אור הישר (נזיקין א) קיט

אף מכירה שאינה חוזרת, ולפ"ז בע"כ ממועט שם שכירות אפילו אי נימא דבעלמא ישנה בכלל מכירה משום דשכירות בהכרח מכירה החוזרת היא, וע"ל מ"ט ע"ב רש"י ד"ה מושכרת ובר"ן נדרים מ"ו ע"ב ד"ה היכי דמי ובמש"כ בחידושי לערכין כ"א ע"א וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שפ"ה ובהגה"ה שם

תוד"ה כל דבר. וחוזר דקאמר היינו שהמקח בטל לגמרי כו', ע"כ, וכה"ג דעת רש"י בקדושין מ"ב ע"ב והרשב"ם בב"ב ד"צ ע"א, אבל הר"י מג"ש בב"ב שם לא כתב כן, וכן הרמב"ם רפט"ו מה' מכירה כ' דקנה המקח ומחזיר את הטעות, וע"ש במפרשים ובסמ"ע וביאור הגר"א ר"ס רל"ב

בא"ד וי"ל דהתם אינו אומר המוכר מדדתי שיש בה בית כור כו', עמש"כ בחידושי לקמן ק"ד ע"א

דף נ"ז ע"א הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל, והק' בס' אמרי צבי לע"ז נ"ב ע"ב, אמאי בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים הרי היו יכולין לחלל על ש"פ ויהיו כל כסף וזהב מותרין, ולאחר החרבן שרי אף לכתחילה כדאמרינן בערכין כ"ט ע"א וע"ש מה שתירץ

תוד"ה אמר ר"נ. וקשה לר"ת דבפ' המקבל ק"ח ע"א אמרינן זבן במאתן ושוה מאה סבור מינה כו' אמר ר"נ אין אונאה לקרקעות אלמא אפילו ביטול מקח אין להם ותירץ ר"ת כו', ע' בתוס' כתובות צ"ח ד"ה אלמנה ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשפ"ד

ע"ב ריבית ואונאה להדיוט ואין ריבית ואונאה להקדש כו', ע' בת' הריב"ש סי' תס"ה ובב"י ליו"ד סי' ק"ס

שם דאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין, ע' בתוס' לעיל נ"ד ע"א ובמעילה י"ד סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם מ"ט תשלומי דו"ה אמר רחמנא ולא תשלומי שלומי ג' וד' ע"כ, וכ"מ נמי בב"ק ע"ה ע"ב דהקרן והכפל נכללים בתשלומי דו"ה, ובמכילתא משפטים מבואר בהדיא דמשה בקר ישלם ארבעה והוא וארבע צאן שלשה והוא ע"ש, ולפ"ז לפלא הוא מש"כ המהרש"א בח"א ליומא כ"ב ע"ב, דבתשלומי דו"ה אינו נכלל הקרן ע"ש

תוד"ה ש"ח. מדפריך לקמן מהשוכר פועל לשמור כו' ולא משני כשפשע כו', ע' מה שהק' בזה בש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק קכ"ו ומה שתירץ בס' אבן הראשה סי' ג'

דף נ"ח ע"א הא נגנבו או שאבדו קתני וש"ש בגניבה ואבידה חיובי מחייב כו', ע' בת' באר יצחק חח"מ סי' ו'

שם אמר רבה נגנבו בלסטים מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' צ' ובמהרי"ק שרש ק"ד

שם התינח עד שלא נתרמה התרומה משנתרמה התרומה קדשים שאינו חייב באחריותן נינהו, ע' בת' עונג יו"ט סי' כ"ו

שם דתניא תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות, ע' תוספתא שקלים פ"ב הוצאת צוקרמנדעל ובשטמ"ק לכתובות ק"ח ע"א

שם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותנין לו שכר שבת כו', ע' לבוש ה' שבת סי' ש"ו ס"ד ובביאור הגר"א שם סק"ח

רש"י ד"ה נותנין לו שכר שבת שנבלע בשכר שאר הימים ואינו מפורש לשבת, ע' שו"ע או"ח סי' רמ"ו ס"א ובמטה יהודא שם

תוד"ה דתנן. ותימא אמאי לא מוכח מגופה דאינו חייב באחריות מדקאמר נשבעין לגזברין ולא לבני העיר, ע' בס' ניר לדוד סי' ג'

תוד"ה לשמור הזרעים. וא"ת והאיך מותר לעומר כיון ששומר הא כתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל כו', וכן הקשו בכ"מ בש"ס ע"ש, ולכאורה לפמש"כ התוס' במנחות ד"ה ע"ב ד"ה שכן דאם ניתר שירי העומר שפיר קרינן ביה ממשקה ישראל וכתבו שם דמצות עומר מתיר איסור שביעית גם משירי העומר וע"ש בשטמ"ק וא"כ אין מקום לקושיתם דהכא, ולא יתכן להקשות רק לשיטת רש"י במנחות שם דשירי העומר בלתי נאכל בשביעית ולפי שיטה זו שפיר הקשו התוס' הא בעינן ממשקה ישראל וזה איני ניתר לישראל

והנה בירושלמי רפ"ד דשקלים אמתניתין דשומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלישכה בעי ההן עומר מהו שתזרע בתחילה (פי' כשאין ספיחין אם מותר לזרוע בשביעית בא"י דהא קצירה הותרה בשביעית לצורך העומר) ר' חייא בר אדא בעי קומי ר' מנא לא נמצא כקומץ על השיריים שאינן נאכלין (ר"ל מאי קמבע"ל הרי השיריים אינן נאכלין ופשיטא דגם העומר לא יוכל להקריב דהא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל) א"ל נעשה כחמשה דברים שהן באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה (פי' דהא במשנה פסחים ע"ו ע"ב קחשיב בהדייהו עומר ושה"ל וכשהן באין בטומאה ודאי אין שיריו נאכלין ואפ"ה העומר כשר וה"נ הכא וא"כ שפיר קמבע"ל ע"ש) ומעתה נראה שם שלשה דברים, ראשונה הכרעת הירושלמי אגב אורחיה כשיטת רש"י במנחות שם דמצות עומר אינו מתיר שיריים באכילה בשביעית דהא מקשה בפשיטות לא נמצא כקומץ על השיריים שאינן נאכלין דלשיטת התוס' שם הרי נאכלין השיריים, ועוד דקושית התוס' הכא ובכה"מ האיך הותר העומר הא בעינן ממשקה ישראל והכא השיריים לא