אור הישר (נזיקין א) קכ

הותר לישראל היא ממש קושית הירושלמי כנ"ל, ואף גם זאת דמתרצו לקושיא זו דאשכחן כה"ג גבי טומאה במשנה דפסחים דהשיריים אין נאכלין ואפ"ה הותר העומר וה"נ נעשה כחמשה דברים כו' כנ"ל וצ"ע כעת

ע"ב והמכנה שם לחבירו מכנה היינו מלבין, פי' דמכנה דהכא הוא בפגם משפחה כדכ' התוס' במגילה כ"ז ע"ב בד"ה ולא כיניתי

תוד"ה חוץ בסה"ד. וכולהו בשלא עשה תשובה דתשובה מועלת לכל דבר כו' ע"כ, וכן אמרינן בקידושין ד"מ ע"ב דאפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שוב רשעו כו', וכ"ה בירושלמי סנהדרין דפ"י אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה, ובירושלמי מכות פ"ב ה"ו שאלו לקוב"ה חוטא מהו עונשו אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו, ועפ"ז בלתי מובן הא דתנן בחגיגה ד"ט ע"א ר"ש בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול להתקן זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר ופירש"י שהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה, ובברייתא שם מסיק ר"ש בן מנסיא דאפילו לא הוליד רק שאסרה על בעלה נטרד מן העולם והלך לו, ופירש"י אין לו עוד תשובה לפי שעשה דבר שאין לו רפואה, וע' סוטה ד"ד ע"ב תוד"ה היא ולפי הנ"ל הוא ג"כ נגד מה שהורה הקב"ה בעצמו כביכול וצ"ע, ובמק"א הארכתי עוד

דף נ"ט ע"א דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב ע"כ פי' לפי שהבין דכוונתם להקניטו והוא ידע בעצמו שעשה תשובה כמבואר בתהלים נ"א, ותשובה מועלת לכל דבר כדמסקו התוס' לעיל נ"ח סע"ב ועמש"כ בחידושי שם, וכן מוכח בברכות י"ט ע"א ובב"ב פ"ח ע"ב דתשובה ודאי מועלת על עריות, ויע' יבמות כ"ב ע"ב, וכ"כ הרמב"ם פ"א ה"ג מה' תשובה דתשובה מכפרת על כל העבירות כו', ובמק"א הארכתי בזה

שם נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה, וקשה הלא להפיל א"ע לכבשן האש הוא מאבד ע"א לדעת ואין לו חלק לעוה"ב, וע' ברש"י פ' נח בפסוק את דמכם לנפשותיכם אדרוש, והוא שופך דמים ממש דמו ודם זרעותיו ולפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא כדתנן בסנהדרין ל"ז, וגבי תמר שהיתה הרה היתה פועלת שריפתה גם על דורות הבאים, והלבנת פנים הוא רק מעין שפיכת דמים לשעה קלה, ואם כשאנו באים על חייו וחיי חברו דרש ר"ע מקרא דוחי אחיך עמך דחייך קודמין לחיי חבירך כדאמר לקמן ס"ב ע"א, והשתא כשאנו דנין על חייו והלבנת פני חבירו מהיכא תיתי נימא דמטעם הדין יהיה הלבנת פני חבירו עדיף מחייו. ומשמע דהיינו האי דהכריחו להמפרשים לאמר דזהו רק ממידת חסידות, ולפי הנ"ל מאי מדת חסידות היא, כן אין סברא לאמר שיהיה כבוד הבריות מרובה מכבוד המקום כעין דאמרינן בנדרים ל"ט ע"ב בכבודי לא מחיתם בכבוד בו"ד מחיתם, והשתא אם בחנניא מו"ע שמסרו א"ע לכבשן האש הרגישו חז"ל בפסחים נ"ג ע"ב איך לא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם וע"ש בפירש"י מכש"כ הכא שנוגע רק להלבנת פנים של בו"ד איך נימא שהיתה עוברת עה"פ וחי בהם, ומכש"כ כשהיא ידעה בעצמה איך הוא תבע אותה והוא בעצמו גזר עליה שרפה כמבואר בקרא ואחרי מעשה עול כזה מצדו מה מקום לה לחוס על הלבנת פניו ולהפקיר עצמה למיתה, ובע"כ שמתחילה חשבה שהשי"ת היודע איך שכוונתה היתה לש"ש להקים זרע ושם לבעלה המת מיהודא חמיה בתורת יבום ושיהיו צדיקים וגבורים כמהו בודאי יצילנה, ואחרי שראתה כי היא מוצאת אז חשבה אולי תועיל לו מה שתאמר לאיש אשר אלה לו והראתה הערבון לסימן, ואפשר שאחרים יכירו הערבון שהוא שלו וליתר תוקף שלא יכחיש גם את הסימן אמרה הכר נא והבינו חז"ל שאמרה בלשון בקשה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלם עיניך ממני כדאמרו בסוטה ד"י, ומכש"כ איך ירגיש איהו גופו קשט אמרי אמת בחשבו נמי ירחי ויומי ומתכווני כדאמר התם. ואם גם זה היה מכחיש אפשר נמי שהיתה אומרת לו שממנו נתעברה ולא היתה חוששת ג"כ להלבנת פניו ואיך ילפינן מינה לעלמא דנוח לו לאדם לעשות כן למעשה וצ"ע כעת

רש"י ד"ה חתכו חוליות. ואח"כ צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כו', ע' ברש"י ברכות י"ט ע"א ובמש"כ בחידושי לכלים פ"ה מ"י

תוד"ה חתכו חוליות. שהטפילה סביב לתנור מחברת החוליות כו', ע' בפי' הראב"ד למס' עדיות פ"ז מ"ז ובמש"כ בחידושי שם

ע"ב אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו כו', ע' בח"ס על סוגיות הש"ס סוף סוגיא שבט אחד איקרי קהל

שם עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא כו' אין אנו משגיחים בב"ק שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות. עמש"כ בזה דבר נחמד בחידושי לנגעים פ"ד מי"א

שם ונימנו עליו וברכוהו עמש"כ הרמב"ן בסוגיין ומה שהאריך בזה מאד בביאור הרד"ל לפדר"א קונטרס עמק הברכה

שם מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר כו', בתשובות הרמב"ם מחברת מקיצי נרדמים סי' שס"ט משמע שאחז דעת האומרים בל"ו מקומות. וע"ע בגליון הש"ס.