב במשנה כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער. ע' בת' הריב"ש סי' ש"ו. שם ותיסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך כו' אלא אמר רבא אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין, והנה דעת התוס' לקמן ס"א ע"א ובכתובות מ"ו ע"א וכה"ד הרבה ראשונים דאין רבית פחות משוה פרוטה, אמנם לשון הרמב"ם רפ"ו מה' מלוה כללו של דבר כל הלואה בתוספת כל שהו הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדיינין, והסביר שם במל"מ דדעת הרמב"ם דאפילו בפחות מש"פ הוי רבית קצוצה ויוצאה בדיינין ומשום דכתיב כל דבר אשר ישך ומרבינן אפילו פחות מש"פ ע"ש, והטור ר"ס קס"א הביא דעת הרמ"ה דאפילו בפחות מש"פ אסור מן התורה אבל אין מוציאין אותו בדיינין עד שיהא בו שוה פרוטה ע"ש

והנה בקרא כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך, לפ"ז יש מקום לאמר דלאו דנשך כסף הוא בפרוטה או בפחות מש"פ לכל חד כדאית ליה, ולאו דנשך אוכל הוא בכזית דכל אכילה בכזית כדאמרינן בפסחים ל"ב ע"ב וע' רש"י כריתות ד"ו סע"ב וא"כ שיעורו של זה לא כשיעורו של זה, ומעתה קשה מאי האי דקא מתמה ותיסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך וכן בא רבא אל ההחלטה דזה אי אתה מוצא ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין, הרי המציאות היא פשוטה כגון דכזית אינו שוה פרוטה לשיטת הסוברים דריבית היא דוקא בפרוטה, וכן במקום דכזית שוה יותר מפרוטה ולשיטת הסוברים דרבית דאורייתא הוא גם בפחות מש"פ, א"כ אליבא דתרווייהו משכחת נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך, והא דבברייתא הסמוכה מרבינן נשך באוכל ורבית בכסף, אמנם לפי הנ"ל נוקים דנשך באוכל יעבור על כזית ורבית בכסף על פרוטה או פחות מש"פ לכל חד כדאית ליה וצ"ע כעת, וע' בת' ברית יעקב סי' ב'

שם ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין. ע' יבמות ל"ב ע"ב ובתוד"ה בין רשעים ושם ל"ג ע"ב ובדורש לציון דרוש ו'

דף ס"א ע"א קרי ביה הכי את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך, ע' בהקדמת הרב המחבר עץ יוסף וענף יוסף על עין יעקב

שם אמר רבא ל"ל דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה כו'. וקשה לפ"מ דתנן לעיל נ"ו ע"א דאין אונאה לקרקעות, וכן אין איסור ריבית בקרקע כדכ' התוס' בסוגיין ד"ה אם אינו ענין ובכתובות מ"ו ע"א ד"ה אתיא, משא"כ בקרקע איכא לאו דגזל ע"י הסגת גבול כדתניא בספרי שפטים פיסקא קפ"ח לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים והלא כבר נאמר לא תגזול ומה ת"ל לא תשיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין יכול אף בחו"ל ת"ל בנחלתך אשר תנחל בא"י עובר בשני לאוין בחו"ל אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד, וכן נקטו רש"י עה"ת והרמב"ם כמו במנין המצות בסה"מ ל"ת רמ"ו כן לדינא בפ"ז הי"א מה' גניבה דעל השגת גבול בקרקע גם בחו"ל עובר בלא תגזול ע"ש, א"כ הלא איצטריך לאו דגזילה על גזל קרקע דליתא בריבית ואונאה וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לב"ק ר"פ מרובה וע"ע בת' מהרש"ם ח"ב סי' כ'

רש"י ד"ה ת"ל בלוה, שהרי כבר נאמר בראש המקרא לא תשיך ובסופו נאמר כל דבר אשר ישך כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' וארא סי' מ"ג אות א'

תוד"ה אם אינו ענין. יצאו קרקעות שאינן מטלטלין כו' ע' בת' הריב"ש סי' קמ"ז

תוד"ה אמרי. וי"ל דגזל לאו הניתק לעשה הוא כדאמרינן פ' שלוח הקן כו', וע"ע מכות ט"ז ע"א ושם בתוד"ה התם ולעיל כ"ו ע"ב תוד"ה מתנה ובתש' חו"י סי' קצ"ג

בא"ד ומטעם דאין מזהירין מן הדין ה"מ למימר לעיל דלא ילפי מהדדי כו', ע' בס' חק נתן לזבחים ק"ז ע"ב

תוד"ה לעבור. וא"ת ולוקמי בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה, ע' נוב"י קמא חי"ד סי' פ"א ובמ"ת חא"ח סי' צ"א ובחי"ד סי' ע"ז ובת' שיבת ציון סי' ק' ובת' ח"צ סי' כ"ו

בא"ד אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר. ע' מהרש"א ובס' ראש יוסף לחולין ד"ב ע"א בתוד"ה וסופג את הארבעים

ע"ב לא תגנובו דכתב רחמנא ל"ל לכדתניא לא תגנוב ע"מ למיקט כו', הנה דרשה זו נדרשת בספרא קדושים ריש פרשה ב' אך קשה הא מבע"ל לאזהרה דעד כאן לא שמענו אלא עונש דתשלומי כפל כמו שהקדימו בברייתא דהתם. ומש"כ שם בהתוה"מ סי' כ"ג דמאחר שאין לוקין על הגניבה שניתן לתשלומין להכי יש ללמדו במה הצד מרבית ואונאה ע"ש בלתי מובן האם דוקא מלקות הוא עונש, הלא בתו"כ התם גופה תני דתשלומי כפל הוא עונש ולפ"ז הלא צריך קרא לאזהרה, וצ"ע

שם א"ר אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינין כו' פי' ע"י כפייה והכאה אבל אין ב"ד יורדין לנכסין כמבואר בשו"ע סי' קס"א ס"ה, וע' בת'